יונה ד:י מחשבת ישראל: חובות הלבבות ועל כפות המנעול; דרשות לימי התשובה וליום הכיפורים

יִשְׁתַּבַּח הַבּוֹרֵא הֶחָכָם הַחוֹמֵל וְהַמְּרַחֵם עַל עֲבָדָיו אֲשֶׁר עֵינוֹ עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה בְּכָל מָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּקָּנָתָם אֵין אֱלוֹהַּ מִבִּלְעָדָיו כמ״ש (יונה ד׳:י׳) אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ וְגוֹ׳ וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וְגוֹ׳. וְאָמַר דָּוִד ע״ה (תהלים קמ״ה:ט׳) טוֹב ה׳ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו:

תכלית הימים הללו היא לפתוח אותנו לחמלה; לחוש, להעריך ולהסתכל על הסובב אותנו, על בני האדם והיצורים כולם במבט חומל. זהו הלקח שהבורא מלמד את יונה: "ויאמר ד’ אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו שבן לילה היה ובן לילה אבד. ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה?"⁵³יונה ד, י-יא.. אם על קיומו של הקיקיון הינך חס, אומר הבורא ליונה, כל שכן שעלי לחוס על האדם ועל הבהמה שבעיר הגדולה.