וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָאֶשְׁמַ֣ע אַחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְהוָ֖ה מִמְּקוֹמֽוֹ׃
עקידת יצחק
במדרש (ש"ר פרש' כ"ג) זה אלי ואנוהו בא וראה במה גדולים יורדי הים. משה כמה נתחבט ונתחנן לפני הקב"ה עד שיראה הדמות שנאמר (שמות ל"ג) הראני נא את כבודך אמר ליה הקב"ה (שם) לא תוכל לראות את פני ולבסוף הראה לו בסימן הזה (שם) והיה בעבור כבודי והסירותי את כפי וגו'. החיות הנושאות את הכסא אינם מכירות את הדמות ובשעה שמגיע זמנם לומר שירה הם אומרות אי זה מקום הוא אין אנו יודעין אם כאן אם במקום אחר אלא בכל מקום שהוא ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג׳:י״ב) ויורדי הים כל אחד ואחד מראה אליו באצבע ואומר זה אלי ואנוהו אבל לעתיד לבא אתם אומרים אותו פעמים שנא' ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו (ישעיהו כ״ה:ט׳):
עקידת יצחק
*תוכן דברי הרב ז"ל הוא, כי התור' הקדושה הרחיק' בכל עוז כל רעיון גופני וגשמי מעצמות הי"ת, כמאה"כ ונשמרתם וכו' כי לא ראיתם כל תמונה, ואחרי שאינו גוף לא יצטרך גם למקום אשר ישכון בו, אשר ע"כ השכילו גם חז"ל לקרוא את הי"ת בשם מקום, להורות שהוא אינו מצטרך לשום מקום, כי אם הוא מקומו של עולם, והוראת שם "מקום" זה על הי"ת אינו להוראת שם מקום בכלל להורות על גבול ידוע אשר בתוכו ישכון דבר מה, כי גם בזה הלוא יוגשם ויוגבל חלילה הי"ת כי אם שם מקום זה הנאמר על הי"ת יורה רק על היותו ית' הסיבה אשר המציאה הכל מאין, והמקיימת גם תמיד את העולם כולו משורש קום ובהפעל הקים המורה בלה"ק על העמדת והתמדת דבר על מכונו, ובעבור זה משבחים אותו המלאכים גם במאמר ברוך כבוד ד' ממקומו, ר"ל בעבור היותו מעמיד ומקיים כל הנמצאים זולתי (כי המ"ם פה מורה על הסיבה) ובעבור זה כתב ג"כ התורה ח"א פע"ב שאף שנדמ' העולם בכללו לאיש מבני אדם שהוא עולם קטן, בכל זאת לא נוכל לאמר שהי"ת הוא לב העולם, ר"ל שיחסו אל העולם כולו כיחס הלב אל גוף האדם כלו, וזה מג' סיבות הא' שהלב מקור החיים ומושב הדם שהיא הנפש אף שהוא משפיע חיים לכל האיברים, בכל זאת הלא גם הוא יקבל תועלת מהם, כי הם מוליכים המזון אל הגוף וממנו יתהוו הליחות ומיץ הדם אשר יורק מהכבד והריאה אל הלב, תחת כי הי"ת אינו מקבל שום תועלת מברואיו, כי הוא שלם לבלי תכלית ואינו מצטרך להם, כמאה"כ "אם צדקת מה תתן לו", הב' שהלב שוכן באמצע מוקף משאר איברים פחותי ערך ממנו, ובעולם הכללי מלבד שהגלגל היותר נכבד מקיף את הפחות ממנו במדרג' וגבוה מעל גבוה שומר, והארץ הפחות' מכולם בתוך הנה הי"ת אינו גוף עד שיכילהו שום מקום והג' כי השכל האנושי ההיולאני, (הנקרא לדעת הרב בשם נפש ואינו עוד שכל נבדל עד שיתחבר אליו ענין אלקי, על ידי מעשיו הטובים עלי ארץ, עיין ביאורי למעל' דף מ"ו ע"א) אשר מושבו בלב הוא כח בגוף ובלתי נפרד ממנו, תחת כ הי"ת אינו כח בגוף העולם, כ"א עצמותו ית' נפרדת מכל הנמצאים זולתו, ועל ב' אלה יורה גם מאה"כ הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וכו' ואחרי כל הדברים האלה הלא יקשה לנו להבין מצות התורה, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" הנראית כמתנגדת אל כל מה שאמרנו עד הנה, ונבאר זה ואמר הרב ז"ל, כי תכלית תורתינו הקדוש' היתה בכל זאת רק, למלט בני ישראל מהלכד בפח הטעות אשר יוקשים בהם בני אדם הנמשכים יותר מהראוי אחרי חקירות הפילוסופים המכחישים בידיעת והשגחת הי"ת הפרטית בכל מעשינו ומשלח ידינו ולהביאם אל ההצלחה האמיתית ע"י האמינה בכל אלה העיקרים הנכבדים ובעבור שההמון יחשוב כי מי שאין לו חושים כבני אדם אינו יכול לראות ולשמוע ולדעת ולהשיג דבר שהוא חוצה לי ויחשוב ג"כ שהמלך או השר שאינו שוכן בתוך עמו אינו יכול להשגיח עליהם ולהנהיגם, ואם אינו מקבל שום תועלת מהם לא ישים עינו עליהם לטובה, ע"כ כמו שינהג הרופא החכם עם החולה בתתו לו רפואות תעלה ושמי מרקחתו אשר יקחם ורפא לו. מבלי אשר יבאר לו תחילה מהות וטבעי הדברים ההם אחרי שאין צורך לידיעתו זאת להשגת רפואתו מלבד שרוב החולים מהמון העם נבערים מדעת להבין חקי וכללי הרפוא', כן נהג הי"ת עם ישראל בתתו להם תורתו, כי דבר עמהם בלשון בני אדם, ולמען השריש בקרבם ידיעת הי"ת הדברים הפרטיים, ופעולתו התמידית בעולם השפל יחס בתורתו לעצמו ית' עין רואה ואוזן שומעת, ושאר איברי הגוף אשר בהם יעשה האדם מעשהו, כמו עיני ה', באזני ה'. ויתעצב אל לבו, ימינך ד' וכו' אף כי באמת אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ולמען השריש בלבם האמונה בהשגחתו ית' עליהם כהשגחת המלך על עמו אשר הוא יושב בקרבו, נאמר ושכנתי בתוכם, אף כי באמת אינו כח בגוף ונעלה הוא מכל גבול ומקום גשמי, וצוה אותם לעשות במשכן מנורה להאיר, ושולחן אשר יושם עליו לחם הפנים, ומזבח הקטורת המסב ריח נעים, ומזבח העולה אשר עליו יקטירו בשר העולה וחלבי השלמים ושאר הקרבנות, אשר מענין כולם יראה שיוסב לו ית' מהם טובה והנאה, כמו שיושב לאדם כאשר יהל נרו, ובאכלו לחם ובשר, והריחו ריח נעים, אף כי באמת לא יצטרך הי"ת להשלמתו שום דבר חוצה לו, אך בזה העיר הרב ז"ל ואמר שאף כי להוספת שלימותו ית' לא יצטרך למעשה ברואיו, בכל זאת להראות כוחו וגבורתו עלי ארץ, אם בפעולות טבעיות המצטרכות להנהגת העולם, או בפעולות נסיות היוצאות מגדר הטבע הנהוג, יצטרך כביכול למעשי ברואיו, כי רק על ידם יעשו ברואיו אלה ראוים, שיעשה הי"ת בעבורם הפעולות הטבעיות והנפלאות ההם, ד"מ רק אחרי אשר יפתח וישדד האכר אדמתו ויזרע אותה יצמיח הי"ת בפעולתו הטבעית אוכל למכביר, ורק בעשות ישראל המעשים הטובים הנרצים בעיניו יעשו ראוים, שיעשה עמם טוב וחסד באופן נסיי, כמאחז"ל "כ"ז שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה", ר"ל שבזה נותנים יד ומקום לה"ית להראות בם כח גבורתו והשגחתו הנשיית, ואחרי שפעולת כל נמצא היא חיותו, כי רק על ידה נראה שהוא חי[וכעין זה פירש רבינו נסים בס' המפתח ריש פ"ד ממס' ברכות מחז"ל על הכ' "ואולם חי אני א"ל הקב"ה למשה משה החייתני בדבריך" כי יען שהתפלל לפניו בעד ישראל ונענה לו לסלוח להם, ולהוסיף עוד לעשות בעבורם נסים ונפלאות למען הנחיל בניהם אחריהם את הארץ אשר נשבע להם, ולהראות בזה לעיני כל העמים גם מדת טובו וחסדו עם בריותיו, גם יכלתו העצומה לבלי תכלית עד שיראה לכל כי חי הוא ע"כ נקרא משה אשר סבב זאת ד"מ בשם "מחיה אותו כביכול".] (והרשעים שאינם עושים פעולות טובות כאשר היא תעודת כל אדם עלו ארץ אחז"ל בעבור זה לדעתי, שקרוים מתים בחייהם, עיין ביאורי למעלה שער כ"ב בד"ה כי רק בהיות החומר וכו') א"כ גם חיות הי"ת כביכול מתראה לנו רק בפעולותיו, וזשא"הכ "ואולם חי אנוכי וימלא כבוד ה'" וכו' רק בעבור שמלוא כל הארץ כבודי ופעולותי יוכר לכל כי חי אני, וכן "חי אנוכי לעולם וכו' אם שנותי וכו'" ר"ל שע"י הראות פעולת נקמתי בעושי עולתה בכל העתים והמקומות, יודע לכל כי חי אנוכי לעולם, וכי יש אלקים שופטים בארץ, ונמשך מכל זה, כי חיותו ית' מצטרכת כביכול בבחינ' מה גם לפעולות ברואיו. וע"כ נצטוו ישראל לעבוד עבודתם באוהל מועד, ולעשות שאר המעשים המצווים מאתו ית' ונרצים בעיניו, למען יתקרבו עי"ז אל הי"ת ויהי' יחסם אליו כיחס האש' אל בעלה אשר מחובתו להשתדל בעבורה בכל עוז, ולהמציא לה שלש ראשי צרכיה שהם המזון הכסות והדירה, כמא"הכ "שארה כסות' ועונת' לא יגרע", ואותן לא יגרע ה' לא לבד מיחידי הסגול' השרידים אשר הוא קורא, ומהשלימים הדבקים בו, כמא"הכ "ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי", כ"א גם מכל אומתנו הישראלית אם ילכו בדרכיו, ולא לבד בדרך טבעיי, כ"א גם באופן נסיי, כי גם במדבר המטיר להם שאר, ולחם אבירים אצל איש, ושמלתם לא בלתה מעליהם ובסוכות הושיבם לתת להם מחסה מזרם וממטר:
ועל כל זה רומז המדרש שהחזל בו הרב ז"ל שאפי' יתקבצו כל אומות העולם (וחכמיהם אשר בחקירותיהם הפילוסופיות יכחישו ידיעת הי"ת והשגחתו הפרטיית, ובעבור זה ירצו) לבטל את האהב' אשר בין ישראל לאביהם שבשמים, לא יוכלו וכו' ונהרות לא ישטפוה אלו המלכיות (ר"ל אף שעברו עלינו כבר צרות רבות ורעות בהיותנו בארץ אויב תחת יד בבל ומלך אשור, נשארת אמונת ההשגח' הפרטית בכל זאת תמיד מושרשת בלבנו) אם יתן וכו', ר"ל שאף שאין מדרך בני אדם שיתן איש כל הון ביתו למען קיות בו אהבת זולתו, ואם יעשה זאת יבוזו לו ויחרפוהו, אבל הייית ויתר כביכול בעבור אהבתו אותנו את כל תאריו הנשגבים, והכתיב לעצמו בתור', "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", וקבל שם כל מיני עבודתם אף שכל אלה נראים כמתנגדים אל יקרת כבודיו ומעלת עצמותו ית' כי חפץ בזה להשריש אמונתנו בקרבנו, ולהיישרנו ללכת בדרך הטובה והישרה הנרצית בעיניו. הקושי והזרות הנופלים בדברים היוצאים מפי שלמי הדעת הערה גדולה המה לגדול ערכ' ועוצם תועלתם. ומה גם עתה כי מאת י"י צבאות יצאה הפליא עצה מה קשה מסלע ומה עז מחלמיש צור אצל השכל האנושי כדבר על אלהי העולמים יתברך שמו כעל מלך ממלכי האדמ' או עשיר עשירי' להכתיב לעצמו ענייני האכסנאי הנכבד אשר יצטרך להעתק ממקומו ולהתגור' אצל בני המדינ' ומבקש מהם עליית קיר קטנה או גדולה במטה ושלחן וכסא ומנורה ויתר הכלים אשר ישרתו בם לכל עבודתו ומעש' שלחנו ומעמד משרתיו ומלבושיהם כמו שיאמר ויקחו לי תרומ' מאת כל איש וגו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו' ועשו ארון וגו' כל הפרשה הזאת וכל אשר ממינה כי רב הוא כי חלילה לו יתב' שיתקומם במקדש או בשום מקום מכל המקומות אשר נתפרסמו בשכינתו יתברך כי המתקומם הוא בעל שיעור ותמונה מוגבלת ומוקפת במקום ההיא. יתעלה שמו והדרו מכל זה עילוי רב. והנה משה להרחיק האומה החכמה מסכלות זה תכלית ההרחק אמר (דברים ד') ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר י"י אליכם בחורב מתוך האש פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל והפליג לזכור להם כל מיני הצורות והתמונות אשר הניחום הוברי שמים בככבים ובמזלות וכסיליהם כמו שתראה משם במעט שתקדם לך מהידיעה בדבריהם וכמו שאמר בסוף ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' אשר חלק י"י אלהיך לכל העמים וגו' ואתכם לקח י"י וגו'. ירצה כי הבדיל ה' אותם מכל העמים להרחיקם מעל השבושים ההם אשר נכנסו בלב הסכלים אשר לא ישערו שום מציאות כי אם אל גשם בעל שיעור ותמונה. והנה להרחיק זה השבוש בדעת המונינו התחילו חז"ל לכנות שמו יתברך במקום כמו שאמר (בעל הגדה) ברוך המקום שנתן תורה לישראל. (שבת י"ב.) המקום ירחם עליך וזולתם. והכוונ' להודיעו שאינו מתקומם במקום כמו שיראה מהכתובים המשכינים אותו באהל ובמשכן אדרבא שהוא יתעלה מקומו של עולם. אמנם עדין צריכן אנו להתבונן בטוב כוונתם כי הנה אחר שאחד מתנאי המקום הוא להיותו שוה למתקומם מה לי