יחזקאל י:יב מחשבת ישראל: מורה נבוכים, תורת העולה והאמונות והדעות

כאשר זכר יחזקאל – עליו השלום – מתואר ה׳מרכבה׳ מה שסיפר בתחילת ה׳ספר׳ שבה לו ההשגה ההיא בעצמה פעם שנית כשנישא ׳במראה הנבואה לירושלים׳ ובאר לנו דברים שלא התבארו תחילה. מהם – שהעתיקנו ממילת ׳חיות׳ למילת ׳כרובים׳ והודיענו ש׳החיות׳ הנזכרות תחילה הם גם כן ׳מלאכים׳ – רצוני לומר: ה׳כרובים׳. – אמר ״ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם ובשאת הכרובים את כנפיהם לרום מעל הארץ לא יסבו האופנים גם כן מאצלם״, וחיזק הקשר שתי התנועות כמו שזכרנו, אחר כך אמר ״היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה״ והשיב הצורות בעצמם והתנועות בעצמם, והתבאר שה׳חיות׳ הם ה׳כרובים׳ וה׳כרובים׳ הם ה׳חיות׳. ואחר כך באר בזה הסיפור השני ענין אחר, והוא שה׳אופנים׳ הם ה׳גלגלים׳ – אמר ״לאופנים – להם קורא הגלגל באזני״. אחר כך באר ענין שלישי ב׳אופנים׳ ואמר בהם ״כי המקום אשר יפנה הראש – אחריו ילכו לא יסבו בלכתם״ – הנה באר שתנועת ה׳אופנים׳ ההכרחית אמנם היא נמשכת ׳אל המקום אשר יפנה הראש׳ שבאר שהוא נמשך ׳אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת׳. ואחר כך הוסיף ענין רביעי ב׳אופנים׳ ואמר: ״והאופנים מלאים עינים סביב לארבעתם אופניהם״ – ולא זכר זה הענין תחילה. אחר כך אמר ב׳אופנים׳ בזאת ההשגה האחרונה ״בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם״ – ולא זכר ל׳אופנים׳ תחילה לא ׳בשר׳ ולא ׳ידים׳ ולא ׳כנפים׳ אבל שהם גופים לבד, ושב באחרונה לאמר שהם בעלי בשר וידים וכנפים אבל לא זכר להם צורה כלל. אחר כך באר גם כן בזאת ההשגה השנית שכל ׳אופן׳ ייוחס ל׳כרוב׳. ואמר: ״אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד״. אחר כך באר עוד הנה שהארבע ׳חיות׳ הם ׳חיה אחת׳ להדבק קצתם בקצתם – אמר ״היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר״. וה׳אופנים׳ גם כן אמנם קראם ״אופן אחד בארץ״ ואף על פי שהיו ׳ארבעה אופנים׳ כמו שנזכר – להדבק קצתם בקצתם והיותם כולם ״דמות אחד לארבעתן״. זה מה שהוסיף לנו מן הבאור בתמונת ה׳חיות ו׳האופנים׳ בהשגה הזאת השניה.

