יחזקאל א:יב מחשבת ישראל: מורה נבוכים

ואחר כך התחיל לתאר תנועות אלו ה׳חיות׳ איך הם, וזכר בהם מה שתשמע. אמר שתנועות ה׳חיות׳ אין בהם לא כפיפה ולא עוות ולא עקמימות, אבל תנועה אחת – והוא אמרו: ״לא יסבו בלכתן״. ואחר כך זכר שכל ׳חיה׳ מהם תלך לנוכח פניה – והוא אמרו: ״איש אל עבר פניו ילכו״ – הנה באר שכל ׳חיה׳ תלך אל עבר פניה – ואני תמה לאי זה פנים והיא בעלת פנים רבים? – סוף דבר, אין הליכת ארבעתם לצד אחד, כי אלו היה כן לא היה מיחד לכל אחת תנועה, ולא היה אומר ׳איש אל עבר פניו ילכו׳. ואחר כך זכר שאלו החיות תכונת תנועתן מרוצה, והן חוזרות חלילה במרוצה גם כן – והוא אמרו: ״והחיות רצוא ושוב״ כי ׳רצוא׳ מן מקור ׳רץ׳ ו׳ישוב׳ מן מקור ׳שב׳ לא אמר: ׳הלוך ובוא׳ אבל אמר שתנועתם היא מרוצה וחזרת חלילה, ובאר זה במשל ואמר: ״כמראה הבזק״; ו׳בזק׳ שם ה׳ברק׳ – אמר כדמות ה׳ברק׳ אשר תראה תנועתו הממהרת שבתנועות, וכאילו הוא נמשך ממהר – רץ ממקום אחד ואחר כך יסוב אחור וישוב אל המקום אשר התנועע ממנו במהירות ההיא בעצמה פעם אחר פעם; ותרגם יונתן בן עוזיאל – עליו השלום – ׳רצוא ושוב׳ כך ״חזרן ומקפן ית עלמא ותייבן בריא חדא וקלילן כחיזו ברקא״. ואחר כך זכר שהצד שתתנועע אליו ה׳חיה׳ תנועת המרוצה והחזקה ההיא, אינה תנועתה מעצמה אבל בגלל דבר אחר זולתה – רצוני לומר: הכונה האלהית – אמר כי הצד אשר תהיה הכונה האלהית שתתנועע אליו ה׳חיה׳ אל הצד ההוא תתנועע התנועה ההיא הממהרת אשר היא ׳רצוא ושוב׳. והוא אמרו ב׳חיות׳: ״אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן״ – ו׳רוח׳ הנה אינה הרוח המנשבת אבל היא כונה כמו שבארנו בשיתוף שם ׳רוח׳ – יאמר שהצד אשר תהיה הכונה האלהית שתלך אליו ה׳חיה׳ בצד ההוא – תרוץ ה׳חיה׳ אליו. וכן פרש יונתן בן עוזיאל – עליו השלום – אמר ״לאתר די הוא תמן רעוא למיזל אזלן לא מתחזרן במיזלהון״. וכאשר היה נראה מפשוטי דבריו באמרו: ׳אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו׳ שפעמים ירצה האלוה בעתיד שתלך ה׳חיה׳ לצד אחד ותלך בצד ההוא, ופעמים ירצה שתלך לצד אחר כנגדו ותלך, שב ובאר זה הספק והודיענו שאין הענין כן. וש׳יהיה׳ הנזכר בפסוק, ענינו: ׳היה׳ – וזה נמצא בעברי הרבה – ושכבר התיחד וסוים הצד אשר רצה האלוה שתלך אליו ה׳חיה׳ ובצד ההוא שכבר רצה האלוה שתלך ה׳חיה׳ בו תלך, והרצון קים בצד ההוא. אמר בבאור זה הענין והשלמת המאמר בו בפסוק אחר ״על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת״. והבן זה הבאור המופלא! וזה גם כן מה שסיפר מצורת תנועת הארבע ׳חיות׳ אחר סיפור צורותם.

כאשר זכר יחזקאל – עליו השלום – מתואר ה׳מרכבה׳ מה שסיפר בתחילת ה׳ספר׳ שבה לו ההשגה ההיא בעצמה פעם שנית כשנישא ׳במראה הנבואה לירושלים׳ ובאר לנו דברים שלא התבארו תחילה. מהם – שהעתיקנו ממילת ׳חיות׳ למילת ׳כרובים׳ והודיענו ש׳החיות׳ הנזכרות תחילה הם גם כן ׳מלאכים׳ – רצוני לומר: ה׳כרובים׳. – אמר ״ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם ובשאת הכרובים את כנפיהם לרום מעל הארץ לא יסבו האופנים גם כן מאצלם״, וחיזק הקשר שתי התנועות כמו שזכרנו, אחר כך אמר ״היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה״ והשיב הצורות בעצמם והתנועות בעצמם, והתבאר שה׳חיות׳ הם ה׳כרובים׳ וה׳כרובים׳ הם ה׳חיות׳. ואחר כך באר בזה הסיפור השני ענין אחר, והוא שה׳אופנים׳ הם ה׳גלגלים׳ – אמר ״לאופנים – להם קורא הגלגל באזני״. אחר כך באר ענין שלישי ב׳אופנים׳ ואמר בהם ״כי המקום אשר יפנה הראש – אחריו ילכו לא יסבו בלכתם״ – הנה באר שתנועת ה׳אופנים׳ ההכרחית אמנם היא נמשכת ׳אל המקום אשר יפנה הראש׳ שבאר שהוא נמשך ׳אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת׳. ואחר כך הוסיף ענין רביעי ב׳אופנים׳ ואמר: ״והאופנים מלאים עינים סביב לארבעתם אופניהם״ – ולא זכר זה הענין תחילה. אחר כך אמר ב׳אופנים׳ בזאת ההשגה האחרונה ״בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם״ – ולא זכר ל׳אופנים׳ תחילה לא ׳בשר׳ ולא ׳ידים׳ ולא ׳כנפים׳ אבל שהם גופים לבד, ושב באחרונה לאמר שהם בעלי בשר וידים וכנפים אבל לא זכר להם צורה כלל. אחר כך באר גם כן בזאת ההשגה השנית שכל ׳אופן׳ ייוחס ל׳כרוב׳. ואמר: ״אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד״. אחר כך באר עוד הנה שהארבע ׳חיות׳ הם ׳חיה אחת׳ להדבק קצתם בקצתם – אמר ״היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר״. וה׳אופנים׳ גם כן אמנם קראם ״אופן אחד בארץ״ ואף על פי שהיו ׳ארבעה אופנים׳ כמו שנזכר – להדבק קצתם בקצתם והיותם כולם ״דמות אחד לארבעתן״. זה מה שהוסיף לנו מן הבאור בתמונת ה׳חיות ו׳האופנים׳ בהשגה הזאת השניה.