מקיף ומה לי מוקף מכל מקום שניהם חוייבו להיות בעלי שיעור ותמונ'. אלא שכוונתם ז"ל כפי שאחשוב היא לצדדים מה שאותן תשעה פנים שזכר החוקר בספר השמע שיאמר בהם שהדבר בדבר. והוא שיאמר שהחלק בכל. או שהדבר במניע כמו שנאמר שהיושר באדון כי המה ראו כי האדון המישר הדרך והמסדר הצדק אשר בו יעמדו העם כאלו הוא המקום הנאמן אשר הם עומדין בו ונסמכין עליו. וכמו שאמרו (אבות פ"א) על שלשה דברים העולם עומד כי הדברים ההם הם באמת מקומו של עולם והוא עומד בהם. ואפשר שהחכם שלמה הסכים אל מאמר החוקר באומרו (קהלת ג') מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע כי לא על המקום מהשוק או שער העיר הוא מדבר רק שהשר או השופט הוא מקום היושר והצדק או הפכם וזה יתבאר עוד בפרשת עגלה ערופ' שער צ"ה ב"ה. והנה לפי זה כוונת חז"ל באומרם המקום ברוך הוא לומר שנמוס היושר הכולל אשר כל הנמצאים צריכין אליו הוא באדון הכל יתעלה ובו מתקיימים. ומטעם השתופים הללו מקלסין אותו במרום בלשון הזה ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג') ירצו מחכמתו והישרתו אשר בהן תלוין ועומדין כל נמצאי מעלה ומטה ובו יתעלה הם מתקיימים ולא בזולתו עם היות שלא יכון לשום מקום ומתקומם כלל במערכותם לעשות ממנו משל או דמיון. ובמדרש (ב"ר פ' ס"ה) ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו. מהו אחרי אמר יחזקאל משקלסתיהו אני שמעתי שמלאכי השרת מקלסין אותו ברוך כבוד י"י ממקומו ביארו שזה הקילוס בעצם וראשונה יאמר מפי הנביא מצד שהוא אדם ובו יתכן המשל ההוא. ואחריו ובשנייה יאמר מפי המלאכים עם שלא יתכן בהם כלל והוא מה שאמרנו. והנה זאת הכוונה היא נאותה לכל מקום שיבא זה הכנוי בכתובים בין שיאמר שהוא יתעלה המקום או המתקומם: לפי שאלו הענינים גם מה שכתב הרב המורה מענין המדרגה הם מקומות שכליים ימצאם השכל בנמצאים המושכלים כמו שימצא החוש המקום המורגש בנמצאים המורגשים. ועל כל פנים תתבאר הכוונה מבלתי התקוממותו בתוך מחיצות יקיפוהו וכמו שאמר (ד"ה ב' ב') כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. וגם ההעתק המחוייב לנוסע ובא ממקום למקום כמו שיאמר (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. (במדבר י"א) וירדתי ודברתי אתך וגו' הוא שקר מבואר שכבר נתבאר שכל מתנועע הוא גשם מתחלק. וחלילה ליחס לו יתעלה שום גשמות ולא שום פרוק ולא חבור. הכתוב צווח ואומר (דברים ו') שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד. ושקר גם כן. מהיות הנעתק ממקום למקום אמנם בהכרח להשלים לו שום דבר יחסר לו במקומו הראשון אשר בעבורו הוא נוסע ובא אל זולתו. והנה יתעלה האל מכל זה עלוי בב"ת אמר המשורר (תהלים כ"ד) לה' הארץ ומלואה וגו' (איוב ל"ה) אם צדקת מה תתן לו והתורה מכרזת בכל מצותיה ועבודותיה שאין דבר מהם לצרכו רק לצרכנו כמו שאמר בכל מקום (דברים כ"ב) למען ייטב לך (שם ו') לטוב לנו כל הימים וגו': והנה כשנתבונן באלו השלשה ענינים נמצא שאלו הן עצמן השלשה חלופין שכתב המורה חלק ב' פרק ע"ב שאמר שנמצאו לדמוי העולם בכללו לענייני העולם הקטן שהוא איש מאישי האדם. הראשון שלא יוסב תועלת ושום הטבה בעולם הכללי משום מושפע למשפיע כמו שיוסב בעולם הקטן מהאברים המושפעים אל המשפיעים עד שהלב עם שהוא התחל' לכלם הוא חי בעדם וכ"ש אליו יתעלה שהוא החונן והמטיב לכל. והשני שהלב הוא מוקף מהאברים לישמר בתוכם ובעולם הכללי היותר נכבד מקיף לכל אשר תחתיו במדרגה וכ"ש האל יתעלה שאינו בתוך העולם ולא חוצה לו עם המצאו בכללו וחלקיו שהוא מקום הכל ואין הכל מקומו כמו שאמרנו. והשלישי שהוא יתעלה אינו כח בגוף העולם ולא בחלק מחלקיו כמו שהשכל האנושי ההיולאנו הוא כח בגוף ובלתי נפרד ממנו והנה דברים אלו כלם הם דברים אמיתיים פלוסופי' א"א להכחישם ולא שום אחד מהם בשום פנים. והנה התורה האלהית תכחישם באלו הספורים ותבטל אותם כלם יחד כמו שהוא מבואר מעצמו והוא דבר זר מאד בתחלת המחשבה. אמנם בטוב ההתבוננות הנה היו כל אלה הענינים חכמה עצומה והערה נפלאה להמלט מהפח והפחת אשר בהם יוקשים אלו האנשים בחקירותיהם. וכל הנסמכים בהם והנמשכים אחריהם. ולהביא בני התורה בדעותיה ואמינותיה אל ההצלחה האלהית אשר א"א זולתם. וזה כי אלו הפילוסופים בדברם באלו הענינים הנה הם לא דברו בידיעת האל יתעלה אלו הדברים האפשרים ולא בהתבוננותו בעניני כחותינו והשגחתו במעשינו ועצבון ידינו אדרבא הם סלקו ממנו כל אלו הדברי' מכח עיוניהם כמו שכתבנו בשערים כ"א ול"ט. ולזה היו כל דבריהם אלו לפוקה ולמכשול באזני עם הארץ לומר כי אחר שאין לו חושים כחושינו וכחות ככחותינו שאינו משיג ויודע דבר לפי שלא צוייר אצלם הרגש דבר באופן אחר וגם יאמרו כי מי שאינו יושב ושוכן בקרב העם המונהגים ממנו אי אפשר שיוכל להשגיח ולכוון היטב בעניני הנהגתם ופרטיהם ועוד כי המלך והשר אשר אינו צריך לעמו ולא יוסב לו מהם שום עבוד' והנאה אי אפשר שיקפיד עליהם ויתן אל לבו הנהגתם ותועלתם כמנהג המלכים אשר בארץ המה. והנה לפי שעל דרך האמת לא יבצר ממנו יתברך שום ידיעה והשגה והתבוננות בכל אלו הדברי' מהשלשה סוגים שזכרנו עם שלא ימצאו בו עם המקרים והחסרונות אשר ימצאו באנשים כמו שיחשבו ההמון. וכאשר כתבנו בשער ל"ט הנז'. לזה היה מחסדו ואמתו עם עמו ושומרי בריתו לנהוג עמהם כדרך הרופא החכם שמשקיף אל הגעת הבריאות אל החולה מבלי שישכילהו מהות התרופות וטבעיהם וסגולותיהם אבל יעלימם לפעמים ממנו כשידע שאין דעתו סובלתן ולזה נסתלק האל יתברך אצלם מכל אלו הענינים הנוראים האמתיים וויתר השגתם להם כדי שלא יקבלו את הרע מהם לפרוק מעליהם עול מלכות שמים ולהתיש כחם בעבודה ויראה ואת הטוב לא יקבלו כי הם דברים דקים לא יצויירו אצלם לפי אמתתם ולא יבאו עד תכונתם ולזה בטל אמת אלו הענינים והשליכו ארצה והכתיב לעצמו עניינים המורים היותו יתברך אצלם כמלך החכם והחסיד הרחמן היושב בתוך עמו באהל ובמשכן ושמח עמהם ואוהב אותם ומטיב להם בשמעם בקולו ומוכיח ומיסר אותם בעברם רצונו וכמו שאמר הנביא (מיכה ו') מה י"י דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. ירצה שלא יבקש ממנו שיטריד שכלו בעיונים הדקים ההם רק שיישיר דרכו בעשות משפט ואהבת חסד וזה עם הצנע לכת ביראה וענוה עם אלהיהם. ירצה מבלי העז פנים בחקירה עליו לאמר אם יודע ואיך יודע ומה יודע כדרך אלו הפלוסופים לפי שזה יתד שכל יושר מעשיהם תלוי בו. ולזה דברה התורה האלהית בכל דבריה וספוריה כנגד אלו השלשה חלופים שאמרנו: והנה כנגד השלישי מהם נשתמשה תמיד בתארים אנושיים וכחות גופיות ולא נמנע עצמו מהם אמר (ברא' ח') ויאמר י"י אל לבו. (שם ו') ויתעצב אל לבו. (שמות ט"ו) ימינך ה' נאדרי וגו' וברוח אפך וגו' אשר אלה וכאלה עצמו מספר. וכנגד הענין השני אמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ושכנתי בתוך בני ישראל.(שם כ"ט) והתהלכתי בתוככם. (ויקרא כ"ו) השוכן אתם בתוך טומאותם. (שם ט"ז) תארו בלב הנטוע בתוך הגוף והמלך בתוך עמו ובאמצעיתם והם עוטרים אותו מזה מזה והוא נותן אל לבו ומשגיח עליהם מכל צדדיו: וכנגד הענין הראשון והוא מה שנתברר בהשקפה שכלית שלא יוסב אליו שום טובה ותועלת מנבראיו ולא מהמושפעים ממנו בא בתורה סדור השלחן והמנורה ומזבח הקטורת גם מזבח הקטורת אשר כולם יראה מענינים שיוסב אליו יתברך מהם שום טובה והנאה כמו שיראה מפשוטי כתוביה' וזה הענין עם היותו היותר זר והיותר רחוק מכל'. הנה הוא היותר אמתי שבשלשתן וביאור זה כי החיות אשר יאמר בו ית' דומה לחיות אשר בלב הגוף הוא שיורגשו ממנו יתברך פעולות מסודרות יוצאות בעולם בחכמה ובתבונה ובדעת. אם מהטבעיות אשר עשאם להנהיג בהם העולם כמנהגו. ואם אשר הם כנגד הטבע בכל הגדולות והנוראות אשר נעשו על ידי הנביאים תמיד. כי בכל אלו הענינים יודע חיות חי העולמים. וכמ"ש (במדבר י"ד) ואולם חי אני וימלא כבוד ה' וגו' (דברים ל"ב) ואמרתי חי אנכי לעולם אם שנותי ברק חרבי. יורה שהחיות האלהי הוא הוראת אלו הפעולות הנכבדות בעולם. והנה אין ספק שאין מבא להגעת רוב הפעולות הטבעיות כ"א ע"י מעשה האנשים כי אם לא יחריש החורש ולא יזרע הזורע הן לא יאסוף את תבואתו. כמו שכתב החכם באלהיות משל כל זורע וכו' והקש על זה בכל הענינים וכמו שאמרו (שוח"ט תהלים כ"ג) יכול אפילו יושב ובטל ת"ל (דברים י"ד) בכל משלח ידיך וגו' וזה מבואר מאד. אמנם יותר מזה הוא מבואר בחיות אשר מצד המעשים הנפלאים כי גם הם לא יעשו ולא נתנו ליעשות כי אם ע"י סיוע האנשים השלמים אשר יקבלום. כמו שאמר דניאל (ו') כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי. וכן בחבריו (שם ג') עבדוהי דהתרחיצו עלוהי. כי על זה אמרו ז"ל (שבת פ"ט.) מכל מקום היה לך לסייעני ועוד אמרו מבואר (איכה רבתי פ"א) כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה שנאמר (במדבר י"ד) ועתה יגדל נא כח י"י וכשאין עושין רצונו של מקום מתישין כח וכו' שנאמר (דברים ל"ב) צור ילדך תשי. ועוד אמרו הדרך עלן והדרן עלך כמו שיתבאר ענין זה בשלמות בתחלת משנה תורה שער פ"ז ב"ה. והנה הוא מבואר כי לפרסם החיות האלדי בפעולותיו המיוחדות יועילו מאד המעשי' האנושיים משני המינים. ולזה מה שהוצרכו בתורה אלו הענינים הנעשים במשכן ובבית עולמים ממנורות ושלחנות ומזבחות ויתר העבודות כלם אשר הם מהשלשה סוגים אשר זכרנו. כי לא להפליג והרחיק עניניו ונוראותיו בא האלדים כי להקריבם כמו שכתבנו בשער עשר' הדברים עד שכבר תצוייר שכוונתו עמהם בתפארת אדם מעולה לשבת בית עם האשה והבנים והוא רוצה בעבודתם ושירותם. וכמו שאמרו ז"ל (ש"ר פ' ל"ו) בארבעה דברים נכסף הב"ה למעשה ידיו. כי הוא מאמר נפלא מאד כמו שיבא ביאורו בסוף שער הבא בסמוך ב"ה. והוא דבר מה שנתחזק דמיונו בכל דברי התורה והנביאים באופן נמרץ נאמר (הושע ב') וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בחסד ובמשפט וגומר ואמרו ז"ל בכל ברכותיהן אשר קדשנו במצותיו קדושין ממש כמו שיתבאר בע"ה בפרשת כי תוליד בנים שער פ"ח. ואפילו בשעת הכעס אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה (ישעיה נ'). והויה זאת היתה התחלתם מימי האבות שנאמר בהם (בראשית י"ז) להיות לך לאלהים והייתי להם לאלהים הויה ממש כמה דאת אמר (במדבר ל') ואם היו תהי' לאיש. אמנם נתבאר ליעקב בפי' במרא' הסולם המופלא באומרו (בראשית כ"ח) והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ וגו' והיה זרעך וגו' והנה אנכי עמך וגו'. כי שם פרט לו כל עניני הזווג ותנאים כי באמרו הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך הנה כתב לה כתובה וייחד לה קרקע למזונות ופרנסה ולאפותיקי כתובתה. וכמה נתבאר זה בפרשת (דברים ח') כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טוב' וגו' כמו שיתבאר שם ב"ה ובאומרו והיה זרעך כעפר הארץ הבטיח על הייחוד לבא עליה לפרות ולרבות ממנה