יחזקאל לז:א מחשבת ישראל: באר הגולה, דרשות אל עמי ומורה נבוכים

ואמר וההרים על הרוח (חגיגה יב:). כי עדיין אין מדריגת החכמים הגדולים שיש להם דביקות לגמרי בו יתברך. ואמר שההרים עומדים על הרוח, הוא מדרגת רוח הקודש, ובמדרגה זאת יותר יש דביקות אל השם יתברך. ומעתה שאמר (שם) 'אוי להם לבריות שרואות ואינם יודעים' שבח התורה כל כך, שאילו ידעו* שבח התורה והמצות, היו יותר רודפים אחר התורה והמצות, שהרי העמודים עומדים על המים, והמים על ההרים. ואמר (שם) והרוח על סערה. הוא הנבואה לגמרי, כי הרוח מדרגה למטה מן מדריגת הנבואה. ונקרא מדריגת רוח הקודש 'רוח' בלבד, מפני שאין בא* רוח הקודש כל כך בחזקה. אבל הנבואה היתה באה בכח על הנביא, ולפיכך נאמר (יחזקאל לז, א) "היתה עלי יד ה'", (מ"א, יח, מו) "ויד ה' היתה אל אליהו". לכך לא היה יכול הנביא לעמוד כאשר היתה באה עליו הנבואה. ואמר רוח סערה תלויה בזרוע של הקב"ה (חגיגה יב:). כי מפני שהנבואה באה בכח, כדכתיב (מ"א יח, מו) "ויד ה'", ולפיכך אמר 'ורוח סערה', אשר זה מורה על כח הנבואה, אמר שהיא תלויה בזרוע. דהיינו שיש לנביא דביקות בעצם כחו של הקב"ה, שהוא נקרא 'זרוע', כדכתיב (דברים כו, ח) "ויוציאנו ה' ביד חזקה ובזרוע נטויה", וזה נמצא בכל מקום. ודבר זה הוא הדביקות הגמור.

וזהו שהראה לו הקב"ה ליחזקאל: "היתה עלי יד ד'... ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות. והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על פני הבקעה... ויאמר אלי בן אדם, העצמות האלה כל בית ישראל המה" (יחזקאל לז, א-יא).

ואמנם מה שבא על הצורה הראשונה – כאמרו: ״ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום״ ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה״, ״ויבא אלהים אל בלעם״, ״ויאמר אלהים אל בלעם . ואמנם מה שבא על הצורה השנית – כאמרו: ״ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל״, ״ויאמר לו אלהים שמך יעקב״, ״ויקרא אליו מלאך יי מן השמים״, ״ויקרא מלאך יי אל אברהם שנית וגו׳״, ״ויאמר אלהים לנח״, ״וידבר אלהים אל נח״. ואמנם מה שבא על הצורה השלישית – כאמרו: ״היה דבר יי אל אברם במחזה וגו׳״. ואמנם מה שבא על הצורה הרביעית – כאמרו: ״ויאמר יי אל אברם״, ״ויאמר יי אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך״, ״ויאמר יי אל יהושע״, ״ויאמר יי אל גדעון״; וכן מאמר רובם: ״ויאמר יי אלי״, ״ויהי דבר יי אלי״, ״ודבר יי היה״, ״והנה דבר יי אליו״, ״היה היה דבר יי״, ״תחילת דיבר יי בהושע״, ״היתה עלי יד יי״ – וזה המין הרבה מאד.