יחזקאל י:א מחשבת ישראל: מורה נבוכים

אמנם ׳דמות׳ הוא שם מן ׳דמה׳ והוא כן דמיון בענין כאמרו: ״דמיתי לקאת מדבר״ – לא שדמה לכנפיה ונוצתה אבל דמה אבלו לאבלה; וכן: ״כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו ביופיו״ – דמיון בענין היופי; ״חמת למו כדמות חמת נחש״, ״דמיונו כאריה יכסוף לטרוף״ – כלם דמיון בענין לא בתמונה ובתואר. וכן נאמר: ״דמות כסא״, ״דמות הכסא״ – דמיון בענין ההתנשאות והרוממות לא בריבועו ועביו ואריכות רגליו כמו שיחשבו העניים; וכן: ״דמות החיות״.

וממה שצריך שתתעורר עליו – היות זה הסיפור כולו ואף על פי שהיה ׳במראה הנבואה׳ בלא ספק כמו שאמר ״ותהי עליו שם יד יי״ אבל עם כל זה נשתנה הלשון על חלקי הסיפור ההוא שינוי גדול מאד, והוא כי כאשר זכר ה׳חיות׳ אמר ״דמות ארבע חיות״ ולא אמר: ׳ארבע חיות׳ לבד; וכן אמר ״ודמות על ראשי החיה רקיע״ וכן אמר ״כמראה אבן ספיר דמות כסא״ וכן אמר ״דמות כמראה אדם״ – כל אלה אמר בהם ׳דמות׳. אמנם ב׳אופנים׳ לא אמר: ׳דמות אופן׳ ולא ׳דמות אופנים׳ בשום פנים אבל הגדה מוחלטת בתואר נמצא כפי מה שהם עליו. ולא יטעך אמרו: ״דמות אחד לארבעתן״ – שאינו בזה הסידור ולא כפי הענין הרמוז אליו. ובה בהשגה האחרונה וחיזק זה הענין ובארו וזכר ה׳רקיע׳ סתם כאשר התחיל לזכרו בפרט, ואמר: ״ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה ״דמות כסא נראה עליהם״ – אמר הנה ׳רקיע׳ סתם ולא אמר: ׳דמות רקיע׳ כמו שהיה כאשר חובר ל׳ראשי דמות החיות׳. אמנם ה׳כסא׳ אמר: ׳דמות כסא נראה עליהם׳ – להורות על הקדמת השגת ה׳רקיע׳ תחילה ואחר כן ׳נראה לו עליו דמות כסא׳. והבן זה.