זרע שלא יסופר. וכמו שאמר אחרי כן (שם י"ד) בנים אתם לי"י אלהיכם (שם ל"ב) בנים לא אמון בם. והושע אמר (הושע ב') ריבו באמכם ריבו: ובאומרו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך קבל עליו ההגנה והשמירה בכל הדברים הצריכים למחסה ולמסתור. והנה שלשה ענינים אלו הם הנהוגים לקבל כל אחד מהאנשים אצל אשתו בהישרת התורה שאמרה (שמות כ"א) שארה כסותה ועונתה לא יגרע. גם קבל עליו התנאי הנהוג בזיווגין שלא לגרש ולא לפטור אותה בגט. ולזה אמר כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. ומ"ש ירמיהו על אודות אשר נאפה משובה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה (ירמיה ג'). הנה הוא לשון מגזים לבד לא שלוח ממש שהרי הקדים השלוח אל הגט הפך מה שאמר הכתוב (דברים כ"ד) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה. והוא מה שאמר ישעיהו אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה בו שתהיה מגורשת שהרי כששלחתיה לא היה שם גט. וכשנתתי לה הגט לא שלחתיה והוא דקדוק נכון להנצל על דרך שאמרו ז"ל (יבמות ק"ב:) על חלץ מהם (הושע ה'). וכבר אמרו בזה (איכה רבתי פ"א) משל למי שנתן גט לאשתו וחתפו ממנה. באת לינשא לאחר אומר אי זה גטיך. תבעה מזונות אומר לה שהיא גרושה. ואיך שיהיה מזה כבר הובטחנו ע"י ירמיהו שלא יספיק שום גט ואפילו זנות של אחריו לשתעזב ממנו ית' לעד באומרו הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנוף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה' (ירמיה ג') וכל זה היה לו לזכות נפלא כמו שנתבאר שם במקומו. ולקיים כל דבר נדר לאלהי יעקב על הכלל בשם הפרט (בראשית י"ז) אם יהיה אלהים עמדי וגו' וסיים ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי וגו'. והנה כלל כל השלשה דברים כי לחם לאכול הוא כולל כל צרכי המזונות והפרנסה אשר עליהם יחיה האדם. ובגד ללבוש הוא הדר הכסות והלבוש המגין על המתכסה בו בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הגשמים ובכלל כל מיני השמירה הנזכר באומרו ושמרתיך בכל אשר תלך והרי כאן שאר כסות. אמנם על העונה והוא ההתיחד שמו עליו כעין שמתיחד אדם עם אשתו בשעת חופה אמר ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים כי לא יתכן הייחוד ההוא כי אם לזמנו ומקומו המיוחד שהוא בארץ הקדושה. וכמו שאמרו (כתובות ק"י.) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמו שאין לו אלוה ולזה ייעד לו זמן הנשואין לכשישוב בשלום אל בית אמו ואל חדר הורתו כי שם יהיה לו לאלהים. כמה דאת אמר גם הייתי הלילה לאיש (רות א') ימים רבים תשבי לי (הושע ג'). והנך רואה כי למועד אשר דבר אותו מיד נגמר הזווג שנא' (בראשית ל"ה) וירא אלהים אל יעקב בבאו מפדן ארם ויברך אותו ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא עוד שמך וגו' ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה וגו'. יורה כי שם נזדווג אליו וברכו ברכת נשואין ונשא את שמו למעלה וכבוד כראוי לאשה בשעת הנשואין לכבוד הבעל. ואמר פרה ורבה כי הוא הענין הנמשך מהעונה והמיוחד אליה וענין הפריה ורביה לשם הוא שיפרה וירבה הוד ההצלחה יתברך הוא וזרעו אחריו לכבוד ולתפארת כי לענין הבנים כבר היו לו אחד עשר ורחל היתה מעוברת מבנימן. והוא סוד ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו הכתוב שם וכמו שאמר מכאן (ב"ר פ' פ"ב) האבות הן הן המרכבה והוא פלא. וגם אתה רואה כי בשלשתן קיים בריתו לבנים בצאתם ממצרים. כי מיד נאמר (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ונאמר (שם) בערב תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם והוציא להם נוזלים מסלע והם הדברים הנכללים בשאר כמו שאמר (תהלים ע"ח) וימטר עליהם כעפר שאר. והנה במלחמת עמלק וקודם לזה על הים הגינם וכסה עליהם מזרם ושטף התלאות. אמנם ענין התורה הוא עצמו ענין הזווג השלם כי שם נתייחדו להיות לו לעם כמ"ש (שמות י"ט) והייתם לי סגולה וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. ולזה היה שם הקדושה והטהרה וההזמנה הנהוגים לכלות כדת משה וישראל. וזה הענין תמצאהו בכל מקום שתרצה מציאותו בתורה ובנביאים עד שמכל זה תתבאר הכוונה האלהית בכל אלו הענינים ואשר להצליח האומה הזאת אשר לקחה לו לחלתו הנה הוא יתעלה לו הפליג עמהם באלו הדברים הפילוסיפיים האמתיים להרחיק השבושים והכפירות הכרוכים בעקביהם ויוצאים לצדם כמו שאמרנו אבל ויתר אותם ובטלם אצלם כדי שיוכלו כללותם להשתתף בהצלחה ההיא מבלי שום מונע כמו שכוונו לזה חז"ל באומרם (ב"ר פ"ח) נטל את האמת והשליכה לארץ. כאשר בשער מ"ג עיין עליו. והוא מה שכוונהו חז"ל במאמר ההוא אשר זכרנו ראשונה הדא הוא דכתיב מים רבים וגו'. ואמרו מים רבים אלו אומות העולם כי א"ה אשר לא עמדו על הר סיני להפסיק זוהמת הכפירה מהם וחכמיהם ופילוסופיהם הם אשר השתדלו ברוב כחם וכהמות ימים ברוב מופתיהם יהמיון להפר האחוה ולבטל האהבה מבינו יתעלה לשום אחד מהנמצאים השפלים ולהתבונן במעשיהם ובענינם כלל רק שיחיייב מסדור המערכות ומנהג הטבעי המחוייב מאתו בזולת רצונו המיוחדת ואמרו שאפילו התפלספו בזה תכלית התפלספות הנה הם לא יוכלו לבטל מה שנתפרסם בעולם מזאת האהבה וחבה היתרה הנודעת לאומה הזאת מכל זולתה מהאומות בתכלית ההשקפה וההשגחה בכל עניניהם ופרטיהם לעיני כל העולם. עד שכבר היתה האומה הישראלית עם שאר האומות הפילוסופיות כשתי מטרונות. האחת בעלה עמה בבית מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ובכבודו תתימר. והשנית לא הכירה בעל מעולם אמנם אמרו לה חכמיה ואוהביה ובעלי עצתה התחזקי בלבך ואל תרפינה ידיך כי תדעי נאמנה כי גם יש לך איש נכבד ומעולה מאד אין ערוך אליו בהדרו ואין דומה לו ביופיו ואם בעיניך הרואות ובאזניך השומעות ויתר חושיך הבשריות אינך מרגיש אותו הלא יש לך לדעת ולהכירו בעיני שכלך ובבחינת מחשבתך אשר היא הכרה מדעית יותר מעולה מאד ואמרו לה הלא ידעת בתי *כי איש ואשה וכו', מאמר המצטרף, ד"מ אין לחשוב ולצייר ברעיוננו מושג אדון בלא עבד, או מושג אשה נשואה בלי בעל ור"ל פה כי היותר מאמינים שבכת הפילוסופים, אף שחושבים שכמו שלא תתכן להיות אשה בלי בעל, כן לא יצויר העולם כלו בלי מנהל ומנהיג, אשר ע"כ מודים במציאות הי"ת, בכל זאת חושבים רק שהכל נוהג עפ"י חקי הטבע ואם גם יגיע אדם בהיישרת נפשו אל החכמה והשלמות, הוא רק שפע טבעיי אשר השפיע עליו הי"ת עפ"י חקי הטבע בהשתלשלות, הסיבות והמסובבים, אבל אין ביכלתו לשנות דבר מחקי הטבע ולעשות דבר גדול או קטן לטובת בחיריו ואהוביו עפ"י אופן ודרך נסיי, ורק אנו בני ישראל האמונים על ברכי האמונה האמיתית, מאמינים כי אלקינו זה כל יכול להנהיג עולמו לטובת בחיריו ואהוביו גם בהנהגה נסיית, (עיין ביאורי למעלה דף ק"ט ע"א וע"ב). כי איש ואשה ממאמר המצטרף ושלא יתכן להמצא זה בלא זה וכיון שנתברר לך שאת אשה א"כ יש לך איש בהכרח ואם אינו מורגש הוא מושכל ומכחו אשר הוא נצב עליך תמשל כל הנהגת ביתך ועניני פרנסתו וגם הוא חכם כי מהפעולות יודעו הכחות ואת רואה כי כל עניני ביתך ומאכל שלחנך ומושב עבדיך ומשרתך כלם על נכון. ואם היה דבר מדעתיך הוא הנותן לך עצה ותושיה לעשות. והנה הם מחזיקים בידה כאלה וכאלה מהטענות אשר יוכל האדם למצוא לקיים בדעתה כי היא בעולת בעל. אמנם בעת צרכה באמרה הבעל ענני אין קול ואין עונה וכן הוא באמת כי כל חכמי האומות הפלוסופים והיותר מאמינים מהם הם מאמתים מציאות השם יתעלה מהכרח הצירוף כי לכל מתנועע יש מניע או לכל עלול עלה עד שיכלה הענין אל המניע הראשון או העלה הראשונה אשר הוא האלוה יתעלה גם חכמתו וידיעתו ויכלתו נכרים ונודעים מעוצם פעולותיו המתחייבות ממנו בעולם. גם שמוהו אצל העולם כשכל הנקנה אצל גוף המדבר כי אמרו שאי אפשר לגוף זה בלא נפש נבדלת שתניעהו. ואמרו שכל מה שיתישר האדם אל החכמה ואל השלמות הוא יתעלה אשר השפיע עליו הרצון ההוא ע"י הסבות הטבעיות המשתלשלות ממציאותו ובזה האופן מיחסים כל הפעולות אליו ואומרים שיש להם אלוה אבל לא יצא מכל עיונם שיש כח בזה האלהות לעשות קטנה או גדולה בתורת אהבה ונדבה לשטת דבר מכל מה שנתחייב מהסדר הטבעי כלל שעולם כמנהגו נוהג אלא שאותו המנהג נתחייב מאתו ואם כן מה יועיל אלהותם. אמנם זה אלהינו אשר נתפרסם אלהותו עלינו בכללו העניינים ושהוא השוכן אתנו וכביכול מתגורר בינותינו הוא המנהיגנו בכל צרכינו מדי צאתינו ובואנו על דרך רצון והאהבה השלמה כמו שאמר (משלי ח') אני אוהבי אהב וגו'. והוא שאמר משה אדוננו ע"ה כי מי גוי גדול אשר לו אלדים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו (דברים ד'). ויפה אמרו שמים רבים והמות ימים מכל טענותיהם לא יוכלו לכבות את האהבה והשתוף אשר בין ישראל לאביהם שבשמים. עוד אמרו ונהרות לא ישטפוה אלו המלכיות וזה כי ארכו לנו הימים בשעבוד המלכיות וכבר הסתיר השם יתעלה פניו ממנו זה כמה והוא סבה עצומה להתיאש מישועתו ומפעולת אהבתו. הנה באמת הפרסום הזה מהאהבה הקודמת על האופן הנזכר יספיק לשלא ישטפוה לעולם וזה כי ידעו כי כן דרך האישות כי בעוד שהאשה עושה המלאכות הראויות לה בבית בעלה תיזון ותתפרנס בביתו ותשב עמו במחיצתו ותהנה ממנו וממיטב נכסיו. אמנם במרדה עליו ולא תשרת אותו ובכל מעשה ידיה כן תכעיסנו הנה הוא מן הדין יכול לומר לה טלי מעשה ידיך תחת מזונותיך ותסולק השגחתו ושמירתו ממנה ואין עליו תרעומת. וכמ"ש הנביא כמתנצל מהם על זה ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה וגו' (ישעיה נ"ח). ירצה שידרשו אותי בכל יום בב"ד לתבוע ממני מזונות ופרנסה ואם אמנע מתת להם יאמרו שאינן יודעין דרכי כלומר שדרכי לא יתכנו. והתימה כי כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלהיו לא עזב ישאלוני משפטי צדק ויחפצי להקריבני אל האלהים לחייבני בדין. והכונה בכל זה לומר שהכל תלוי בה כי בשובה לעבודתו ובהתרצות' לשוב אליו מיד תשוב אהבתו למקומה. וכמו שאמר בסוף הלא זה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון לי"י וגו' אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני (שם). וכתיב (הושע ב') והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי עוד בעלי. שהכוונה שתחזור לאהבתו ותהיה אז דבקה ומיוחדת לו בביתו עד שתקרא אישי. ואע"פ שהוא שם משותף לבעלי הכבוד כמו שאומרין (יומא י"ח.) אישי כהן גדול וכיוצא לא יובן בצאתו מפיה כ"א על בעלה השוכן אתה בבית. ולא תקרא עוד בעלי שהוא שם מיוחד לבעל כמו שתצטרך לזכור זה השם האשה היושבת בבית בעלה כי אם תאמר אישי יובן על זולתו מאנשי הכבוד אשר היא מתגוררת עמהם והוא אומרם ז"ל (פסחים פ"ב.) תקראי אישי ולא תקראי עוד בעלי ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה. כי בית חמיה הוא בית בעלה תקרא אישי ולא תצטרך