אֶֽת־הַנָּשִׂ֗יא נָ֥שִׂיא ה֛וּא יֵֽשֶׁב־בּ֥וֹ לֶאֱכָול־לֶ֖חֶם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה מִדֶּ֨רֶךְ אֻלָ֤ם הַשַּׁ֙עַר֙ יָב֔וֹא וּמִדַּרְכּ֖וֹ יֵצֵֽא׃
תורת העולה
עוד אמרו (מידות א ד) שבעה שערים היו לעזרה, שלשה מן הצפון סמוכין למערב, ושלשה מן הדרום סמוכים למערב, ואחד מכוון במזרח נגד קדשי קדשים. כבר ביארתי שכל חדר ושער היה מורה על השגה אחת, אף כי בעונותינו ובעונות אבותינו מקצת השערים נעולים לפנינו, כמו שאמרו במסכת מדות פרק רביעי (ב), ושני פשפשין היו לשער הגדול, אחד בצפון ואחד בדרום, אותו שבדרום לא נכנס אדם בו מעולם. ועליו מפורש ביחזקאל (יחזקאל מד) ויאמר אלי יי' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי יי' אלקי ישראל בא בו. והכוונה שבאותו שער לא נכנס אדם בו מעולם להשיג מה היה משתמש, כי השגתו היתה נמנעת, ואפשר שהיה רומז על מהות השם יתברך שמו, בדרך מה אשר עין לא ראתה זולת אלקים. על כן אמר כי בא בו אלקי ישראל. והנה נאמר ביחזקאל את הנשיא נשיא הוא ישב בו לאכול לחם מלפני השם מדרך אולם השער יבא ומדרכו יצא. שפירש רש"י בפירוש יחזקאל, שעל פישפש זו נאמר, ורצה לומר כי הנשיא שהוא גדול העם, הוא יכול לישב בו ולאכול בו מלחמו של תורה ולהתבונן בו מעט, וזה שאמר ומדרכו יצא, כמו שאמרו על רבי עקיבא (חגיגה יד ב) שנכנס בשלום ויצא בשלום כו'. ואפשר שגם שערים אחרים לפנינו קצרי השכל והמדע נעולים, מכל מקום אתן טעם ודעת כפי מיעוט שכלי במה שאפשר להשיג. ואומר כי פשפש הצפוני היה משתמש שעל ידו היו מהלכין בין החומות עד שהיו מגיעין אל פתח הקדש, והיו פותחין שער הגדול שבהיכל. כמו שביאר הרמב"ם פרק רביעי מהלכות בית הבחירה (הלכה ו), והרמז אל האדם הרוצה להשיג החכמה, שהולך בתחילה בנערותו בפתח הצפוני שהוא היצר הרע, אשר לפתח חטאת רובץ, ונקרא צפוני, ומהלך בין חומות הקדש, דהיינו הגדרים והסייגים של תורה והמצוה, עד שבסוף בא בעזר האלקי אל פתח הקדש, ונפתח לפניו פתח הגדול, ויושפע עליו שכל הנקנה.
צורת בית המקדש
וְכָתַב הרי"א ז"ל (יחזקאל מד, ג) עַל מִשְׁנָה זוֹ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְהָיָה דַּעְתָּם שֶׁזֶּה מַה שֶּׁרָאָה פֹּה הַנָּבִיא הָיָה מִמַּה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּבַיִת שֵׁנִי. וְאֵין דַּעְתִּי סוֹבֵל זֶהאהנה דעת האברבנאל וכן דעת הרד”ק והמלבי”ם, דדרשת חז”ל בזה אינו בדרך הפשט. שפשט הכתוב מדבר אך ורק בבית שלישי, ומדבר בשער הגדול של ההיכל, שאחרי שיבא בו הכבוד ישאר סגור לעולם. והוא לסימן. והודיע שאין שכינה זזה משם לעולם, ולא כמו שהיה בבית ראשון ושני. ומההוכחה לזה הקשה האברבנאל שלא יתכן שכתוב מדבר בבית שני. וכדלהלן. ויש להעיר לפי שיטתם, שישאר פתח ההיכל סגור לעולם איך יהיו יכולים להקריב קרבנו? הרי ידוע ההלכה וכן נפסק ברמב”ם (מעה”ק פ”ה ה”ה) וז”ל: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולין שנאמר פתח אהל מועד - בזמן שפתוח, אפילו היו דלתותיו מוגפות הרי זה כנעול. אבל הפרוכת שעליו אינה פוסלת, עכ”ל. וצ”ע., כִּי הִנֵּה בְּבַיִת שֵׁנִי לֹא בָּא הַכָּבוֹדבבבית ראשון מצינו (מל”א ח, י – יא). “ויהי בצאת הכהנים מן הקדש והענן מלא את בית ה’, ולא יכלו הכהנים לעמד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה’ את בית ה’”. אבל בבית שני לא מצינו שבא כבוד כמ”ש חז”ל (יומא כא:) חמשה דברים שחסרו בבית שני ואחד מהם שלא שרתה שכינה. דֶּרֶךְ שַׁעַר הַקָּדִים. וְאִם זֶה לֹא נִתְקַיֵּם שָׁם אָז אֵיךְ נֹאמַר שֶׁנִּתְקַיֵּם "הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה ... כִּי ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ", מְחֻיָּב הוּא שֶׁנֹּאמַר שֶׁסְּגִירַת הַשַּׁעַר הָיָה אַחַר בּוֹא הַכָּבוֹד לַבַּיִת, עכ"ל.
צורת בית המקדש
אֶת הַנָּשִׂיא הוּא כֹּהֵן גָּדוֹל, וְעַיֵּן בְּסָמוּךְדבסימן הבא. שיש מפרשים שהנשיא הכוונה למלך.. אֵלָיו הוּא נוֹתֵן רְשׁוּת, לְפִי שֶׁנָּשִׂיא הוּא וְחָשׁוּב, וְאֵין דַּרְכּוֹ לֵישֵׁב וְלֶאֱכֹל עִם שְׁאָר הַכֹּהֲנִים בַּלְּשָׁכוֹת, "הוּא יֵשֶׁב בּוֹ לֶאֱכָול לֶחֶם" בְּתוֹךְ חֲלָלוֹ "לִפְנֵי ה' " (יחזקאל מד, ג).