יחזקאל א:ה מחשבת ישראל: מורה נבוכים ונפש החיים

זכר שראה ארבע ׳חיות׳ כל ׳חיה׳ מהן בעלת ארבעה פנים ובעלת ארבעה כנפים ובעלת שתי ידים, וכלל צורת כל ׳חיה׳ – צורת אדם, כמו שאמר ״דמות אדם להנה״. וכן זכר שהידים גם כן ידי אדם, אשר הוא ידוע שידי האדם אמנם הם על הצורה שהם – לעשות בהם כל מלאכת מחשבת בלא ספק. ואחר כך זכר שרגליהם ישרים – רצונו לומר: שאין בהם פרקים – והוא ענין אמרו: ״רגל ישרה״ כפשוטו של דבר; וכן אמרו: ״׳ורגליהם רגל ישרה׳ – מלמד שאין ישיבה למעלה״ – והבן זה גם כן. ואחר כך זכר שכפות רגליהם אשר הם כלי ההליכה אינם כרגלי אדם, אבל הידים הם כידי אדם, ואמנם הרגלים עגולות ״ככף רגל עגל״. ואחר כך זכר שאלה הארבע ׳חיות׳ אין ביניהם הפרש ולא מקום פנוי. אלא כל אחת מחוברת בחברתה – אמר ״חוברות אשה אל אחותה״ ואחר כך זכר שעם היותם מחוברות פניהם וכנפיהם נפרדות מלמעלה – אמר ״ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה״ – והסתכל אמרו: ׳מלמעלה׳ – כי הגופות מחוברות, אמנם פניהם וכנפיהם פרודות אבל למעלה – לכן אמר: ׳ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה׳. ואחר כך זכר הם זכות ״כעין נחושת קלל״. ואחר כך זכר שהם גם כן מאירות – אמר ״מראיהם כגחלי אש״. זה כלל מה שזכר מצורת ה׳חיות׳ – כלומר: תארם ועצמם ופניהם וכנפיהם וידיהם ורגליהם.

וממה שצריך שתתעורר עליו – היות זה הסיפור כולו ואף על פי שהיה ׳במראה הנבואה׳ בלא ספק כמו שאמר ״ותהי עליו שם יד יי״ אבל עם כל זה נשתנה הלשון על חלקי הסיפור ההוא שינוי גדול מאד, והוא כי כאשר זכר ה׳חיות׳ אמר ״דמות ארבע חיות״ ולא אמר: ׳ארבע חיות׳ לבד; וכן אמר ״ודמות על ראשי החיה רקיע״ וכן אמר ״כמראה אבן ספיר דמות כסא״ וכן אמר ״דמות כמראה אדם״ – כל אלה אמר בהם ׳דמות׳. אמנם ב׳אופנים׳ לא אמר: ׳דמות אופן׳ ולא ׳דמות אופנים׳ בשום פנים אבל הגדה מוחלטת בתואר נמצא כפי מה שהם עליו. ולא יטעך אמרו: ״דמות אחד לארבעתן״ – שאינו בזה הסידור ולא כפי הענין הרמוז אליו. ובה בהשגה האחרונה וחיזק זה הענין ובארו וזכר ה׳רקיע׳ סתם כאשר התחיל לזכרו בפרט, ואמר: ״ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה ״דמות כסא נראה עליהם״ – אמר הנה ׳רקיע׳ סתם ולא אמר: ׳דמות רקיע׳ כמו שהיה כאשר חובר ל׳ראשי דמות החיות׳. אמנם ה׳כסא׳ אמר: ׳דמות כסא נראה עליהם׳ – להורות על הקדמת השגת ה׳רקיע׳ תחילה ואחר כן ׳נראה לו עליו דמות כסא׳. והבן זה.

ולכן בכל א' מולך עליהם אותו המין שצורתו ושמו הוא כצורת ושם הפנים שבמרכבה כמ"ש ז"ל (חגיגה י"ג א') ובשמות רבה (פכ"ג) ארי' מלך בחיות וכו'. ונפש האדם הוא מפני אדם. לכן האדם מתגאה על כולם. כי כן עיקרם וכללם של כל הד' פני המרכבה הוא פני אדם. כמ"ש ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן דמות אדם להנה. וע' בזה בזוהר יתרו פ' ע"ב אדם כליל כלהו וכו'. ובפ' תזריע מ"ח סוף ע"א כתיב ודמות פניהם וכו'. ובפ' במדבר קי"ח ב' ודמות פניהם וכו'. וע' ז"ח יתרו במעשה מרכבה ל"ב ע"ג ול"ג ריש ע"א. (ושרש שרשו של האדם הוא מאדם שעל הכסא כנ"ל בשער א' פ"ו) ושרשם וחיותם של הד' חיות הוא מהעולם שעליהם. וכן עד לעילא ולעילא.