לפרש עוד כי הכל יודעים כי על בעלה היא אומרת. אמנם בבית אביה צריכה לפרש בעלי כדי שלא יובן על זולתו מהיושבים אצלה שם. וסוף דבר כי האהבה הקדומה המפורסמת תספיק לשלא תשטף מהם ברוב ימים ושנים רק שתחזור לקדמותה ואיתנה: והנה אחר שאמר אלו שני הענינים נתן הסבה וביאר החסד והוותרנות הנזכרים שעשה עמהם אשר ממנו נמשכו על זה האופן ואמר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו אבל בני יעשו וגו'. ירצה וזה שאם יתן איש כל הון ביתו לאהבת זולתו ודאי יבוזו לו ויחרפוהו. אמנם הוא יתעלה לא חשש אל הלעג הזה ונתן כל הון ביתו לאהבת ישראל וזה כי כל הון ביתו ואוצרות סגולתו אשר בהם נבדל מכל הנמצאות היו השלשה הנבדלים שחבר הרב המורה שנבדל דמיונו עם עולמו בכלל בהם מדרכי שאר האישים בהרכבת גופותיהם והם סגולותיו המיוחדות כמו שזכרנום אחת לאחת וכמה ויתר אותם במה שאמר להם שיעשו מקדש של יריעות וירדתי ושכנתי בתוכם כי בצמצם שכינתי בתוך יריעותיהם ובשכני בתוך מחניהם ובקבלתי שם מהם כל מיני עבודתם נתוותרו אצלם כל שלש הענינים בעינם וכל שאר הדברים הנמשכים מהם והנלוים אליהם כי האל יתעלה חפץ בצדקתם יותר מפלפולם וחריפותם. וראה נפלאות מאומרם הדא הוא דכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. כי בכתוב ההוא נזכרו השלשה דברים ההם עצמם כצורתם. כי באומרו ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד ויתר להם הרחקת הגשמות למה שיורה שהיה שם דבר ממשיי המעכבו לבא לשם. וזה לפי שלא יראה להמון דבר של מציאות זולת זה. ובאומרו כי שכן עליו הענן ויתר אצלם ענין ההעתק ממקום למקום לקבל מהם שירות ועבודה כי בזה יסמוך לבם על השגחתו עליהם. ובאומרו וכבוד י"י מלא את המשכן לא נשמר מהתקוממות במקום והיותו כמלך הקובע ישיבתו באמצע המלכות. הנה זאת תראה כוונת זה המאמר הנכבד בהורות תכלית אלו הענינים הנפלאים המפורסמים אשר בכללותם נמצאו שלשה תועלות הכרחיות. האחד הישרה והדרכ' לכללות העם לקרבם אל האלהים ולא להרחיקם. והשני מה שיגיע מזה תוכחת מגולה וגערה במתפלספים בעם המרחיקים ידיעתו והשגחתו בכמו אלה הענינים. והשלישי זירוז והערה נפלאה בלב המשכילים לדעת ולהכיר מתוך אלו המעשים האלהיים כי יש אלהים שופטים בארץ יודע בינינו מה טוב. ואת היותר מכל אשר יורה על צד הגשמה או תנועה או שום חסרון בו יתעלה אשר לא יסבלהו טבע האלהות ירחיקוהו הרחק מאד ויהי להם למשל לבד. כאמרם ז"ל (ברכות ל"א.) על זאת הכוונה עצמה דברה כלשון בני אדם. ירצו בזה ששמה התורה השגותיו יתעלה תלויות ומיוחסות אל כלים ואופנים גשמיים כמו שהם נמצאים בבני אדם לשכך את אזנם עם היות שהשגותיו נמצאות בו יתעלה במציאות יותר משובח לאין ערך ודמיון ולא בכלים ההם חלילה. ואולם כאשר ישימו לב הנה ימצאו ענין ההרחקות האלו וההשמר מחטוא בהנה מכוונות יפה במלאכת המשכן לכל כליו ועבודותיו כמו שיבא והרי אלו תכליות עצומות הכרחיות לחיי האדם ולהוציאו ממבוכתו ולקרבו אל הצלחתו. עוד זאת תהיה הערה עצומה ולמוד נפלא להשכיל ולהכיר מתוך מעשה המשכן תבניתו ותכונתו תכונת העול' בכללו והשתלשלותו והתקשרות חלקיו ואיך הוא ית' סבת הסבות כלן והמניע הראשון לכל תנועותיו על אותו הדמיון שאמרו חכמים שהעולם הוא כאיש אחד אשר דעת זה הוא השתדלות כל החכמות וסוף תכליתן. אלא שהעיון הזה הוא אלהי אמתי מאד מורה על היות זה העול' מחודש מאתו ית' ברצונו המוחלט והמנהיג אותו בהשגח' פרטית עצומ' בחפץ ורצון על פי התור' האלהית וסדור מעשיה כי היא הנהגת מרכבת המשנה אשר כתבנו בשער הקודם ובזולתו. כי הוא ההבדל המיוחד אשר בינינו לבין חכמי האומות הפילוסופים אשר זכרו חז"ל במאמר אשר ביארנו אשר כל המעשים האלהיים האלו לדעתי לא נעשו אלא להכזיבם ולבטל דעותיהם והרחיק נזקם בזה הענין המיוחד אשר הוא יתד שהכל תלוי בו. ולהראות לעין כל כי גבהו דרכיו ית' מדרכיהם ומחשבותיו וידיעתו כל הענינים הפרטים ממה שיחייבוהו הם בעיוניהם. וכמה נתאמת זה בהיות יום הקמתו באחד לחדש הראשון (שמות מ') שהוא ראש השנה להנהגה השנית המיוחדת למרכבה השנית ההיא כמו שכתבנו בפ' החדש שער ל"ח וכמו שיבא במקומו בעזרת האל: ובמדרש (תנחומא פ' פקודי) אמר רבי יעקב ברבי יוסי מאי דכתיב (תהלים כ"ו) ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך שהוא שקול כנגד בריאת העולם. במשכן ועשית יריעות בבריאת העולם כתיב (שם ק"ד) נוטה שמים כיריעה וגו' כמו שיבא במקומו בפרשת פקודי בע"ה. ובמדרש חזית (סוף שיר ג') אמר הקב"ה למשה וראה ועשה אמר לפניו רבש"ע אלוה אני שאעשה כמותו אמר ליה כתבניתם. רבי ברכיה בשם רבי אומר משל למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש נאה של מרגליטון ואמר ליה עשה לי כמוהו. אמר ליה אדוני המלך וכי יכול אני לעשות כמוהו. כך אמר ליה הק"בה למשה עשה משכן אמר ליה וכי יכול אני לעשות כזה אמר ליה וראה ועשה כשם שאתה רואה למעל' כך עשה אותו למטה. והרי הוא מבואר שהלבוש האלהי שהוא יתעלה מתראה בו לנביאיו הוא תמונת העולם במדרגותיו כלם והוא נצב עליהם רוכב ומנהיג. כמו שנראה ליעקב אבינו במראה הסולם ואל הנביא ישעיה באומרו (ישעי' ו') ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל שרפים עומדים ממעל לו וגו' ועל הלבוש הזה אמר ושוליו מלאים את ההיכל שאם אין שם מעיל שולים מנין והוא נכון מאד וכן במרכבת יחזקאל וזולתו, וכמו שנאמר שם (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעל'. ועל זה הלבוש ההדור אמר המשורר (תהלים צ"ג) ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט נכון כסאך מאז וגו'. ואומר (שם ק"ד) הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה מטה שמים כיריע' המקר' שמים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח. והוא עצמו אשר כוונו בכאן כשבקש להראות לבושו בין האומה הזאת והוא שתרא' אליהם תכונת העול' בכללו ואופן הנהגתו אותו והוא מעשה המשכן אשר כל איש שלם אשר ידבנו לבו יכול לעשותו בשכלו ורעיוני לבו אע"פ שלא יכול להוציא בפועל בחמרי'. כי על שני אלו מיני המעשים אמרו ז"ל (ש"ר פ' ל"ג) שכשאמר לו הקב"ה למשה על עסקי המשכן אמר לו רבש"ע וכי יכולין ישראל לעשותו אמר ליה והלא אחד מהם יכול לעשותו שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי כי דברי השם יתעל' הם דברים תמוהין אלא כשיבנו על זה האופן. ועוד נדבר בזה בכלל השער הבא ב"ה. ועל ההישר' הזאת אמר ישעיה הנביא (ס"ו) השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. כי ודאי זה האיש אשר תארו בכאן איש אשר ידבנו לבו כמו שכתבנו בפרשת ויצא שער כ"ה. וראה כמה הפליגו במשלם זה הנפלא שאמרו שנגלה לבן ביתו בלבוש נאה של מרגליטון ואמר לו עשה לי כמוהו שהוא ענין נאה כמו שכתבנו. ועתה אם שכבר קדם הדבור אל הראשונים בתת זה הסדר והדמיון מלאכת המשכן עם מלאכת העולם בכללו הנה זכור אזכרנו עוד עם מה שנזדמן לידי מתוספות הדיוק בעניניו ותת טוב טעם לקצת פרטיו ובהוראת זה הענין הנפלא אשר נבדל בו זה הלמוד מהלמוד הפלוסופי כאשר אמרנו. כי זה מה שיתכן ויועיל מאד לפי כוונתנו ומה שיאמר בכל זה יהיה על סדר הפרש' ולפי דרכה. ולא אזכור בזה מספר ספקות כמנהג כי הכל יכנס בכלל שאל' אחד והיא צורך זה המעשה וכל תבניתו ומדת ארכו ורחבו וקומת יריעותיו וקרשיו וכל כליו. ואם יהיו בם קצת שאלות חלקיות יבא זכרונם לפי דרכינו בעזרת האל:
ועל כל זה רומז המדרש שהחזל בו הרב ז"ל שאפי' יתקבצו כל אומות העולם (וחכמיהם אשר בחקירותיהם הפילוסופיות יכחישו ידיעת הי"ת והשגחתו הפרטיית, ובעבור זה ירצו) לבטל את האהב' אשר בין ישראל לאביהם שבשמים, לא יוכלו וכו' ונהרות לא ישטפוה אלו המלכיות (ר"ל אף שעברו עלינו כבר צרות רבות ורעות בהיותנו בארץ אויב תחת יד בבל ומלך אשור, נשארת אמונת ההשגח' הפרטית בכל זאת תמיד מושרשת בלבנו) אם יתן וכו', ר"ל שאף שאין מדרך בני אדם שיתן איש כל הון ביתו למען קיות בו אהבת זולתו, ואם יעשה זאת יבוזו לו ויחרפוהו, אבל הייית ויתר כביכול בעבור אהבתו אותנו את כל תאריו הנשגבים, והכתיב לעצמו בתור', "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", וקבל שם כל מיני עבודתם אף שכל אלה נראים כמתנגדים אל יקרת כבודיו ומעלת עצמותו ית' כי חפץ בזה להשריש אמונתנו בקרבנו, ולהיישרנו ללכת בדרך הטובה והישרה הנרצית בעיניו. הקושי והזרות הנופלים בדברים היוצאים מפי שלמי הדעת הערה גדולה המה לגדול ערכ' ועוצם תועלתם. ומה גם עתה כי מאת י"י צבאות יצאה הפליא עצה מה קשה מסלע ומה עז מחלמיש צור אצל השכל האנושי כדבר על אלהי העולמים יתברך שמו כעל מלך ממלכי האדמ' או עשיר עשירי' להכתיב לעצמו ענייני האכסנאי הנכבד אשר יצטרך להעתק ממקומו ולהתגור' אצל בני המדינ' ומבקש מהם עליית קיר קטנה או גדולה במטה ושלחן וכסא ומנורה ויתר הכלים אשר ישרתו בם לכל עבודתו ומעש' שלחנו ומעמד משרתיו ומלבושיהם כמו שיאמר ויקחו לי תרומ' מאת כל איש וגו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו' ועשו ארון וגו' כל הפרשה הזאת וכל אשר ממינה כי רב הוא כי חלילה לו יתב' שיתקומם במקדש או בשום מקום מכל המקומות אשר נתפרסמו בשכינתו יתברך כי המתקומם הוא בעל שיעור ותמונה מוגבלת ומוקפת במקום ההיא. יתעלה שמו והדרו מכל זה עילוי רב. והנה משה להרחיק האומה החכמה מסכלות זה תכלית ההרחק אמר (דברים ד') ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר י"י אליכם בחורב מתוך האש פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל והפליג לזכור להם כל מיני הצורות והתמונות אשר הניחום הוברי שמים בככבים ובמזלות וכסיליהם כמו שתראה משם במעט שתקדם לך מהידיעה בדבריהם וכמו שאמר בסוף ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' אשר חלק י"י אלהיך לכל העמים וגו' ואתכם לקח י"י וגו'. ירצה כי הבדיל ה' אותם מכל העמים להרחיקם מעל השבושים ההם אשר נכנסו בלב הסכלים אשר לא ישערו שום מציאות כי אם אל גשם בעל שיעור ותמונה. והנה להרחיק זה השבוש בדעת המונינו התחילו חז"ל לכנות שמו יתברך במקום כמו שאמר (בעל הגדה) ברוך המקום שנתן תורה לישראל. (שבת י"ב.) המקום ירחם עליך וזולתם. והכוונ' להודיעו שאינו מתקומם במקום כמו שיראה מהכתובים המשכינים אותו באהל ובמשכן אדרבא שהוא יתעלה מקומו של עולם. אמנם עדין צריכן אנו להתבונן בטוב כוונתם כי הנה אחר שאחד מתנאי המקום הוא להיותו שוה למתקומם מה לי מקיף ומה לי מוקף מכל מקום שניהם חוייבו להיות בעלי שיעור ותמונ'. אלא שכוונתם ז"ל כפי שאחשוב היא לצדדים מה שאותן תשעה פנים שזכר החוקר בספר השמע שיאמר בהם שהדבר בדבר. והוא שיאמר שהחלק בכל. או שהדבר במניע כמו שנאמר שהיושר באדון כי המה ראו כי האדון המישר הדרך והמסדר הצדק אשר בו יעמדו העם כאלו הוא המקום הנאמן אשר הם עומדין בו ונסמכין עליו. וכמו שאמרו (אבות