וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י יְהוָ֗ה הַשַּׁ֣עַר הַזֶּה֩ סָג֨וּר יִהְיֶ֜ה לֹ֣א יִפָּתֵ֗חַ וְאִישׁ֙ לֹא־יָ֣בֹא ב֔וֹ כִּ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣א ב֑וֹ וְהָיָ֖ה סָגֽוּר׃
תורת העולה
עוד אמרו (מידות א ד) שבעה שערים היו לעזרה, שלשה מן הצפון סמוכין למערב, ושלשה מן הדרום סמוכים למערב, ואחד מכוון במזרח נגד קדשי קדשים. כבר ביארתי שכל חדר ושער היה מורה על השגה אחת, אף כי בעונותינו ובעונות אבותינו מקצת השערים נעולים לפנינו, כמו שאמרו במסכת מדות פרק רביעי (ב), ושני פשפשין היו לשער הגדול, אחד בצפון ואחד בדרום, אותו שבדרום לא נכנס אדם בו מעולם. ועליו מפורש ביחזקאל (יחזקאל מד) ויאמר אלי יי' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי יי' אלקי ישראל בא בו. והכוונה שבאותו שער לא נכנס אדם בו מעולם להשיג מה היה משתמש, כי השגתו היתה נמנעת, ואפשר שהיה רומז על מהות השם יתברך שמו, בדרך מה אשר עין לא ראתה זולת אלקים. על כן אמר כי בא בו אלקי ישראל. והנה נאמר ביחזקאל את הנשיא נשיא הוא ישב בו לאכול לחם מלפני השם מדרך אולם השער יבא ומדרכו יצא. שפירש רש"י בפירוש יחזקאל, שעל פישפש זו נאמר, ורצה לומר כי הנשיא שהוא גדול העם, הוא יכול לישב בו ולאכול בו מלחמו של תורה ולהתבונן בו מעט, וזה שאמר ומדרכו יצא, כמו שאמרו על רבי עקיבא (חגיגה יד ב) שנכנס בשלום ויצא בשלום כו'. ואפשר שגם שערים אחרים לפנינו קצרי השכל והמדע נעולים, מכל מקום אתן טעם ודעת כפי מיעוט שכלי במה שאפשר להשיג. ואומר כי פשפש הצפוני היה משתמש שעל ידו היו מהלכין בין החומות עד שהיו מגיעין אל פתח הקדש, והיו פותחין שער הגדול שבהיכל. כמו שביאר הרמב"ם פרק רביעי מהלכות בית הבחירה (הלכה ו), והרמז אל האדם הרוצה להשיג החכמה, שהולך בתחילה בנערותו בפתח הצפוני שהוא היצר הרע, אשר לפתח חטאת רובץ, ונקרא צפוני, ומהלך בין חומות הקדש, דהיינו הגדרים והסייגים של תורה והמצוה, עד שבסוף בא בעזר האלקי אל פתח הקדש, ונפתח לפניו פתח הגדול, ויושפע עליו שכל הנקנה.
מורה נבוכים
׳בא׳. ה׳ביאה׳ בלשון העברי מונחת לביאת בעל החיים – כלומר: בואו אל מקום אחד או אל איש אחר – אמר ״בא אחיך במרמה״; והיא גם כן מונחת להכנס בעל החיים במקום אחד – אמר ״ויבוא יוסף הביתה״, ״כי תבואו אל הארץ״. והושאל זה השם לבוא הענין שאינו גוף כלל״, ״כי יבא דברך וכבדנוך״, ״מאשר יבאו עליך״; עד שהושאל לקצת העדרים ״ויבא רע״, ״ויבא אופל״. ולפי זאת ההשאלה אשר הושאל למה שאינו גשם כלל, הושאל גם כן לבורא ית׳ אם לבוא דברו או לבוא שכינתו. ולפי זאת ההשאלה נאמר: ״הנה אנכי בא אליך בעב הענן״, ״כי יי אלהי ישרקאל בא בו״; וכל מה שידמה לזה ענינו – בוא השכינה; ״ובא יי אלהי, כל קדושים עמך״ – בוא דברו – כלומר: קיום יעודיו אשר יעד בהם על יד נביאיו; והוא אמרו: ׳כל קדושים עמך׳ – כאלו אמר: ׳ובא דבר יי אלהי על ידי כל קדושים עמך׳ כמדבר לישראל.
צורת בית המקדש
אָמְנָם בַּמִּשְׁנָה עַצְמָהּ (פ"ד מ"ג) נִרְאֶה בְּעֵינַי לְפָרֵשׁ פֵּרוּשׁ אַחֵר. וְהוּא שֶׁבַּשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה, בַּתָּא הַמְּיֻחָד בְּשֵׁם תָּא, הוּא אוֹמֵר שֶׁהָיָה לוֹ חֲמִשָּׁה פְּתָחִים. וְאָמַר בְּקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, לְאַפּוֹקֵי שֶׁבַּדְרוֹמִית, שֶׁשָּׁם הַשַּׁעַר סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ לָא קָא מִדְכָּר פִּתְחֵי הַפִּשְׁפָּשׁ וְהַהֵיכָל שֶׁלְּשָׁם. וְזֶה הַטַּעַם הוּא נָכוֹן גַּם לְפֵרוּשׁ הָרַמְבָּ"ם ז"ל. וְאָמַר (שָׁם) אֶחָד לַתָּא מִן הַיָּמִין, הוּא הַתָּא שֶׁבְּכֹתֶל תָּא זֶה. וְאֶחָד לַתָּא שֶׁעַל גַּבָּיו. וְאֶחָד לַמְּסִבָּה, דֶּרֶךְ כָּתְלוֹ. וְאֶחָד לַתָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַפִּשְׁפָּשׁ, הוּא הַתָּא שֶׁבְּכֹתֶל הֵיכָל. וְאֶחָד לַהֵיכָל עַצְמוֹ, דֶּרֶךְ הַפִּשְׁפָּשׁ הַזֶּה.