יחזקאל ט:ט מחשבת ישראל: גן נעול ומורה נבוכים

וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י עֲוֺ֨ן בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֤ל וִֽיהוּדָה֙ גָּדוֹל֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַתִּמָּלֵ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דָּמִ֔ים וְהָעִ֖יר מָלְאָ֣ה מֻטֶּ֑ה כִּ֣י אָמְר֗וּ עָזַ֤ב יְהוָה֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְאֵ֥ין יְהוָ֖ה רֹאֶֽה׃

גן נעול

אזכיר הצעות קטנות להעמידך על כונת מליצה אחת הכתובה בספרי הנבואה, למען תקיש ממנה על כולן. ואלו הן ההצעות. א'. החטאים נטועים בנפש כל אדם. ותבין זה מן המבואר למעלה שבנפש כלנו נטועות כל הכחות וכמו שיתבאר עוד. ואין חטא אלא הסרה מדרך חכמה ללכת בדרך ההפוך ממנה. כמו הנוטה ממנהג הענוה ונוהג בגאוה. והנה ב' הדרכים נטועים בנו. הצעה ב'. כפי רוב (הֶמְשֵׁל) [ממשלת] ציור הכח בלב כן תסתעפנה ממנו פעולות ומעשים. וזה ידוע ורמזנו עליו (חלון א') למעלה. הצעה ג', נטיית האדם מדרך החכמה הוא על דרכים שתים. הא' מאמין כי ראוי לאדם ללכת בחכמה. ונוטה ממנה לפי שיצרו תקפו. והב' הוא החולק על חקי החכמה. כמו אלו שאמרו (יחזקאל ט, ט) "עזב יי' את הארץ ואין יי' רואה", וכיוצא באלו המחשבות הזרות ורעות. ומי שנוטה מפני תוקף היצר לא יחטא רק לפרקים ואח"כ יתחרט, ולעתים יתגבר הוא על יצרו. ועי"כ לא יתגבר ציור החטא בלב. אבל הנוטה במחשבת און יחטא בכל עת. כי נקל בעיניו לחטוא והותרה לו הרצועה. ועי"כ יתגבר בלבו ציור דרך החטא וממשלתו. וכמעט אין תקנה ואין תקוה להסירו ולהשליכו מעל פני נפשו. הצעה ד'. כבר בארנו שהמחשבות כאלו הם תחת סוג הבינה. לפי שאין בהן דרך הפוך במציאות. והמקלקל באלו הענינים איננו חוטא אלא מעוות. הצעה ה' בארנוה גם היא. והוא שעל קלקול זה הונח לשון "שוא". בעבור כי איננו במציאות. ואחרי ההצעות הקצרות הללו פקח עיניך וראה מליצת התוכחה היקרה שהוכיח הנביא לבעלי מחשבת און שעשו הרע בעיני ה'. ואמר (ישעיה ה, יח) "הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה". פירוש הוי ואבוי על כת החוטאים שאינן עושין לבד מתוקף היצר, אלא בעבור שמשכו על נפשם מחשבת און לומר הותרה הרצועה אין ה' רואה וכיוצא בזה. ואלו המחשבות משכו על עצמם "בחבלי השוא". כי טענותיהם ומופתיהם שוא ואפס, שאין כדברים הללו במציאות כלל. וע"י כן "כעבות העגלה חטאה". שנעשה החטא הנטוע בנפשם כפול עב וחזק כעבות העגלה לא ינתק בנקל. כמו גן גבר בלבם (הֶמְשֵׁל) [ממשלת] ציור החטאה שבחרו בו, ולא יכלו להסירו עוד. וכל זה לפי שמשכו תחלה העון עליהם, וכמבואר בהצעה ג'. ולכן המשיל חוזק ממשלת חטאם לעבות העגלה, בעבור הוכיחם על מנהגם הרע שחטאו וסרו מדרך ה' ובחרו לנהג בסכלות. ודומה לנוהג בעגלה ללכת אל מחוז לא ידוע, וקושר בה הסוסים בעבותים חדשים כדי שלא ינתקו הסוסים וילכו על דרך אחר. כן חטאם ומנהגם הרע כ"כ חזק שלא יוכלו לבוא עוד בדרך ישר וטוב. ובפסוק השני פירש דבריו מהו "מושכי העון" ומה דברו ב"עקלקלותם". ואמר (ישעיה ה, יט) "האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה" וגו'. פירוש כשהוכיחם הנביא על רוע מעלייהם ושהשם ב"ה יפרע מהן, השיבו "מי יתן ימהר ויחיש להפרע ממנו, למען נראה בעינינו שכן הוא. כי כל עוד שאין עינינו רואות אין אנו מאמינים בכמו אלו". וכן "ותקרב וגו' עצת קדוש ישראל ונדעה". כלומר כשתקרב עצתו שיעץ עלינו אז נדע כי אמת בפיך. והמשכיל יבין. והנה בארנו מעט מהרבה מענין זה. וממה שבארנו תלמד שיש בנפש כח החכמה. ונושאי החכמה. ומה היא החכמה. ומי המתואר חכם. וְשֶׁכֹח החכמה הוא הלוח הנפשיי המקבל ציורי החכמה שרואה וששומע ושלומד. ונושאי החכמה הן הכחות הנפשיות. והחכמה היא מחוץ לנפש והן החקים והמשפטים שחקקה החכמה העליונה. והחכם הוא מי שאסף אלו החקים ונוהג בהן. וזאת היא חכמת הנפש:
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