ואחר כך היה הסורג, שהוא מחיצה עשויה מעשה רשת בקנים מורכבים זו בזו כהרכבות הנמצאות, והיתה מחיצה זו מליאה חרכים וחלונות קטנים בדרך מעשה רשת, על זה נאמר (שיר השירים ב) מציץ מן החרכים. כי על ידי חרכים אלו, היה נראה הבית המקדש וכל אשר בו, שהוא מורה על השם יתברך שמו וכל מה שברא בהשתלשלות המציאות. ועוד נראה כי היה בדרך זה, להורות על ענייני ההרכבה שאמר עליה יחזקאל (יחזקאל ח) שהאופנים היו מלאים עינים, שפירש המורה ריש חלק שלישי שרומז על הרכבת היסודות זו בזו, שממנו נתהוו בעלי החיים שמלאים עינים, ועוד רמזים אחרים באלו הנרמזים בעינים, כמו שהאריכו מפרשי דברי המורה, ולזה הטעם בא הסורג, והיה גובה הסורג עשרה טפחים, וגובה החיל עשרה אמות, להורות כי מציאות העולם השפל הוא עשרה מדרגות זו על זו, ארבע יסודות וארבע מדרגות המציאות, שהם הדומם, והצומח, חי, ומדבר. וחומר הראשון אשר ממנו נתהוו הכל, וצורה האחרונה אשר דבר ממנה ארי"סטו בספר מה שאחר הטבע, כמו שכתב הרב המורה פרק תשעה וששים חלק ראשון, אשר לזה כוונו (סוכה ה א) שמעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה. ולפי שמעלת הפשוטים הוא יותר גדולה מהמורכבים, על כן בא גובה החיל בעשרה אמות, ושל סורג בשל יו"ד טפחים, כי גובה הפשוטים הוא יותר גדולה מגובה של מורכבים. והיה אחר כך הר הבית שהוא מהלך חמש מאות, רמוז על העולם בכללו, לומר שלא המורכבים שם לפניהם העולם בכללו להשתעשע בו, וכמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים קלד) זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר כו'. שרומז על העולם ומה שבתוכו כמו שמבואר שם מדבריו. העולה מכלל דברינו, כי מתחילת הכותל המערבי עד סוף הר הבית, היה מורה ומרמז השתלשלות המציאות מלמעלה למטה, כדרך הבריאה שהיתה מלמעלה למטה. אמנם הרוצה להשיג הנמצאות וליכנס אל הקדש, ולעלות הר יי', היה צריך ליכנס מן המאוחר אל הקודם, ולכן הרוצה ליכנס לפני ולפנים, היה נכנס תחילה בהר הבית ובשעריו, וכמו שיתבאר. ועולה ממדרגה למדרגה וממעלה למעלה, עד שהגיע לפני ולפנים, והיה מכיר על ידי זה מי שאמר והיה העולם ומלאכיו וכל צבא השמים, כאשר נתבאר:

וכיון שבארתי אלה הענינים, צריך שאבאר איך יהיה ענין הנפש בעת הפרדה מן הגוף? ואומר כי ‏רבותינו הודיעונו, שהמלאך אשר ישלחנו הבורא להפריד ביניהם, יתראה לאדם כצורת אש ‏ירקרקת מלאה עינים מאש כעין חשמל, ובידו חרב שלופה, מכוין אליו בה, וכאשר יראהו, יחרד ‏למראה, והתפרד נפשו מגופו. וכאשר הסתכלתי בכתוב, מצאתי הענין בו כמו שהודיעונו, באמרו ‏בעת המגפה (ד"ה א' כ"א ט"ז) וישא דוד את עיניו וירא את מלאך יי' עומד בין הארץ ובין השמים ‏וחרבו שלופה בידו. וכאשר התפלל והקריב, אמר אחר כן, (שם כ"א כ"ז) ושיאמר יי' למלאך וישב ‏חרבו אל נדנה. ולמדתי שגוף המלאך מאש ירקרקת, מאמרו (יחזקאל א' י"ג) ודמות החיות מראיהן ‏כגחלי אש. וכלו מלא עינים, באמרו (שם ו' י"ב) וכל בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים ‏עינים סביב. ושאש העינים כעין חשמל, כי אם היתה ירקרקת כמו הגוף, לא היו נכרים שהם עינים, ‏אבל הם