יחזקאל א:ג מחשבת ישראל: מורה נבוכים

וממה שצריך שתתעורר עליו – היות זה הסיפור כולו ואף על פי שהיה ׳במראה הנבואה׳ בלא ספק כמו שאמר ״ותהי עליו שם יד יי״ אבל עם כל זה נשתנה הלשון על חלקי הסיפור ההוא שינוי גדול מאד, והוא כי כאשר זכר ה׳חיות׳ אמר ״דמות ארבע חיות״ ולא אמר: ׳ארבע חיות׳ לבד; וכן אמר ״ודמות על ראשי החיה רקיע״ וכן אמר ״כמראה אבן ספיר דמות כסא״ וכן אמר ״דמות כמראה אדם״ – כל אלה אמר בהם ׳דמות׳. אמנם ב׳אופנים׳ לא אמר: ׳דמות אופן׳ ולא ׳דמות אופנים׳ בשום פנים אבל הגדה מוחלטת בתואר נמצא כפי מה שהם עליו. ולא יטעך אמרו: ״דמות אחד לארבעתן״ – שאינו בזה הסידור ולא כפי הענין הרמוז אליו. ובה בהשגה האחרונה וחיזק זה הענין ובארו וזכר ה׳רקיע׳ סתם כאשר התחיל לזכרו בפרט, ואמר: ״ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה ״דמות כסא נראה עליהם״ – אמר הנה ׳רקיע׳ סתם ולא אמר: ׳דמות רקיע׳ כמו שהיה כאשר חובר ל׳ראשי דמות החיות׳. אמנם ה׳כסא׳ אמר: ׳דמות כסא נראה עליהם׳ – להורות על הקדמת השגת ה׳רקיע׳ תחילה ואחר כן ׳נראה לו עליו דמות כסא׳. והבן זה.

איני צריך לבאר ה׳חלום׳ מה הוא. אמנם ה׳מראה׳ – והוא אמרו: ״במראה אליו אתודע״ – והיא אשר תקרא ׳מראה נבואה׳ ותקרא גם כן ״יד יי״ והיא גם כן תקרא ׳מחזה׳ היא ענין איום מחריד יחובר לנביא בעת היקיצה – כמו שהתבאר בדניאל באמרו: ״ואראה את המראה הגדולה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח״; ואמר: ״ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה״; ואמנם, דיבור המלאך אליו והעמידו לו – כל זה ב׳מראה הנבואה׳. ובכמו זה הענין יתבטלו החושים גם כן מפעולתם ויבוא השפע ההוא לכח הדברי וישפע ממנו על הכח המדמה וישלם ויעשה פעולתו. ופעמים תתחיל הנבואה ב׳מראה הנבואה׳ ואחר כן ירבה הרתת ההוא וההתפעלות החזק הנמשך אחר שלמות פעולת המדמה ואז תבוא הנבואה – כמו שבא באברהם אשר בא בתחילת הנבואה ההיא ״היה דבר יי אל אברם במחזה״ וסופו ״ותרדמה נפלה על אברם וגו׳״ ואחר כן ״ויאמר לאברם וגו׳״.

ואמנם מה שבא על הצורה הראשונה – כאמרו: ״ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום״ ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה״, ״ויבא אלהים אל בלעם״, ״ויאמר אלהים אל בלעם . ואמנם מה שבא על הצורה השנית – כאמרו: ״ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל״, ״ויאמר לו אלהים שמך יעקב״, ״ויקרא אליו מלאך יי מן השמים״, ״ויקרא מלאך יי אל אברהם שנית וגו׳״, ״ויאמר אלהים לנח״, ״וידבר אלהים אל נח״. ואמנם מה שבא על הצורה השלישית – כאמרו: ״היה דבר יי אל אברם במחזה וגו׳״. ואמנם מה שבא על הצורה הרביעית – כאמרו: ״ויאמר יי אל אברם״, ״ויאמר יי אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך״, ״ויאמר יי אל יהושע״, ״ויאמר יי אל גדעון״; וכן מאמר רובם: ״ויאמר יי אלי״, ״ויהי דבר יי אלי״, ״ודבר יי היה״, ״והנה דבר יי אליו״, ״היה היה דבר יי״, ״תחילת דיבר יי בהושע״, ״היתה עלי יד יי״ – וזה המין הרבה מאד.