פ"א) על שלשה דברים העולם עומד כי הדברים ההם הם באמת מקומו של עולם והוא עומד בהם. ואפשר שהחכם שלמה הסכים אל מאמר החוקר באומרו (קהלת ג') מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע כי לא על המקום מהשוק או שער העיר הוא מדבר רק שהשר או השופט הוא מקום היושר והצדק או הפכם וזה יתבאר עוד בפרשת עגלה ערופ' שער צ"ה ב"ה. והנה לפי זה כוונת חז"ל באומרם המקום ברוך הוא לומר שנמוס היושר הכולל אשר כל הנמצאים צריכין אליו הוא באדון הכל יתעלה ובו מתקיימים. ומטעם השתופים הללו מקלסין אותו במרום בלשון הזה ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג') ירצו מחכמתו והישרתו אשר בהן תלוין ועומדין כל נמצאי מעלה ומטה ובו יתעלה הם מתקיימים ולא בזולתו עם היות שלא יכון לשום מקום ומתקומם כלל במערכותם לעשות ממנו משל או דמיון. ובמדרש (ב"ר פ' ס"ה) ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו. מהו אחרי אמר יחזקאל משקלסתיהו אני שמעתי שמלאכי השרת מקלסין אותו ברוך כבוד י"י ממקומו ביארו שזה הקילוס בעצם וראשונה יאמר מפי הנביא מצד שהוא אדם ובו יתכן המשל ההוא. ואחריו ובשנייה יאמר מפי המלאכים עם שלא יתכן בהם כלל והוא מה שאמרנו. והנה זאת הכוונה היא נאותה לכל מקום שיבא זה הכנוי בכתובים בין שיאמר שהוא יתעלה המקום או המתקומם: לפי שאלו הענינים גם מה שכתב הרב המורה מענין המדרגה הם מקומות שכליים ימצאם השכל בנמצאים המושכלים כמו שימצא החוש המקום המורגש בנמצאים המורגשים. ועל כל פנים תתבאר הכוונה מבלתי התקוממותו בתוך מחיצות יקיפוהו וכמו שאמר (ד"ה ב' ב') כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. וגם ההעתק המחוייב לנוסע ובא ממקום למקום כמו שיאמר (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. (במדבר י"א) וירדתי ודברתי אתך וגו' הוא שקר מבואר שכבר נתבאר שכל מתנועע הוא גשם מתחלק. וחלילה ליחס לו יתעלה שום גשמות ולא שום פרוק ולא חבור. הכתוב צווח ואומר (דברים ו') שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד. ושקר גם כן. מהיות הנעתק ממקום למקום אמנם בהכרח להשלים לו שום דבר יחסר לו במקומו הראשון אשר בעבורו הוא נוסע ובא אל זולתו. והנה יתעלה האל מכל זה עלוי בב"ת אמר המשורר (תהלים כ"ד) לה' הארץ ומלואה וגו' (איוב ל"ה) אם צדקת מה תתן לו והתורה מכרזת בכל מצותיה ועבודותיה שאין דבר מהם לצרכו רק לצרכנו כמו שאמר בכל מקום (דברים כ"ב) למען ייטב לך (שם ו') לטוב לנו כל הימים וגו': והנה כשנתבונן באלו השלשה ענינים נמצא שאלו הן עצמן השלשה חלופין שכתב המורה חלק ב' פרק ע"ב שאמר שנמצאו לדמוי העולם בכללו לענייני העולם הקטן שהוא איש מאישי האדם. הראשון שלא יוסב תועלת ושום הטבה בעולם הכללי משום מושפע למשפיע כמו שיוסב בעולם הקטן מהאברים המושפעים אל המשפיעים עד שהלב עם שהוא התחל' לכלם הוא חי בעדם וכ"ש אליו יתעלה שהוא החונן והמטיב לכל. והשני שהלב הוא מוקף מהאברים לישמר בתוכם ובעולם הכללי היותר נכבד מקיף לכל אשר תחתיו במדרגה וכ"ש האל יתעלה שאינו בתוך העולם ולא חוצה לו עם המצאו בכללו וחלקיו שהוא מקום הכל ואין הכל מקומו כמו שאמרנו. והשלישי שהוא יתעלה אינו כח בגוף העולם ולא בחלק מחלקיו כמו שהשכל האנושי ההיולאנו הוא כח בגוף ובלתי נפרד ממנו והנה דברים אלו כלם הם דברים אמיתיים פלוסופי' א"א להכחישם ולא שום אחד מהם בשום פנים. והנה התורה האלהית תכחישם באלו הספורים ותבטל אותם כלם יחד כמו שהוא מבואר מעצמו והוא דבר זר מאד בתחלת המחשבה. אמנם בטוב ההתבוננות הנה היו כל אלה הענינים חכמה עצומה והערה נפלאה להמלט מהפח והפחת אשר בהם יוקשים אלו האנשים בחקירותיהם. וכל הנסמכים בהם והנמשכים אחריהם. ולהביא בני התורה בדעותיה ואמינותיה אל ההצלחה האלהית אשר א"א זולתם. וזה כי אלו הפילוסופים בדברם באלו הענינים הנה הם לא דברו בידיעת האל יתעלה אלו הדברים האפשרים ולא בהתבוננותו בעניני כחותינו והשגחתו במעשינו ועצבון ידינו אדרבא הם סלקו ממנו כל אלו הדברי' מכח עיוניהם כמו שכתבנו בשערים כ"א ול"ט. ולזה היו כל דבריהם אלו לפוקה ולמכשול באזני עם הארץ לומר כי אחר שאין לו חושים כחושינו וכחות ככחותינו שאינו משיג ויודע דבר לפי שלא צוייר אצלם הרגש דבר באופן אחר וגם יאמרו כי מי שאינו יושב ושוכן בקרב העם המונהגים ממנו אי אפשר שיוכל להשגיח ולכוון היטב בעניני הנהגתם ופרטיהם ועוד כי המלך והשר אשר אינו צריך לעמו ולא יוסב לו מהם שום עבוד' והנאה אי אפשר שיקפיד עליהם ויתן אל לבו הנהגתם ותועלתם כמנהג המלכים אשר בארץ המה. והנה לפי שעל דרך האמת לא יבצר ממנו יתברך שום ידיעה והשגה והתבוננות בכל אלו הדברי' מהשלשה סוגים שזכרנו עם שלא ימצאו בו עם המקרים והחסרונות אשר ימצאו באנשים כמו שיחשבו ההמון. וכאשר כתבנו בשער ל"ט הנז'. לזה היה מחסדו ואמתו עם עמו ושומרי בריתו לנהוג עמהם כדרך הרופא החכם שמשקיף אל הגעת הבריאות אל החולה מבלי שישכילהו מהות התרופות וטבעיהם וסגולותיהם אבל יעלימם לפעמים ממנו כשידע שאין דעתו סובלתן ולזה נסתלק האל יתברך אצלם מכל אלו הענינים הנוראים האמתיים וויתר השגתם להם כדי שלא יקבלו את הרע מהם לפרוק מעליהם עול מלכות שמים ולהתיש כחם בעבודה ויראה ואת הטוב לא יקבלו כי הם דברים דקים לא יצויירו אצלם לפי אמתתם ולא יבאו עד תכונתם ולזה בטל אמת אלו הענינים והשליכו ארצה והכתיב לעצמו עניינים המורים היותו יתברך אצלם כמלך החכם והחסיד הרחמן היושב בתוך עמו באהל ובמשכן ושמח עמהם ואוהב אותם ומטיב להם בשמעם בקולו ומוכיח ומיסר אותם בעברם רצונו וכמו שאמר הנביא (מיכה ו') מה י"י דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. ירצה שלא יבקש ממנו שיטריד שכלו בעיונים הדקים ההם רק שיישיר דרכו בעשות משפט ואהבת חסד וזה עם הצנע לכת ביראה וענוה עם אלהיהם. ירצה מבלי העז פנים בחקירה עליו לאמר אם יודע ואיך יודע ומה יודע כדרך אלו הפלוסופים לפי שזה יתד שכל יושר מעשיהם תלוי בו. ולזה דברה התורה האלהית בכל דבריה וספוריה כנגד אלו השלשה חלופים שאמרנו: והנה כנגד השלישי מהם נשתמשה תמיד בתארים אנושיים וכחות גופיות ולא נמנע עצמו מהם אמר (ברא' ח') ויאמר י"י אל לבו. (שם ו') ויתעצב אל לבו. (שמות ט"ו) ימינך ה' נאדרי וגו' וברוח אפך וגו' אשר אלה וכאלה עצמו מספר. וכנגד הענין השני אמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ושכנתי בתוך בני ישראל.(שם כ"ט) והתהלכתי בתוככם. (ויקרא כ"ו) השוכן אתם בתוך טומאותם. (שם ט"ז) תארו בלב הנטוע בתוך הגוף והמלך בתוך עמו ובאמצעיתם והם עוטרים אותו מזה מזה והוא נותן אל לבו ומשגיח עליהם מכל צדדיו: וכנגד הענין הראשון והוא מה שנתברר בהשקפה שכלית שלא יוסב אליו שום טובה ותועלת מנבראיו ולא מהמושפעים ממנו בא בתורה סדור השלחן והמנורה ומזבח הקטורת גם מזבח הקטורת אשר כולם יראה מענינים שיוסב אליו יתברך מהם שום טובה והנאה כמו שיראה מפשוטי כתוביה' וזה הענין עם היותו היותר זר והיותר רחוק מכל'. הנה הוא היותר אמתי שבשלשתן וביאור זה כי החיות אשר יאמר בו ית' דומה לחיות אשר בלב הגוף הוא שיורגשו ממנו יתברך פעולות מסודרות יוצאות בעולם בחכמה ובתבונה ובדעת. אם מהטבעיות אשר עשאם להנהיג בהם העולם כמנהגו. ואם אשר הם כנגד הטבע בכל הגדולות והנוראות אשר נעשו על ידי הנביאים תמיד. כי בכל אלו הענינים יודע חיות חי העולמים. וכמ"ש (במדבר י"ד) ואולם חי אני וימלא כבוד ה' וגו' (דברים ל"ב) ואמרתי חי אנכי לעולם אם שנותי ברק חרבי. יורה שהחיות האלהי הוא הוראת אלו הפעולות הנכבדות בעולם. והנה אין ספק שאין מבא להגעת רוב הפעולות הטבעיות כ"א ע"י מעשה האנשים כי אם לא יחריש החורש ולא יזרע הזורע הן לא יאסוף את תבואתו. כמו שכתב החכם באלהיות משל כל זורע וכו' והקש על זה בכל הענינים וכמו שאמרו (שוח"ט תהלים כ"ג) יכול אפילו יושב ובטל ת"ל (דברים י"ד) בכל משלח ידיך וגו' וזה מבואר מאד. אמנם יותר מזה הוא מבואר בחיות אשר מצד המעשים הנפלאים כי גם הם לא יעשו ולא נתנו ליעשות כי אם ע"י סיוע האנשים השלמים אשר יקבלום. כמו שאמר דניאל (ו') כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי. וכן בחבריו (שם ג') עבדוהי דהתרחיצו עלוהי. כי על זה אמרו ז"ל (שבת פ"ט.) מכל מקום היה לך לסייעני ועוד אמרו מבואר (איכה רבתי פ"א) כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה שנאמר (במדבר י"ד) ועתה יגדל נא כח י"י וכשאין עושין רצונו של מקום מתישין כח וכו' שנאמר (דברים ל"ב) צור ילדך תשי. ועוד אמרו הדרך עלן והדרן עלך כמו שיתבאר ענין זה בשלמות בתחלת משנה תורה שער פ"ז ב"ה. והנה הוא מבואר כי לפרסם החיות האלדי בפעולותיו המיוחדות יועילו מאד המעשי' האנושיים משני המינים. ולזה מה שהוצרכו בתורה אלו הענינים הנעשים במשכן ובבית עולמים ממנורות ושלחנות ומזבחות ויתר העבודות כלם אשר הם מהשלשה סוגים אשר זכרנו. כי לא להפליג והרחיק עניניו ונוראותיו בא האלדים כי להקריבם כמו שכתבנו בשער עשר' הדברים עד שכבר תצוייר שכוונתו עמהם בתפארת אדם מעולה לשבת בית עם האשה והבנים והוא רוצה בעבודתם ושירותם. וכמו שאמרו ז"ל (ש"ר פ' ל"ו) בארבעה דברים נכסף הב"ה למעשה ידיו. כי הוא מאמר נפלא מאד כמו שיבא ביאורו בסוף שער הבא בסמוך ב"ה. והוא דבר מה שנתחזק דמיונו בכל דברי התורה והנביאים באופן נמרץ נאמר (הושע ב') וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בחסד ובמשפט וגומר ואמרו ז"ל בכל ברכותיהן אשר קדשנו במצותיו קדושין ממש כמו שיתבאר בע"ה בפרשת כי תוליד בנים שער פ"ח. ואפילו בשעת הכעס אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה (ישעיה נ'). והויה זאת היתה התחלתם מימי האבות שנאמר בהם (בראשית י"ז) להיות לך לאלהים והייתי להם לאלהים הויה ממש כמה דאת אמר (במדבר ל') ואם היו תהי' לאיש. אמנם נתבאר ליעקב בפי' במרא' הסולם המופלא באומרו (בראשית כ"ח) והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ וגו' והיה זרעך וגו' והנה אנכי עמך וגו'. כי שם פרט לו כל עניני הזווג ותנאים כי באמרו הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך הנה כתב לה כתובה וייחד לה קרקע למזונות ופרנסה ולאפותיקי כתובתה. וכמה נתבאר זה בפרשת (דברים ח') כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טוב' וגו' כמו שיתבאר שם ב"ה ובאומרו והיה זרעך כעפר הארץ הבטיח על הייחוד לבא עליה לפרות ולרבות ממנה זרע שלא יסופר. וכמו שאמר אחרי כן (שם י"ד) בנים אתם לי"י אלהיכם (שם ל"ב) בנים לא אמון בם. והושע אמר (הושע ב') ריבו באמכם ריבו: ובאומרו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך קבל עליו ההגנה והשמירה בכל הדברים הצריכים למחסה ולמסתור. והנה שלשה ענינים אלו הם הנהוגים לקבל כל אחד מהאנשים אצל אשתו בהישרת התורה שאמרה (שמות כ"א) שארה כסותה ועונתה