נכרים בהשתנות מראיהן, והוא עין החשמל הנזכר. וכבר ידעת כי ראות האש הגדולה, ‏כמעט שלא מתו אבותינו ממנה, כמו שנאמר (דברים ה' כ"ה) ועתה למה נמות כי תאכלנו האש ‏הגדול' הזאת. וכל שכן כשמכונין אל האדם בה עם חרב שלופה. וכבר ידעת עוד שדוד מפני שראה ‏את המלאך אעפ"י שלא כונן אליך בשום חזק, איך הבהילו והרעידו כמו שאמר (ד"ה א' כ"א ל') כי ‏נבעת מפני חרב מלאך יי'. ולא סר מן היום ההו' מרעיד בלתי מתחמם עד יום מותו, כאשר אמר ‏‏(מ"א א' א') ויכסוהו בבגדי' ולא יחם לו. כל שכן מי שמכוונין אליו בה ואם יאמר אומר, למה לא נראה ‏הנפש כשהיא יוצאה מן הגוף? בעבור זכותה והדמותה לאויר בזכותו, כאשר לא נראה הגלגלים ‏בעבור נקיות גרמיהם וזכותם, וכאשר מנהגי להמשיל, כי אם היה לוקח אדם עשרה עששיות זכוכות ‏זך, ושם כל אחת מהן בתוך חברתה, ושם בתוכם נר דולק, לא היה מי שרואהו מרחוק שהוא תוך ‏עשר עששיות, בעבור עבור האש בגרמיהם, ועבור הראות באור, וזה דבר גלוי. אחר כן מה יהיה ‏מענינה אחר יציאתה מן הגוף? ואשיב במה שקדמתי זכרו, שהוא תהיה שמורה אל עת הגמול, ‏כאשר אמר (משלי כ"ד י"ב) ונוצר נפשך הוא ידע. ויהיה הזך ממנה מקום שמירתו למעלה, והעכור ‏למטה, כאשר הקדמתי מאמרו, כזהר הרקיע (דניאל י"ב ג'). ומאמרו העולם היא למעלה (קהלת ג׳:כ״א). וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, נשמתן של צדיקים גנוזה תחת כסא הכבוד, ושם רשעים משוטטת ‏בעולם ואין לה מנוחה, וזה והדומה לו ההפרש שביניהם. ובתחלת זמן הפרוד, תעמוד הנפש זמן ‏מבלי מנוחה, עד שיכלה הגוף. וענין זה שיתפרקו חלקיו, ויקשה עליה בזמן ההוא, מה שתדעהו ‏ממה שיעבור על הגוף מן התולעת והרמה והדומה להם, כאשר יקשה לאדם כשהוא רואה ביתו ‏אשר היה שוכן בו חרב ועולה בו שמיר ושית. והקושי הזה יש שיהיה לנפש מעט ורב, ויקשה עליה ‏כפי שהוא רואי לה, כמו שמעלתה בירידה תהיה במעט ורב. ובזה אמרו רז"ל, קשה רמה למת, ‏כמחט לבשר החי, וסומכין זה אל מאמר הכתוב אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל (איוב י״ד:כ״ב). וזהו שקוראים אותו דין הקבר או חבוט הקבר. ואחר כן אומר שזמן עמידתם נפרדים יהיה, ‏עד שיתקבצו שאר הנפשות אשר חייבה חכמת הבורא בריאתם, והוא אחרית עמידת העולם, ‏וכאשר ישלם מספרם ויתקבצו, תחוברנה הנפשות עם גופיהם, כאשר אבאר במאמר הסמוך לזה ‏ויגמול אותם במה שראוי להם. וזה עם מה שבארנוהו במה שקדם מן המאמר, יתבאר עוד ממה ‏שאמר החכם, כי אחר שאמר (קהלת י"ב ז') והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. הודיענו שסוף ‏ענינם אל הגמול באמרו אחר כן, (שם י"ג י"ד) סוף דבר הכל נשמע כי את כל מעשה האלהים יביא ‏במשפט. ואמרו את כל מעשה, רוצה בו הגוף והנפש יחדיו. ואמרו על כל נעלם, רוצה בו מה שהוא ‏נעלם ממנו מענין הנפש הוא גלוי אצל הבורא, ואז יביא אותה מן השמים ויביא הגוף מן הארץ ‏ויגמלם, כמו שאמר (תהלים נ' ד') יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו. ישתבח החכם ‏ויתברך! ונשאל ממנו שידריכנו בדרך הטובה, אך מה שיהיה מן הגמול והענש? אני עתיד לבארו ‏במאמר התשיעי בעזרת האל:‏