והדעת השני – דעת מי שיחשוב, שקצת הדברים יש בהם השגחה והם בהנהגת מנהיג וסדר מסדר, וקצתם נעזב ומונח אל המקרה – וזה דעת אריסטו. ואני אבאר לך דעתו בהשגחה. הוא רואה שהאלוה ית׳ משגיח בגלגלים ומה שבהם – ומפני זה התמידו אישיהם על מה שהם עליו. וכבר כתב אלכסנדר ואמר שדעת אריסטו – שהשגחת האלוה תכלה ותפסק אל גלגל הירח. וזה סעיף משרשו בקדמות העולם – שהוא חושב שההשגחה היא כפי טבע המציאות – אם כן אלה הגלגלים ומה שבהם אשר אישיהם מתמידים, ענין ההשגחה בהם הוא התמדתם על ענין שלא ישתנה; וכמו שהתחיב ממציאותם מציאות דברים אחרים אין אישיהם מתמידי המציאות אבל מיניהם, שפע גם כן מן ההשגחה ההיא מה שחייב השאר המינים והתמדתם ואי אפשר השאר אישיהם. ולא נעזבו גם כן אישי כל מין עזיבה גמורה, אבל כל מה שנזדכך וזוקק מן החומר ההוא, עד שקיבל צורת הצמיחה, נתנו בו כוחות שישמרוהו זמן קצוב, ימשכו עליו מה שיאות לו וידחו מעליו מה שאין תועלת לו בו; ומה שנזדכך ממנו יותר מן הראשון, עד שקיבל צורת ההרגשה, הושמו בו כוחות אחרים לשמרו ולנצרו, והושמה לו יכולת אחרת להתנועע – לכון למה שיאות לו ולברוח ממה שהוא כנגדו – ואחר כך נתן לכל איש כפי מה שיצטרך לו המין ההוא; ומה שנזדכך יותר עד שקיבל צורת השכל, נתן לו כח אחר. ינהיג בו, ויחשוב ויסתכל במה שאפשר בו עמידת אישו ושמירת מינו, כפי שלמות האיש ההוא. אמנם שאר התנועות הנופלות באישי המין הם נופלות במקרה, ואין זה אצל אריסטו בהנהגת מנהיג ולא בסידור מסדר. והמשל בו: אם נשב רוח סוער או בלתי סוער, אין ספק שיפיל קצת עלי זה האילן, וישבור סעיפים מאילן אחר, וישליך אבן מתל של אבנים, ויעלה עפר על עשבים ויפסידם, ויסעיר המים ותטבע הספינה שהיתה שם, ויטבעו כל מי שבה או קצתם – ואין הפרש אצלו בין נפילת העלה ההוא ונפילת האבן, או טביעת החסידים החשובים ההם אשר היו בספינה; כן לא יפריש בין שור שהטיל רעי על עם מן הנמלים ומתו, או בנין שנהרסו שתותיו ונפל על מי שבתוכו מן המתפללים ומתו; ואין הפרש אצלו בין חתול שנזדמן לו עכבר וטרפו, או עכביש שטרף זבוב, או אריה שרעב ופגש בנביא וטרפו. סוף דבר, עיקר דעתו שכל מה שיראהו נמשך לא יפסד ולא ישתנה לו מנהג כלל כענינים הרקיעיים, או ימשך על סדר לא יעדר ממנו דבר כי אם לעיתים רחוקות ועל דרך זרות כענינים הטבעיים, הוא אומר שהוא בהנהגה – כלומר: שההשגחה האלהית מחוברת אליו; וכל מה שיראהו בלתי נמשך על הקש ולא שוקד על סדר, כעניני אישי כל מין מן הצמחים ובעלי החיים מדברים ושאינם מדברים יאמר שהוא במקרה לא בהנהגת מנהיג – רצוני לומר: שלא תחובר אליו ההשגחה האלהית – והוא רואה גם כן שחיבור ההשגחה באלה הענינים נמנע, וזה נמשך אחר דעתו בקדמות העולם ושכל מה שנמצא עליו זה המציאות – חלופו נמנע. ואשר האמינו זה הדעת ממי שיצא מכלל תורתנו – הם האומרים ״עזב יי את הארץ״.
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

והוסיף ענין אחר צריך מאד, והוא – אמרו: ׳בארץ׳ – אשר הוא קוטב התורה; ולא כמחשבת ההורסים שחשבו שהשגחתו ית׳ כלתה אצל גלגל הירח, ושהארץ ומה שבה נעזב ״עזב יי את הארץ״ – אינו רק כמו שבאר לנו על יד אדון כל החכמים: ״כי ליי הארץ״ – יאמר שהשגחתו גם כן בארץ כפי מה שהיא, כמו שהשגיח בשמים כפי מה שהם – והוא אמרו: ״כי אני יי עושה חסד משפט וצדקה בארץ״. ואחר כן השלים הענין ואמר: ״כי באלה חפצתי – נאום יי״ – רצונו לומר: שכונתי – שיצא מכם ׳חסד וצדקה ומשפט בארץ׳ – כמו שבארנו ב׳שלש עשרה מדות׳ כי הכונה – להדמות בהם ושנלך על דרכם. אם כן, הכונה אשר זכרה בזה ה׳פסוק׳ היא באורו, ששלמות האדם אשר בו יתהלל באמת, הוא – להגיע אל השגת האלוה כפי היכולת, ולדעת השגחתו בברואיו בהמציאו אותם והנהיגו אותם, איך היא, וללכת אחרי ההשגה ההיא בדרכים שיתכוון בהם תמיד לעשות ׳חסד צדקה ומשפט׳ – להדמות בפעולות האלוה – כמו שבארנו פעמים בזה המאמר.
שאל רבBookmarkShareCopy