לא יגרע. גם קבל עליו התנאי הנהוג בזיווגין שלא לגרש ולא לפטור אותה בגט. ולזה אמר כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. ומ"ש ירמיהו על אודות אשר נאפה משובה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה (ירמיה ג'). הנה הוא לשון מגזים לבד לא שלוח ממש שהרי הקדים השלוח אל הגט הפך מה שאמר הכתוב (דברים כ"ד) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה. והוא מה שאמר ישעיהו אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה בו שתהיה מגורשת שהרי כששלחתיה לא היה שם גט. וכשנתתי לה הגט לא שלחתיה והוא דקדוק נכון להנצל על דרך שאמרו ז"ל (יבמות ק"ב:) על חלץ מהם (הושע ה'). וכבר אמרו בזה (איכה רבתי פ"א) משל למי שנתן גט לאשתו וחתפו ממנה. באת לינשא לאחר אומר אי זה גטיך. תבעה מזונות אומר לה שהיא גרושה. ואיך שיהיה מזה כבר הובטחנו ע"י ירמיהו שלא יספיק שום גט ואפילו זנות של אחריו לשתעזב ממנו ית' לעד באומרו הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנוף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה' (ירמיה ג') וכל זה היה לו לזכות נפלא כמו שנתבאר שם במקומו. ולקיים כל דבר נדר לאלהי יעקב על הכלל בשם הפרט (בראשית י"ז) אם יהיה אלהים עמדי וגו' וסיים ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי וגו'. והנה כלל כל השלשה דברים כי לחם לאכול הוא כולל כל צרכי המזונות והפרנסה אשר עליהם יחיה האדם. ובגד ללבוש הוא הדר הכסות והלבוש המגין על המתכסה בו בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הגשמים ובכלל כל מיני השמירה הנזכר באומרו ושמרתיך בכל אשר תלך והרי כאן שאר כסות. אמנם על העונה והוא ההתיחד שמו עליו כעין שמתיחד אדם עם אשתו בשעת חופה אמר ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים כי לא יתכן הייחוד ההוא כי אם לזמנו ומקומו המיוחד שהוא בארץ הקדושה. וכמו שאמרו (כתובות ק"י.) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמו שאין לו אלוה ולזה ייעד לו זמן הנשואין לכשישוב בשלום אל בית אמו ואל חדר הורתו כי שם יהיה לו לאלהים. כמה דאת אמר גם הייתי הלילה לאיש (רות א') ימים רבים תשבי לי (הושע ג'). והנך רואה כי למועד אשר דבר אותו מיד נגמר הזווג שנא' (בראשית ל"ה) וירא אלהים אל יעקב בבאו מפדן ארם ויברך אותו ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא עוד שמך וגו' ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה וגו'. יורה כי שם נזדווג אליו וברכו ברכת נשואין ונשא את שמו למעלה וכבוד כראוי לאשה בשעת הנשואין לכבוד הבעל. ואמר פרה ורבה כי הוא הענין הנמשך מהעונה והמיוחד אליה וענין הפריה ורביה לשם הוא שיפרה וירבה הוד ההצלחה יתברך הוא וזרעו אחריו לכבוד ולתפארת כי לענין הבנים כבר היו לו אחד עשר ורחל היתה מעוברת מבנימן. והוא סוד ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו הכתוב שם וכמו שאמר מכאן (ב"ר פ' פ"ב) האבות הן הן המרכבה והוא פלא. וגם אתה רואה כי בשלשתן קיים בריתו לבנים בצאתם ממצרים. כי מיד נאמר (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ונאמר (שם) בערב תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם והוציא להם נוזלים מסלע והם הדברים הנכללים בשאר כמו שאמר (תהלים ע"ח) וימטר עליהם כעפר שאר. והנה במלחמת עמלק וקודם לזה על הים הגינם וכסה עליהם מזרם ושטף התלאות. אמנם ענין התורה הוא עצמו ענין הזווג השלם כי שם נתייחדו להיות לו לעם כמ"ש (שמות י"ט) והייתם לי סגולה וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. ולזה היה שם הקדושה והטהרה וההזמנה הנהוגים לכלות כדת משה וישראל. וזה הענין תמצאהו בכל מקום שתרצה מציאותו בתורה ובנביאים עד שמכל זה תתבאר הכוונה האלהית בכל אלו הענינים ואשר להצליח האומה הזאת אשר לקחה לו לחלתו הנה הוא יתעלה לו הפליג עמהם באלו הדברים הפילוסיפיים האמתיים להרחיק השבושים והכפירות הכרוכים בעקביהם ויוצאים לצדם כמו שאמרנו אבל ויתר אותם ובטלם אצלם כדי שיוכלו כללותם להשתתף בהצלחה ההיא מבלי שום מונע כמו שכוונו לזה חז"ל באומרם (ב"ר פ"ח) נטל את האמת והשליכה לארץ. כאשר בשער מ"ג עיין עליו. והוא מה שכוונהו חז"ל במאמר ההוא אשר זכרנו ראשונה הדא הוא דכתיב מים רבים וגו'. ואמרו מים רבים אלו אומות העולם כי א"ה אשר לא עמדו על הר סיני להפסיק זוהמת הכפירה מהם וחכמיהם ופילוסופיהם הם אשר השתדלו ברוב כחם וכהמות ימים ברוב מופתיהם יהמיון להפר האחוה ולבטל האהבה מבינו יתעלה לשום אחד מהנמצאים השפלים ולהתבונן במעשיהם ובענינם כלל רק שיחיייב מסדור המערכות ומנהג הטבעי המחוייב מאתו בזולת רצונו המיוחדת ואמרו שאפילו התפלספו בזה תכלית התפלספות הנה הם לא יוכלו לבטל מה שנתפרסם בעולם מזאת האהבה וחבה היתרה הנודעת לאומה הזאת מכל זולתה מהאומות בתכלית ההשקפה וההשגחה בכל עניניהם ופרטיהם לעיני כל העולם. עד שכבר היתה האומה הישראלית עם שאר האומות הפילוסופיות כשתי מטרונות. האחת בעלה עמה בבית מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ובכבודו תתימר. והשנית לא הכירה בעל מעולם אמנם אמרו לה חכמיה ואוהביה ובעלי עצתה התחזקי בלבך ואל תרפינה ידיך כי תדעי נאמנה כי גם יש לך איש נכבד ומעולה מאד אין ערוך אליו בהדרו ואין דומה לו ביופיו ואם בעיניך הרואות ובאזניך השומעות ויתר חושיך הבשריות אינך מרגיש אותו הלא יש לך לדעת ולהכירו בעיני שכלך ובבחינת מחשבתך אשר היא הכרה מדעית יותר מעולה מאד ואמרו לה הלא ידעת בתי *כי איש ואשה וכו', מאמר המצטרף, ד"מ אין לחשוב ולצייר ברעיוננו מושג אדון בלא עבד, או מושג אשה נשואה בלי בעל ור"ל פה כי היותר מאמינים שבכת הפילוסופים, אף שחושבים שכמו שלא תתכן להיות אשה בלי בעל, כן לא יצויר העולם כלו בלי מנהל ומנהיג, אשר ע"כ מודים במציאות הי"ת, בכל זאת חושבים רק שהכל נוהג עפ"י חקי הטבע ואם גם יגיע אדם בהיישרת נפשו אל החכמה והשלמות, הוא רק שפע טבעיי אשר השפיע עליו הי"ת עפ"י חקי הטבע בהשתלשלות, הסיבות והמסובבים, אבל אין ביכלתו לשנות דבר מחקי הטבע ולעשות דבר גדול או קטן לטובת בחיריו ואהוביו עפ"י אופן ודרך נסיי, ורק אנו בני ישראל האמונים על ברכי האמונה האמיתית, מאמינים כי אלקינו זה כל יכול להנהיג עולמו לטובת בחיריו ואהוביו גם בהנהגה נסיית, (עיין ביאורי למעלה דף ק"ט ע"א וע"ב). כי איש ואשה ממאמר המצטרף ושלא יתכן להמצא זה בלא זה וכיון שנתברר לך שאת אשה א"כ יש לך איש בהכרח ואם אינו מורגש הוא מושכל ומכחו אשר הוא נצב עליך תמשל כל הנהגת ביתך ועניני פרנסתו וגם הוא חכם כי מהפעולות יודעו הכחות ואת רואה כי כל עניני ביתך ומאכל שלחנך ומושב עבדיך ומשרתך כלם על נכון. ואם היה דבר מדעתיך הוא הנותן לך עצה ותושיה לעשות. והנה הם מחזיקים בידה כאלה וכאלה מהטענות אשר יוכל האדם למצוא לקיים בדעתה כי היא בעולת בעל. אמנם בעת צרכה באמרה הבעל ענני אין קול ואין עונה וכן הוא באמת כי כל חכמי האומות הפלוסופים והיותר מאמינים מהם הם מאמתים מציאות השם יתעלה מהכרח הצירוף כי לכל מתנועע יש מניע או לכל עלול עלה עד שיכלה הענין אל המניע הראשון או העלה הראשונה אשר הוא האלוה יתעלה גם חכמתו וידיעתו ויכלתו נכרים ונודעים מעוצם פעולותיו המתחייבות ממנו בעולם. גם שמוהו אצל העולם כשכל הנקנה אצל גוף המדבר כי אמרו שאי אפשר לגוף זה בלא נפש נבדלת שתניעהו. ואמרו שכל מה שיתישר האדם אל החכמה ואל השלמות הוא יתעלה אשר השפיע עליו הרצון ההוא ע"י הסבות הטבעיות המשתלשלות ממציאותו ובזה האופן מיחסים כל הפעולות אליו ואומרים שיש להם אלוה אבל לא יצא מכל עיונם שיש כח בזה האלהות לעשות קטנה או גדולה בתורת אהבה ונדבה לשטת דבר מכל מה שנתחייב מהסדר הטבעי כלל שעולם כמנהגו נוהג אלא שאותו המנהג נתחייב מאתו ואם כן מה יועיל אלהותם. אמנם זה אלהינו אשר נתפרסם אלהותו עלינו בכללו העניינים ושהוא השוכן אתנו וכביכול מתגורר בינותינו הוא המנהיגנו בכל צרכינו מדי צאתינו ובואנו על דרך רצון והאהבה השלמה כמו שאמר (משלי ח') אני אוהבי אהב וגו'. והוא שאמר משה אדוננו ע"ה כי מי גוי גדול אשר לו אלדים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו (דברים ד'). ויפה אמרו שמים רבים והמות ימים מכל טענותיהם לא יוכלו לכבות את האהבה והשתוף אשר בין ישראל לאביהם שבשמים. עוד אמרו ונהרות לא ישטפוה אלו המלכיות וזה כי ארכו לנו הימים בשעבוד המלכיות וכבר הסתיר השם יתעלה פניו ממנו זה כמה והוא סבה עצומה להתיאש מישועתו ומפעולת אהבתו. הנה באמת הפרסום הזה מהאהבה הקודמת על האופן הנזכר יספיק לשלא ישטפוה לעולם וזה כי ידעו כי כן דרך האישות כי בעוד שהאשה עושה המלאכות הראויות לה בבית בעלה תיזון ותתפרנס בביתו ותשב עמו במחיצתו ותהנה ממנו וממיטב נכסיו. אמנם במרדה עליו ולא תשרת אותו ובכל מעשה ידיה כן תכעיסנו הנה הוא מן הדין יכול לומר לה טלי מעשה ידיך תחת מזונותיך ותסולק השגחתו ושמירתו ממנה ואין עליו תרעומת. וכמ"ש הנביא כמתנצל מהם על זה ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה וגו' (ישעיה נ"ח). ירצה שידרשו אותי בכל יום בב"ד לתבוע ממני מזונות ופרנסה ואם אמנע מתת להם יאמרו שאינן יודעין דרכי כלומר שדרכי לא יתכנו. והתימה כי כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלהיו לא עזב ישאלוני משפטי צדק ויחפצי להקריבני אל האלהים לחייבני בדין. והכונה בכל זה לומר שהכל תלוי בה כי בשובה לעבודתו ובהתרצות' לשוב אליו מיד תשוב אהבתו למקומה. וכמו שאמר בסוף הלא זה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון לי"י וגו' אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני (שם). וכתיב (הושע ב') והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי עוד בעלי. שהכוונה שתחזור לאהבתו ותהיה אז דבקה ומיוחדת לו בביתו עד שתקרא אישי. ואע"פ שהוא שם משותף לבעלי הכבוד כמו שאומרין (יומא י"ח.) אישי כהן גדול וכיוצא לא יובן בצאתו מפיה כ"א על בעלה השוכן אתה בבית. ולא תקרא עוד בעלי שהוא שם מיוחד לבעל כמו שתצטרך לזכור זה השם האשה היושבת בבית בעלה כי אם תאמר אישי יובן על זולתו מאנשי הכבוד אשר היא מתגוררת עמהם והוא אומרם ז"ל (פסחים פ"ב.) תקראי אישי ולא תקראי עוד בעלי ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה. כי בית חמיה הוא בית בעלה תקרא אישי ולא תצטרך לפרש עוד כי הכל יודעים כי על בעלה היא אומרת. אמנם בבית אביה צריכה לפרש בעלי כדי שלא יובן על זולתו מהיושבים אצלה שם. וסוף דבר כי האהבה הקדומה המפורסמת תספיק לשלא תשטף מהם ברוב ימים ושנים רק שתחזור לקדמותה ואיתנה: והנה אחר שאמר אלו שני הענינים נתן הסבה וביאר החסד והוותרנות הנזכרים שעשה עמהם אשר ממנו נמשכו על זה האופן ואמר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו אבל בני יעשו וגו'. ירצה וזה שאם יתן איש כל הון ביתו לאהבת זולתו ודאי יבוזו לו ויחרפוהו. אמנם הוא יתעלה לא חשש אל הלעג הזה ונתן כל הון ביתו לאהבת ישראל וזה כי כל הון ביתו ואוצרות סגולתו אשר בהם נבדל מכל הנמצאות היו השלשה הנבדלים שחבר הרב המורה שנבדל דמיונו עם עולמו בכלל בהם מדרכי שאר האישים בהרכבת גופותיהם והם סגולותיו המיוחדות כמו שזכרנום אחת לאחת וכמה ויתר אותם במה שאמר להם שיעשו מקדש של יריעות וירדתי ושכנתי בתוכם כי בצמצם שכינתי בתוך יריעותיהם ובשכני בתוך מחניהם ובקבלתי שם מהם כל מיני עבודתם נתוותרו אצלם כל שלש הענינים בעינם וכל שאר הדברים הנמשכים מהם והנלוים אליהם כי האל יתעלה חפץ בצדקתם יותר מפלפולם וחריפותם. וראה נפלאות מאומרם הדא הוא דכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. כי בכתוב ההוא נזכרו השלשה דברים ההם עצמם כצורתם. כי באומרו ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד ויתר להם הרחקת הגשמות למה שיורה שהיה שם דבר ממשיי המעכבו לבא לשם. וזה לפי שלא יראה להמון דבר של מציאות זולת זה. ובאומרו כי שכן עליו הענן ויתר אצלם ענין ההעתק ממקום למקום לקבל מהם שירות ועבודה כי בזה יסמוך לבם על השגחתו עליהם. ובאומרו וכבוד י"י מלא את המשכן לא נשמר מהתקוממות במקום והיותו כמלך הקובע ישיבתו באמצע המלכות. הנה זאת תראה כוונת זה המאמר הנכבד בהורות תכלית אלו הענינים הנפלאים המפורסמים אשר בכללותם נמצאו שלשה תועלות הכרחיות. האחד הישרה והדרכ' לכללות העם לקרבם אל האלהים ולא להרחיקם. והשני מה שיגיע מזה תוכחת מגולה וגערה במתפלספים בעם המרחיקים ידיעתו והשגחתו בכמו אלה הענינים. והשלישי זירוז והערה נפלאה בלב המשכילים לדעת ולהכיר מתוך אלו המעשים האלהיים כי יש אלהים שופטים בארץ יודע בינינו מה טוב. ואת היותר מכל אשר יורה על צד הגשמה או תנועה או שום חסרון בו יתעלה אשר לא יסבלהו טבע האלהות ירחיקוהו הרחק מאד ויהי להם למשל לבד. כאמרם ז"ל (ברכות ל"א.) על זאת הכוונה עצמה דברה כלשון בני אדם. ירצו בזה ששמה התורה השגותיו יתעלה תלויות ומיוחסות אל כלים ואופנים גשמיים כמו שהם נמצאים בבני אדם לשכך את אזנם עם היות שהשגותיו נמצאות בו יתעלה במציאות יותר משובח לאין ערך ודמיון ולא בכלים ההם חלילה. ואולם כאשר ישימו לב הנה ימצאו ענין ההרחקות האלו וההשמר מחטוא בהנה מכוונות יפה במלאכת המשכן לכל כליו ועבודותיו כמו שיבא והרי אלו תכליות עצומות הכרחיות לחיי האדם ולהוציאו ממבוכתו ולקרבו אל הצלחתו. עוד זאת תהיה הערה עצומה ולמוד נפלא להשכיל ולהכיר מתוך מעשה המשכן תבניתו ותכונתו תכונת העול' בכללו והשתלשלותו והתקשרות חלקיו ואיך הוא ית' סבת הסבות כלן והמניע הראשון לכל תנועותיו על אותו הדמיון שאמרו חכמים שהעולם הוא כאיש אחד אשר דעת זה הוא השתדלות כל החכמות וסוף תכליתן. אלא שהעיון הזה הוא אלהי אמתי מאד מורה על היות זה העול' מחודש מאתו ית' ברצונו המוחלט והמנהיג אותו בהשגח' פרטית עצומ' בחפץ ורצון על פי התור' האלהית וסדור מעשיה כי היא הנהגת מרכבת המשנה אשר כתבנו בשער הקודם ובזולתו. כי הוא ההבדל המיוחד אשר בינינו לבין חכמי האומות הפילוסופים אשר זכרו חז"ל במאמר אשר ביארנו אשר כל המעשים האלהיים האלו לדעתי לא נעשו אלא להכזיבם ולבטל דעותיהם והרחיק נזקם בזה הענין המיוחד אשר הוא יתד שהכל תלוי בו. ולהראות לעין כל כי גבהו דרכיו ית' מדרכיהם ומחשבותיו וידיעתו כל הענינים הפרטים ממה שיחייבוהו הם בעיוניהם. וכמה נתאמת זה בהיות יום הקמתו באחד לחדש הראשון (שמות מ') שהוא ראש השנה להנהגה השנית המיוחדת למרכבה השנית ההיא כמו שכתבנו בפ' החדש שער ל"ח וכמו שיבא במקומו בעזרת האל: ובמדרש (תנחומא פ' פקודי) אמר רבי יעקב ברבי יוסי מאי דכתיב (תהלים כ"ו) ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך שהוא שקול כנגד בריאת העולם. במשכן ועשית יריעות בבריאת העולם כתיב (שם ק"ד) נוטה שמים כיריעה וגו' כמו שיבא במקומו בפרשת פקודי בע"ה. ובמדרש חזית (סוף שיר ג') אמר הקב"ה למשה וראה ועשה אמר לפניו רבש"ע אלוה אני שאעשה כמותו אמר ליה כתבניתם. רבי ברכיה בשם רבי אומר משל למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש נאה של מרגליטון ואמר ליה עשה לי כמוהו. אמר ליה אדוני המלך וכי יכול אני לעשות כמוהו. כך אמר ליה הק"בה למשה עשה משכן אמר ליה וכי יכול אני לעשות כזה אמר ליה וראה ועשה כשם שאתה רואה למעל' כך עשה אותו למטה. והרי הוא מבואר שהלבוש האלהי שהוא יתעלה מתראה בו לנביאיו הוא תמונת העולם במדרגותיו כלם והוא נצב עליהם רוכב ומנהיג. כמו שנראה ליעקב אבינו במראה הסולם ואל הנביא ישעיה באומרו (ישעי' ו') ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל שרפים עומדים ממעל לו וגו' ועל הלבוש הזה אמר ושוליו מלאים את ההיכל שאם אין שם מעיל שולים מנין והוא נכון מאד וכן במרכבת יחזקאל וזולתו, וכמו שנאמר שם (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעל'. ועל זה הלבוש ההדור אמר המשורר (תהלים צ"ג) ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט נכון כסאך מאז וגו'. ואומר (שם ק"ד) הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה מטה שמים כיריע' המקר' שמים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח. והוא עצמו אשר כוונו בכאן כשבקש להראות לבושו בין האומה הזאת והוא שתרא' אליהם תכונת העול' בכללו ואופן הנהגתו אותו והוא מעשה המשכן אשר כל איש שלם אשר ידבנו לבו יכול לעשותו בשכלו ורעיוני לבו אע"פ שלא יכול להוציא בפועל בחמרי'. כי על שני אלו מיני המעשים אמרו ז"ל (ש"ר פ' ל"ג) שכשאמר לו הקב"ה למשה על עסקי המשכן אמר לו רבש"ע וכי יכולין ישראל לעשותו אמר ליה והלא אחד מהם יכול לעשותו שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי כי דברי השם יתעל' הם דברים תמוהין אלא כשיבנו על זה האופן. ועוד נדבר בזה בכלל השער הבא ב"ה. ועל ההישר' הזאת אמר ישעיה הנביא (ס"ו) השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. כי ודאי זה האיש אשר תארו בכאן איש אשר ידבנו לבו כמו שכתבנו בפרשת ויצא שער כ"ה. וראה כמה הפליגו במשלם זה הנפלא שאמרו שנגלה לבן ביתו בלבוש נאה של מרגליטון ואמר לו עשה לי כמוהו שהוא ענין נאה כמו שכתבנו. ועתה אם שכבר קדם הדבור אל הראשונים בתת זה הסדר והדמיון מלאכת המשכן עם מלאכת העולם בכללו הנה זכור אזכרנו עוד עם מה שנזדמן לידי מתוספות הדיוק בעניניו ותת טוב טעם לקצת פרטיו ובהוראת זה הענין הנפלא אשר נבדל בו זה הלמוד מהלמוד הפלוסופי כאשר אמרנו. כי זה מה שיתכן ויועיל מאד לפי כוונתנו ומה שיאמר בכל זה יהיה על סדר הפרש' ולפי דרכה. ולא אזכור בזה מספר ספקות כמנהג כי הכל יכנס בכלל שאל' אחד והיא צורך זה המעשה וכל תבניתו ומדת ארכו ורחבו וקומת יריעותיו וקרשיו וכל כליו. ואם יהיו בם קצת שאלות חלקיות יבא זכרונם לפי דרכינו בעזרת האל:
עקידת יצחק
טוב להודות לה' (תהלים צ"ב). כי מי יאמר לו שאין טוב להודות לה'. אבל יראה באמת כי הוא מאמר פוסק וגוזר בענין שהיה לו ראשונה שום ספק ופקפוק בו ויאמר שאחרי ראותו היטב הטעמים המחייבים ההודאה והשבח לו יתעלה ביחס אליו בכמו אלה העניינים עם הטענות שידומה בעדם המניעה מזה הנה הוא יגזור בשכלו ורוח קדשו העולה על כל עיון שהוא טוב להודות לה' ולזמר לשמו מבלי שיוחס אליו שום חסרון מהחמשה טענות שטענו עליו כלל. והנה בזכרו שני מיני השבח האלו רצוני הודאה וזמרה יראה שנמשך אל כונת מה שכתבו החכם בפרק י' מהמאמר הא' מס' המדות אמר נראה שכל דבר משובח ישובח בעבור דבר אשר לו אצל דבר אחר כי הצדק ואנשי החיל ובכלל הטוב והמעלה נשבחם בעבור הפעולות והמעשים והאמיץ והרב וכל אחד מהאחרים יש לו בטבעו דבר אצל דבר אחר טוב ומעולה מפורסם זה אצל התושבחות אשר הם אצל האלהות כי היו דברי צחוק או נעריכם אלינו וכו'. עד אומרו כי נהלל האלהות ונאשרם וגם נהלל האנשים האלהיים. אמר כי ענין השבח בלשונו הוא מה שיתואר בו הדבר כשהוא טוב לענין מעולה ממנו כמו שנשבח המעלות בעבור הפעולות המסודרות מהם וכיוצא בזה ושלזה יהיה לעג שישובחו האלוהות אלא אם יהיה ע"ד דברה תורה כלשון בני אדם אבל שיהוללו כי ההלול בלשונם הוא שבח המכוון לכבודו ומעלתו מצד עצמו לבד. וכבר תראה במקומות מה סגולת זאת המלה על זה האופן כמ"ש הכתוב, כל הנשמה תהלל יה (תהילים ק״נ:ו׳) ובשומו ראש המזמורים וסופם מלת הללו יה שאומרו רבותינו ז"ל (פסחים קי"ז.) שהוא הלשון היותר משובח שבשירים ואמרו שכולל שם ושבח כאחת שהכוונה שהוא שבח המתיחס והנאות לשם ויצדקו יחד והוא מה שיכוון מהחכם באומרו (משלי ל״א:כ״ח) בעלה ויהללה כמו שיעיד הכתוב הסמוך רבות בנות וגו'. ואיך שיהיה בזה יראה שכיון המשורר היטב בחילוף הלשונות אמר טוב להודות לה' שהוא ענין הנאות אליו מבלי צירוף אל דבר אחר אמנם ולזמר לשמך עליון כי הוא שבח שיאמר בצירוף אל ענין מעולה ממנו ואמר זה לפי שהשם הוא מה שיורה על הפעולים אשר עמדנו עליהם ומהמפורסם כי מצד מעשיו המיוחסים אל שמו הגדול נבוא לדעת אותו יתעלה ולזה היא ידיעה משובח' במה שענינה הוא להגיע בה אל טוב מעולה ממנו והידוע כי לשון זמרה הוא תרגום של שבח ושבח תרגום של זמרה: להגיד בבקר חסדך וגו'. כי טוב להגיד מעשה חסדיו אשר הם מצד הפעולים האלו שבהם יוכל להגיד המגיד הגדה ברורה מפורסמת כאור בקר כדי שתושג לנו בה אמונת אומן לידיעה אשר מצד הפעולות שהיא אצלנו במדרגת הלילות אם מצד קיצורנו בהם ואם מצד שהם עניינים שחויב לכסותם כלילה. והנה אחר שגזר על זה המשפט הנכון וביאר תועלתו בקצרה עשה משל נמרץ מאד למה שאמרו מתועלת אלו הפעולים אשר בו תגדיל תושיה להתיר בו רוב הספקות שטענו על זה הדרוש שבעבורם אמרו שאין טוב להודות לה' כמו שאמרנו והוא אומרו עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור הנה הוא מבואר שכלי הנגון כל עוד שיתרבו טורי מיתריו וכל שיהיה בטנו יותר חלולה יהיה מה שינגנו בו יותר נראה לנגון אדם ויהיה קרוב להשמיע אל האזן כוונת מה שישורר בו וכ"ש כשיהיה הנגון עלי הגיון קודם, רצוני שישורר המנגן תחלה בפיו כמנהג לוקחי כנור סובבי עיר בלילות כי אז יראה כאלו הכנור אומר הדברים ממש בנגון מיתריו ואמר שכבר ישיג המשבח והמזמר בזה המין מהפעולים השגה מה במין המעולה ממנו מן הפעולות כמו שתושג כוונת המשורר המנגן עלי עשור ועלי נבל שהוא מיטב הכלים גם כשיוקדם ההגיון אל מלאכת הכנור והוא מה שפירש היטב באומרו. כי שמחתני ה' בפעליך במעשה ידך ארנן. כי השמחה המגעת מהפעולות הוא ע"י שירנן וישבח במעשה ידיו והם הפעולים והנה בזה התיר הספק היותר עצום שבענין וזה שאם יהיו אלו הפעולים תכלית לעצמם כמו שהיה הנבל או הכנור מצד מה שהם פעולים תכלית אצל האומן מצד מה שהוא אומן הנה יצדק עליהם מאמרם שישתלם השלם בפחות