יחזקאל כא:ה מחשבת ישראל: מורה נבוכים

ואחר שזכרתי המשלים אקדים הקדמה והיא זאת דע כי מפתח הבנת כל מה שאמרוהו הנביאים ע״ה וידיעת אמתתו הוא – הבנת המשלים ועניניהם ופרוש מלותיהם. כבר ידעת אמרו ית׳ ״וביד הנביאים אדמה״; וידעת אמרו ״חוד חידה ומשל משל״; וידעת כי מרב עשות הנביאים המשלים אמר הנביא ״המה אמרים לי הלא ממשל משלים הוא״. וכבר ידעת מה שפתח בו שלמה ״להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם״ ואמרו ב׳מדרש׳ ״למה היו דברי תורה דומים עד שלא עמד שלמה? לבאר שהיו מימיה עמקים וצוננים ולא היה אדם יכול לשתות מהן – מה עשה פקח אחד? ספק חבל בחבל ומשיחה במשיחה ודלה ושתה; כך היה שלמה ממשל למשל ומדבר לדבר עד שעמד על בריה של תורה״; – זהו דברם. ואיני רואה שאחד משלמי הדעות יחשב כי ׳דברי תורה׳ הרמוז אליהם הנה אשר הערים בהבנתם בהבין עניני המשלים הם – משפטי עשית ׳סכה׳ ו׳לולב׳ ו׳דין ארבעה שומרים׳ וכל הדומה להם; אבל הכונה היא – הבנת העמקות והסתומות בלא ספק. ושם נאמר ״רבנן אמרי זה שהוא מאבד סלע או מרגלית בתוך ביתו עד שהוא מדליק פתילה באיסר מוצא את המרגלית; כך המשל הזה אינו כלום ועל ידי המשל הזה אתה רואה את דברי התורה״ – זהו דברם גם כן. והתבונן באורם ׳ז״ל׳ כי תוכות ׳דברי תורה׳ הם המרגליות ופשוטו של כל משל ׳אינו כלום׳ ודמותם הסתר הענין הנמשל בפשוטו של משל במי שנפלה לו מרגלית בביתו והוא בית אפל בלום ויש בו כלים רבים; והנה המרגלית בבית אפל אלא שהוא לא יראנה ולא ידע בה וכאלו יצאה מרשותו כי נמנעה ממנו תועלתה עד שידליק הנר כמו שזכר – אשר דומה לו הבנת ענין המשל: