כִּֽי־אֹ֣רֶךְ הַלְּשָׁכ֗וֹת אֲשֶׁ֛ר לֶחָצֵ֥ר הַחִֽצוֹנָ֖ה חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וְהִנֵּ֛ה עַל־פְּנֵ֥י הַהֵיכָ֖ל מֵאָ֥ה אַמָּֽה׃
צורת בית המקדש
אֹרֶךְ הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַחִצוֹנָה חֲמִשִּׁים אַמָּה (יחזקאל מב, ח), רוֹצֶה לוֹמַר מִדָּתָן מִצָּפוֹן לַדָּרוֹם. וְאָמַר אֹרֶךְ אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הוּא רָחְבָּן, מִשּׁוּם סֵיפָא דִּקְרָאבנראה לפרש כוונת רבינו שמילת “אורך” קאי על החצר שעל פני הבית. שמהבית עד לחומת החצר החיצונה ישנו לצפון ולדרום מאה ועשרים, ומחומת החצר הפנימית עד לחיצונה ממזרח למערב יש רק מאה אמה. וכוונת הכתוב הוא שלאורך החצר שעל פני הבית היה משך הלשכות חמשים. "וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַהֵיכָל" מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב כְּנֶגֶד הָאוּלָם וְהַהֵיכָל וּבֵית הַכַּפּוֹרֶת וְהַתָּא "מֵאָה אַמָּה".
צורת בית המקדש
אִי נַמִּי [לְכָךְ נָקַט שֶׁל צַד מִזְרָח], לְפִי שֶׁהוּא מְכֻוָּן חֲמִשִּׁים אַמָּה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּמַּעֲרָב שֶׁלְּשָׁם עַל כָּרְחִין הוּא אַמָּה אַחַת יוֹתֵר. שֶׁהֲרֵי נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה סִימָן ע' שֶׁהַתְחָלַת הַלְּשָׁכוֹת חֲמִשָּׁה אַמּוֹת מִבֵּית הַחֲלִפוֹת. וְאוֹתָן חָמֵשׁ אַמּוֹת בְּסוֹפָן לַמִּזְרָח בָּנוּי כֹּתֶל חָצֵר פְּנִימִי הַמַּפְסִיק בֵּינָהּ לַחִיצוֹנָה בְּרֹחַב שֵׁשׁ אַמּוֹת. חָמֵשׁ מֵהֶן כְּנֶגֶד אֵלּוּ חָמֵשׁ, וְאַמָּה אַחַת יְתֵרָה. וּמֵהַכֹּתֶל הַזֹּאת וּלְהַלָּן הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה מֵאָה אַמָּה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן כ"ב.
צורת בית המקדש
אֶלָּא דְּאִיכָּא לְמֵידַקיזקושיית רבינו כאן היא, שמכיון שבבית שני היה קל”ה אמות רוחב מהצפון לדרום וקפ”ז אמות אורך מן המזרח למערב קדוש בקדושת עזרת ישראל, ובשלמא כשנאמר שבבית שלישי יוסיפו לקדושת העזרה יותר, הרי דבר זה אפשרי, ולכן ישנם מקומות בבית שלישי שמקום קדושת העזרה רחב יותר על קל”ה, וכפי שמבאר שכן הוא מצידי ההיכל, אבל באורך העזרה בפנים חצר הפנימית, שכל שטחו הוא לפני הבית מן המזרח, הוא רק מאה מן הדרום לצפון, ואיך נמעט הקדושה ממקום העזרה בבית שני., כֵּיוָן שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּקְרָא חָצֵר חִיצוֹנָה לֹא נִתְקַדֵּשׁ, הֵיאַךְ יִמָּצֵא אֹרֶךְ קפ"ז עַל רֹחַב קל"ה (פ"ה מ"א) שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ לֶעָתִיד. דְּהַתֵּינַח בָּאֹרֶךְ קַמַּשְׁכַּחַת טְפֵי טוּבָא מִקפ"ז [כְּ]שֶׁתַּחְשֹׁב מֵאָה הֶחָצֵר הַפְּנִימִי וּמֵאָה שֶׁל הַבַּיִת. אֲבָל בָּרֹחַב יֵשׁ בּוֹ מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ קל"ה. דְּדַוְקָא כְּנֶגֶד הַהֵיכָל שֶׁשָּׁם מְפֹרָשׁ (יחזקאל מב, ג) שֶׁעֶשְׂרִים אַמָּה שֶׁבֵּין הַלְּשָׁכוֹת לַצָּפוֹן וְדָרוֹם, וְהַלְּשָׁכוֹת עַצְמָן שֶׁרָחְבָּן חֲמִשִּׁים אֶל הֶחָצֵר (שם ח) כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים (שם יג). וַהֲרֵי הָרֹחַב מַה שֶּׁנִּתְקַדֵּשׁ לְשָׁם הוּא מֵאָה אַמָּה שֶׁל לִשְׁכוֹת הַקֹּדֶשׁ חֲמִשִּׁים מִזֶּה וַחֲמִשִּׁיםיחנקט לישנא דקרא, שהלא ביאר רבינו לעיל שרוחב הלשכות הם באמת חמשים ואחת אמה. מִזֶּה, וְאַרְבָּעִים מַה שֶּׁבֵּינָם לַהֵיכָל מִכָּאן וּמִכָּאן. וְרֹחַב שֶׁל הַהֵיכָל וְתָאָיו, שֶׁבֵּין הַכֹּל מָאתַיִם וָעֶשֶׂר, הוּא יוֹתֵר עַל קל"ה, אֲבָל הָרֹחַב שֶׁל הֶחָצֵר הַפְּנִימִי הוּא רַק מֵאָה (יחזקאל מ, כג).