כמו שיושלם האומן בהוצאת הכלי למעשהו לפי שכבר יהיה אצלו הפעול יותר טוב מהפועל. אמנם אין הענין כן רק הם כמו כלי הזמר אצל המנגן המצוה לעשות אותם שלא ידרשם לעצמם רק מחמת הנגון שהוא פועל נשאר בעצמו או אל התעוררות הנפש אל פועל עליון ממנו כי אז אין הפעול ההוא אצלו נכבד מהפעולות אדרבה הם נכבדות הימנו למה שהוא מסודר אליהן. וכן הוא באמת אצל כל העניינים הפעולים האלו אשר אמרנו שאינם מכוונים לעצמ' כי אם להגיע בהם אל אמתת מציאותו יתעלה יכולתו וחכמתו העצומה כמו שנאמר בנמצאים הכוללים (ישעיהו מ״ב:ה׳) בורא השמים ונוטיהם וגו'. (ירמיהו י׳:י״א) עושה ארץ בכחו וגו'. (שם) אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא וגו'. ובאלו העניינים החלקיים בכל מה שיסופר מהם נזהר מאד בזה הענין ולא סר מתת הסבה התכליתית לכלם הדעת אותו יתברך שאין דבר יקר למעלה ממט בשום ענין. כמו שאמר (שמות ו׳:ו׳) לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וגו' והצלתי אתכם וגו' וגאלתי אתכם וגו' וכוונת הכל ותכליתו וידעתם כי אני ה', גם אמר (שם י') למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר וגו' וסוף וידעתם כי אני ה' וכן בכלם הודיע כי תכלית כל הפעולים האלו אינם לעצמם אבל עקר כוונתם ותכליתם הוא הדעת את ה' שהיא פעולה מעולה נשארת בעצמה בלתי יוצאת ממנו יתעלה אשר הוא הדעת אותו כמו שאמרנו. וכבר עמד החוקר על זה הספק עצמו רצוני מהיות הפעולים טובים מהפעולות והתירו על זה האופן בעצמו כשאמר תכליות רבים לרבות מהפעולות וכו'. עד אומרו הנה אם יש שם תכלית לנפעלים וכו'. והוא פירוש נכון ודרך ישר בחלקי מאמריו שם כמו שביארנו במקומו ת"ל. ומזה ימשך התר השנית והשלישית מהטענות ועליהם אמר מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך. ירצה כי אחר שנתבאר שאין להשקיף הפעולים האלו ואם גדולים ונוראים הם מצד עצמם כי אם בבחינת התכלית העליון ההוא להם הנה הוא ראוי להפליג שבחם מאד ולומר כמה גדולים מעשיך ה' ממה שיחושב מהם בתחלה כי באמת בבחינה ההיא אינם פעולים מורגשים רק דרושים מושכלים נמצאים בשכל ועומדים בו עמידה קיימת כמו שאמר המשורר בפירוש (תהילים קי״א:ב׳) גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם וסוף שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד. ולזה כשנניח שנתעצם היודע יתעלה במה שידעהו מהם מענין תכליתם לא יתעצם רק בו יתעלה מצד מה שיסודרו להודיע ולפרסם רוממותו בעולם. ומזה הטעם עצמו יתבאר כי מאד עמקו מחשבותיך מהיותם מחשבות היולאניות כמו שיטענו המטעים וזה שהפעולים האלו מצד צורתם ותכליתם אי אפשר שיסתרו מעיני בחינתו בשום צד כי זאת הכתיבה דרך משל מצד היותה על הספר בדיו היא ודאי חומרית ונתפשה בכל אותן הטענות שאמרו. אמנם מצד צורתה ותכליתה אם היה המובן ממנה דבר מושכל או הישרה אל הידיעה האלהית וקיום מאמרו המביא אל ההצלחה כמו שהוא ענין התורה האלהיות הנה צדדים אלו לא יפרדו ממנה לעולם. ובבחינה זו לא ראתה התורה למנוע ממנו הרגשת אלו העניינים החלקיים בשום פנים אמר דוד (שמואל א י״ז:מ״ו) היום הזה יסגרך ה' בידי והסירותי את ראשך מעליך וסיים וידעו כל הארץ כי יש אלהים לישראל וכן וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה' וגו'. כי הנה אלו הפעולים החלקיים הנפעלים על ידי איש מעבדיו בכל המון הנזכרים כבר כלם הם נודעים אליו ומשיג אותם מצד מה שהם מסודרים אל הודעת אמתתו. ולפי שאלו העניינים לא יבינם רק האיש הנלבב נקי הדעת משולל מהדעות המשובשות ומהאמונות הנפסדות לזה אמר איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. ירצה הפתי לא ידע אלו העניינים הדקים וגם לא יבינו כל כסילים החושבים לדעת בינה והיא רחוקה מהם. ואיפשר שיהיה זה הכתוב דבק אל מה שאחריו או חציו האחרון, יאמר איש בער לא ידע מה שאמרנו וכסיל לא יבין את זאת והיא הטענה הה' שאמרו מרוע הסדור. ואמר עליה בפרוח רשעים כמו עשב וגו'. יאמר שאחר שהוא מבואר לכל בעל דת שסדור העולם ומנהגו הוא על פי שתי ההנהגות הידועות הטבעית וההשגחיית הנה הוא מחויב שיפלו בה לפעמים דברים מסודרים ממנהג הטבע לטוב או לרע בלתי מסכימים אל פעולות האיש ההוא כאשר לא יספיקו מעשיו להדיחם מעליו בצד מצדדי ההשגחה כמו שכתבנו בשערים כ"ב וכ"ו. אמנם שהענינים שיהיו על זה האופן אי אפשר להתקיים לפי שלא יחודש ולא יעשה בעבור האיש ההוא. ולזה יתחייב שצמיחת הרשעים ופריחת' לא יהיה רק כעשב השדה שבין לילה היה ובין לילה אבד וכמ"ש החכם (קהלת ח׳:י״ג) וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל וגו' כמו שנתבאר בשער שלישי. ולא עוד אלא שאפי' מעט מההצלחה ההיא תהיה להשמדם עדי עד והנה היא זאת תשובה נכונה מאד לא יפקפק בה כי אם איש בער וכסיל כמו שאמר. והנה על הטענה הרביעית אמר ואתה מרום לעולם ה' ירצה ומה שטענו שאם תתבונן באלו הנמצאים המשתנים כבר תשוה להם גם אתה בשתשיג אותך התנועה ויגבילך הזמן זה באמת מבואר הביטול בעצמו שכבר נתפרסם שאתה מרומם ומעולה משתכנס עם אלו הנמצאות תחת הזמן שהוא ידוע שהזמן הוא מחודש ומוגבל ממך ואתה מרום מעולם ועד עולם בלי ראשית ותכלית וממך ימשך הקיום והנצחיות לכל אשר ימצא אתו אמנם אין שום הפסד וכליון נמשך ממך כי הנה אויבך ה' הנשמדים והאובדים מפניך הנה אויביך מעצמם יאבדו לעולם הבא ומאליהם יתפרדו כל פועלי און בעולם הזה ויתקלקל חבורם ויאבדו מהר כמו שאמר (איוב ט״ו:ל״ד) כי עדת חנף גלמוד, ומפי עליון לא תצא הרעות. אמנם הטובות באמת יתיחסו אליך מבלי שום טענה מאלו. הוא מה שאמר ותרם כראם קרני וגו'. שוה למה שאמר (שמואל א ב׳:ל׳) ועתה נאום ה' חלילה לי כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. ואמר שיגיע לו ולכל צדיק וצדיק שני מיני הצלחות הפך מה שזכר ברשעים. הא' שירים קרנם במעלה ורוממות בעולם הבא מכל זולתם ועל הצלחת העולם הזה אמר בלותי בשמן רענן כי עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו על נעימות ותענוג החיים. ויתכן גם זה שרצה בשני אלו הפסוקים כי הנה אויביך ה' הדוברים אליך סרה בטענות הנזכרות ודוגמתן הנה המה יאבדו ולא יספיקו להאביד זולתם בפחזותם ושקריהם. שאפילו כל פועלי האון יתפרדו מהם ולא ישמעו לקול דבריהם ולי אני עבדך הסותר טענותיהם ומבטלן נתת שכר טוב ותרם כראם קרני וגו'. אמר שהגיע מאמות זה הדעת שיעור מהאמות שאפילו אויביו העויינים אליו והקמים עליו מרעים תשמענה אזניו שהם אומרים עליו צדיק כתמר יפרח וגו'. הפך בפרוח רשעים כמו עשב. ויכוין אל שלשה הבדלים גדולים. האחד החוזק והיופי שזה כתמר וכארז בלבנון ואלו אינם רק כעשב ייבש. והשני כי הרשעים הם נפרדים ובלתי מסכימים אפילו לעצמם כמו העשב שכל נימא ונימא היא בפני עצמה אמנם הצדיקים הם מוסכמים במעשיהם ואם רבים הם לבם פונה בהם אל תכלית אחד כמו התמר והארז שעם היות שענפיו מרובים הכל מתיחדים בגזע אחד. והג' כי העשב הוא גדל בכל מקום הדיוט ואלו שתולין בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו וזהו כנוי אל העמידה הנצחות לפניו כי מצד שהיו בחייהם שתולים בחצרות ה' לעבוד עבודתו ראוי ומחוייב כי אף אחרי כן לא יעקר גזעם משם אבל יפריחו בחצרות אלהים לאכל פרי מעלליהם. ולזה אין ראוי לכל אוהבי האמת לשמוע טענות אלו ודומיהם ולמנוע עצמם מספר תהלות י"י כי עוד ינובון בשיבה מרוב ימים ועם כל זה דשנים ורעננים יהיו להגיד כי ישר י"י בכל מעשיו אלה ואין דבר מהם נעלם ממנו וכי הוא צורי וישועתי לא ניחס אליו דבר שיהיה עולתה ליחסו בו יתעלה כלל. הנה שנתבאר מה שרצינו אליו ראשונה מהיות השלמות המגיע אלינו מהעיון בעניינים האלהיי' יותר מצד אלו הפעולים ושההלול בהם לא לבד הוא מותר אבל מחוייב כי על כן מלא לב הנביאים והמדברים ברוח הקדש כמה הודות שירות ותושבחות עליהם כמו שנתפרסם מכל ספורי העניינים האלו החותמים בשירה הנפלאה שמפלגת בזה הענין כמו שיתבאר ושירות דוד המלך אשר לא יחשה מזכרונן בכמה מזמורים אין צורך לזוכרם והחכמים צוו עלינו תמיד על זה באמרם (בהגדה) ואפי' כלנו חכמים כלנו נבונים כלנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים כי העניינים הנפלאים האלה הנה הם אשר השיגום אבותינו למראות העין והשאירום בידינו כאלו ראינום בעינינו והורגלו בהם לקחת מה שחוייב לנו שיתאמת אצלינו מאמתת מציאותו ויכלתו והשגחתו יתעלה אשר אי איפשר לשום ההצלחה זולת זה מאי שאי אפשר להגיע לזה מצד העיון מהפעולות וכבר תהיה זאת ההשגה במה שהיא מגעת באמצעית אלו הפעולים בענין הלמוד העיוני המגיע באמצעות המופתים ההקשיים אשר יובדל עניינם מהמושכל הראשון כמו שנתבאר זה בשער כ"ח אבל מ"מ הוא הלמוד הנאות והמועיל אל קצרי ההשגה אשר בדרכו יוכלו להשיג מה שנעלם מהם בזולתו. וכל זה הוא מה שכיוונוהו חז"ל במאמר שזכרנו ראשונה (ש"ר פ' כ"ג) בא וראה כמה גדולים יורדי הים משה כמה נתחבט ונתחנן לפני הקב"ה עד שיראה הדמות שנאמר (שמות ל״ג:י״ח) הראני נא את כבודך אמר לו הקב"ה (שם) לא תוכל לראות פני. וזה כי מר"עה למה שהיתה כוונתו לפי עוצם תשוקתו לבקש ולהשיג בלי אמצעות שנאמר הראני נא את כבודך כי הוא בקשת המהות כמ"ש הרב המורה ולזה היו לו העניינים נמנעי ההשגה כי נאמר לו לא תוכל לראות פני ולבסוף מה שהשיג הראה לו בסימן והוא ענין השגת השלילות שהיא ראיית אחורים כמו שיתבאר שם ב"ה. ואמר שגם החיות שהם נושאות הכסא אינם מכירות הדמות לפי שאין השכלתם ממין השכלתו ולזה אומרים (יחזקאל ג׳:י״ב) ברוך כבוד ה' ממקומו כלומר ישתבח ויתרומם כפי השבח הראוי לו. אמנם יורדי הים מצד מה שהיו השגותיהם באמצעות אלו הפעולים המורגשים בעיניהם אשר יאמר כי הוא זה הנה עם זה היה נקל להגיע להכרת מציאותו ויכלתו והשגחתו יתעלה שהוא הדבר הנאות להם והמחוייב לשלמות'. אמנם לעתיד לבוא זה יאמר שני פעמים וזה כי כשתתרבה להם ההכרה וההשגה אשר מזה המין ובמראה עיניהם המה יביטו יראו בה כפלי כפלים כיוצאי מצרים כבר יגיעו למעלתם זו עצמה מהשגת השלמות והנה כאשר תושפע עליהם שפע השכל והחכמה בימים ההם כאשר נועד (ירמיהו ל״א:ל״ד) ולא ילמדו עוד איש את רעהו לאמור דעו את ה' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם ונאמר (ישעיהו י״א:ט׳-י׳) כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ונאמר (יואל ג׳:א׳) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי וגו'. הנה בלי ספק שישיגו מצד מהותו מה שלא הושג עד הזמן ההוא לכללם והוא מה שאמר (ישעיהו כ״ה:ט׳) הנה אלהינו זה וגו'. שני פעמים כי אומרו הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה הענין האחד זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו זהו הענין השני. והנה אחר שנשלם מה שרצינו אליו לשומו כמו שער לבוא אל ביאור אלו הספורים הנפלאים אזכור הספקות הנופלות בהם קודם שנבא אל ביאורן: