יחזקאל מד:טו מחשבת ישראל: חובות הלבבות ומורה נבוכי הזמן

וְהַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם בְּנֵ֣י צָד֗וֹק אֲשֶׁ֨ר שָׁמְר֜וּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת מִקְדָּשִׁי֙ בִּתְע֤וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽעָלַ֔י הֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֵלַ֖י לְשָֽׁרְתֵ֑נִי וְעָמְד֣וּ לְפָנַ֗י לְהַקְרִ֥יב לִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃

חובות הלבבות

וְהָעִנְיָן הַג׳ טוֹבוֹת הָאֱלֹהִים עַל מִשְׁפָּחָה מִמִּשְׁפְּחוֹת הָאֻמָּה כַּכְּהֻנָּה וּלְוִיָּה וְזֶרַע הַמְּלוּכָה בְּבֵית דָּוִד וְחִיְּבָם עַל זֶה עֲבוֹדָה יְתֵרָה וַעֲבוֹדַת הַכְּהֻנָּה וְהַלְּוִיָּה יְדוּעוֹת וּמְבֹאָרוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים אַךְ תּוֹרַת בֵּית דָּוִד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה כא) בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה׳ דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק. וּמִי שֶׁהִשְׁלִימָם לְאַהֲבַת רְצוֹן הָאֱלֹהִים יִחֲדָהוּ הָאֵל בַּטּוֹבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבַגְּמוּל הַגָּדוֹל לעוה״ב וְיִהְיֶה נָדִיב נִבְחָר אוֹ מוֹרֵה צֶדֶק כמ״ש הַכָּתוּב עַל פִּינְחָס (תהלים קו) וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם וְאָמַר (יחזקאל מד) וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי וְגוֹ׳ וּמִי שֶׁהִמְרָה הָאֱלֹהִים מֵהֶם נָפַל מִכָּל הַמַּעֲלוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת בעוה״ז וְיַגִּיעַ לוֹ צַעַר גָּדוֹל בעוה״ב כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מִדְּבַר קֹרַח וַעֲדָתוֹ.
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכי הזמן

משנכנסו ישראל לארץ החל זמן השני מועד המפעל והשלימות. כבשו רוב הארץ וחלקוה כלה בגורל לפני ה' במקום העבודה. קצת השבטים נשארו רועי מקנה בכר נרחב מסומן בגבוליו, ורובם בנו ערי חומה ויזרעו שדות ויטעו כרמים. הנהגת כל שבט היתה לבד ובפני עצמו על ידי נשים וזקנים, והקשר שבין השבטים כולם היה תמיד המקום הנבחר לעבודה הכללית – האהל ומשכן הקרשים שעשה משה במדבר הוכן תחלה בגלגל, ואחר כן עוד בימי יהושע נתיסד המקדש בשילה, בית של אבנים ומסוכך ביריעות מלמעלה, והיה שם חלקה גדולה בין שילה, שכם ובית־אל, ושם נועדו כל השבטים וזקני האבות לישראל, בקדימת מעלה ליהודה ואחריו לאפרים, להמתיק סוד על כל הנוגע לכלל האומה ככתוב: עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים. – אולם מה שעכב הרבה את אשר האומה, היה החטא הגדול של העבודות הפרטיות שהיה בידם ברוב זה הזמן השני. וזה שלא היה אפשר להוציא מדעתם, מה שנראה בעיניהם לצדק רב, שראוי להיות כפי היותר שאפשר לכל פרט ופרט, לשבט ולמשפחה לביה אב, מקום וסדר עבודה אלהית מיוחדת; ולזה מי שהיה ביכלתו הקימו להם מקומות עבודה נקראים במות, והיה בהם מקרש ומזבח, וכהנו בהם בכורים או מי מהעם, הבא למלאות ידו להקדיש עצמו לעבודות אלו, והאמת כמו שספרו לנו נביאי האמת שזוהי הצרעת הרעה, שאכלו בישראל בימים ההם עד החורבן, והתירה כל קשר טוב שבין הפרטים והכלל. ולא היו ימים טובים לישראל כי אם בימי דוד ושלמה, שנתמעטו העבודות הפרטיות עד שפסקו בבנין הבית לגמרי. – הגדולה שבעבודות אלו נראה שהיתה בעיר דן, בחלק היותר רחוק ונפרד משאר הארץ, ואין ספק אצלנו שהיתה העבודה לשם, אך בלתי נקיה מע"ז או אבק ע"ז. והכהנים היו משבט לוי ומזרע משה (וכעדות הכתוב גם מבני דוד היו כהנים בעבודות פרטיות שלא ידענו מהם), ונראה שלא פסקו לגמרי. ואחר שחזקה ירבעם בן נבט עמדה עד גלות השבט לאשור. – ואל יפלא בעיניך איך לא היה אפשר לנביאים ומורי התורה הכהנים האמתיים מזרע אהרן להוציא מלבם מחשבה זו, שהיתה להם טובה וחסודה, ועוד נהפך שלפי הפשט ולפי קבלת חז"ל (יעויין כולה סוף זבחים, וגם מגלה דף י' ע"ב), הוכרחו להתיר הבמות ליחיד ולצבור, והקריבו זרים בהיתר בבמת יחיד, ובפרט לראשים נראה שהיה תמיד רשות להקריב בהם, ולפי הפשט הקריבו שמואל גם שאול גם דוד ושלמה, כל זה לא יפלא בעיני המתבונן, שהרי בטענה זו בקש סנחריב הלוכד, להניא את לבב העם מאחרי חזקיהו המלך הצדיק: הלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו, ויאמר לפני מזבח הזה תשתחוו. ועוד יותר נפלא שאף בזמן מאוחר הרבה, וכבר נעקרה ע"ז ונשתרשה לגמרי מבינינו, נבנה במצרים בית מקדש חוניו לה' אלהי ישראל עם קרבנות וקטרת וכהנים מזרע אהרן; הגם שהיו צדיקים וכרוכים אחר המקדש בירושלים ושולחים לשם שקליהם ונדרים ונדבות, וכמו שנזכור להלן. ונשוב לענין ולזמן שאנחנו בו, ימי שפוט השופטים, ונאמר: הגם שהיו גם הם רובם ככולם כרוכים אחר המקדש שבשילה, הנה הסב להם חטא העבודות הפרטיות, שניתר אחת אחת הקשר האמיץ שבין השבטים. ורע מזה, שבאין תורה וכהן מורה ממקום אחד נבחר לבד, זנו מעט מעט יותר בעבודות נכריות לאלהי הנכר, עד כי באו עליהם אויבים קרובים ורחוקים, והציקום בשעריהם זמן רב או מועט. אולם בכל פעם הקים להם השם בחסדו מצילים שופטים. (ועיקר פירוש שם זה בכאן, מנהיג כולל, מאחד לכל השבטים, ומתווך בין דברי ריבותם). – והנה מצינו בשיר נצחון הנשגב הנשאר לנו הוא לבדו מזמן קדום זה, התלונה על פירוד השבטים, והתרחקם מהמלחמה והתשועה הכוללת. וגם בנצחון גרעון מצינו קנאת השבטים זה נגד זה, ומלחמת אחים הנוראה, לסבת פלגש בגבעה, ידועה. – ועם כל הפגעים האלה ראינו, כי גבר הרוחני באומה, ונתאמץ קשורה לטובה אחת אחת. ובזמן ההוא הוחל להוסד אסיפה ראשונה משירי קודש נקראת בשם "ספר הישר". ומובא ממנו בכתוב שיר על נצחון יהושע, תחלתו: שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וגו' עד יקום גוי אויביו. ושיר אחר שהתחיל: ללמד בני יהודה קשת. ונזכר בשירת דבורה שהיו בזבולן מושכים בשבט סופר. וכבר אז היו לכל שבט מגלות יוחסין, שרשמו אותם השוטרים הלוים, והונחו עם שאר בריתות וכתבים יקרים לפני ה' בשילה, באופן שנראה מן הכתובים המעטים שנשארו לנו בחסד גדול מזמן הרחוק ההוא, איך הוסיפה האומה מעט מעט יותר בהצלחות מדיניות וטובת רוחניות (ודע שברכת יעקב לבניו כל עיקרה על זמן זה נתנבאה) עד בוא זמן שמואל הרמתי. הוא הגדיל לעשות טובה עם ישראל בכל צד וענין, עד שהשוהו הכתוב בשני מקומות למשה. ועם היות שמעת שנחרב בית שילה, ונעזב בחטאת כהניה, והארון עם הלוחות התהלכו מעיר לעיר בערי יהודה, ורבו מאד העבודות הפרטיות, הוקמו במות גדולות וקטנות ליחיד ולצבור בכל מקום, כלשון הכתוב: ממגדל מצרים עד עיר מבצר, ובכולם זבחו זבחי הימים וזבחי משפחה (ולפי הפשט לא אכלו עדיין בשר תאוה באותן הימים), והיה ראוי שיותר לגמרי הקשר שבין השבטים, הנה עם זאת איש אחד שמואל נביא נאמן לה' מלט את הכל בגודל צדקתו ורוב חכמתו בימיו, ועל ידו עזבו על כל פנים את אלהי הנכר, וינהו כל בית ישראל אחרי ה'. הכהנים בני אהרן, שתי המשפחות אלעזר ואיתמר, שנדלדלו מאד על ידי כהונת הבמות, שעל הרוב לא היתה מזרע אהרן, שנתיחדו אז בשם מיוחד הכהנים הלוים (הגם שגם הם לא נשמרו מחטאת העבודות הפרטיות, ורק שלשלת זרע פנחס וצדוק נשארו נקיים אצל העבודה הכללית כמבואר ביחזקאל); הנה נראה שיסד שמואל מושב כהנים בעיר נוב מזרע איתמר, מאותן ששמשו בשילה, הגם רק במקדש שלחן ומזבח, בלא ארון העדות, שנשאר בקרית יערים. וכמו כן קבץ את הלוים, וגם הם מורי התורה ותופשי כל מדע בעם, ויחלקם במחלוקות עוד לפני זמן דוד, ככתוב המה יסד דוד ושמואל הרואה – לפניו – באמונתם. וכמו כן התאמץ הרואה ברוח ה', ויסד ברמה עיר מושבו את הניות, מדרש לבני הנביאים ללמדם ולהכינם, בכדי שיהיו מוכשרים, שתשרה עליהם הרוח ברצות ה', וכמו שספר הכתוב: וירא את להקת הנביאים נבאים, ושמואל עומד נצב עליהם. וקודם זמנו כתוב: ודבר ה' היה יקר בימים ההם, אין חזון נפרץ, ועל ידי שני התיקונים הגדולים הללו ירה יסוד ואבן פנה לאשר האומה בזמן החשוב הקרוב לבוא. – ועדיין בלא מלך אחד ומקדש אחד לבד היה הקשר שבין השבטים מרופה, ביחוד אחר שהזקין השופט הרואה, ובניו לא הלכו בדרכיו, כנראה ממעשה של אנשי יבש גלעד, שבאו במצוקה גדולה ואיש לא בא לעזרתם ומה נזכר בכתוב? וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל, והיה ביום מלחמה ולא ימצא חרב וחנית בידר כל העם (היינו בחלק הדרומי מהארץ שלכדוה הפלשתים וישימו שם נציב בגבעה שהרגו יהונתן), ועל כן נתקבצו אליו זקני ישראל הרמתה, והקים להם מלך גבור. והנה כל הענין איך בחרו והמליכו, ואיך חדש את המלוכה אחר נצחונו הראשון על בני עמון, כקבוצים גדולים במצפה וגלגל, מקומות מפורסמים לקדושה, ויכתוב דברי ברית המלוכה בספר, וינח לפני ה', ואיך הציע לפניהם חשבונו היפה ממעשי ימי חייו. נודע וכתוב בספר, הנקרא על שמו, החל בו הוא בעצמו והשלימוהו נביאים אחריו. – המלך דוד ע"ה היה גבור ואיש מלחמה מנעוריו; ועם זאת הנהיג ממשלתו על פי הנביאים הטובים, ולא מרה את פיהם כשאול, ותכון ממלכתו. האויב החזק והיותר תמידי בימים ההם הפלשתים נכנעו, אחר שהכה בהם שלש פעמים. גם אדום, מואב ועמון וארם ודמשק הקרובה לכד, וישם בהם נציבים להנהגה ולקחת המס. גם מלכי ארם הרחוקים שקנאו בהצלחתו, ועוררו עליו מלחמות כבדות נצח פעמים, עד כי הניח לו ה' מכל אויביו מסביב. ומתחלה מלך בחברון עיר הקדמונה של שבטו ועליה לבד, ובתוך זמן נצחונותיו הנזכרים באו אליו כל שבטי ישראל, וכרת שם ברית לזקניהם לפני ה' (בבמה), וימשחו אותו למלך על כל ישראל, ולו כמו גם לשאול היה חיל מיוחד נצב תמיד מוכן, שלשים אלף איש בחור, וכאשר לכד את המצודה אשר בירושלים מיד היבוסי יושב העיר ביחד עם ישראל, אמר להכין שם עיר הממלכה לכל ישראל, לבעבור תהיה גם היא סבת קשר להשבטים כלם. ולאחר שהציב בהר המוריה מזבח לה' והקריב עליו עולות ושלמים בדבר גד חוזה המלך, גמר בדעתו, לבנות שם בית מקדש עולמים, אחר שהיה המקום מפורסם למקודש בדבר העקידה. וכוונתו שעל ידי ההיכל הקודש והנכבד, ישבתו מכל וכל העבודות הפרטיות, שהיו צורי מכשול לישראל ימים רבים; אלא שמנעהו נתן הנביא בדבר ה' לסבה הנגלית בכתוב: ‏כי איש דמים אתה וגו', ולסבה שזכר שלמה לחירם, כי לא יכול לבנות בית לשם ה' אלהיו מפני המלחמות אשר סבבוהו. ואולי גם לסבת הפחד שלא הגיע עדיין העת, שיעזבו ברצונם העבודות הפרטיות האהובות להם, ומה גם אותן המקומות הנזכרים למעלה המקובלים למקודשים מימי האבות, והנה תהיה המניעה על דרך: כי אמר אלהים פן ינחם העם, וברוך הבוחן לבות. – בימי שלמה בנו היתה הלבנה במלואה (על פי מליצה היפה שבמדרש, וממנו ברמזי הזוהר); היינו שהגיעה טובתן של ישראל הזמנית והרוחנית עד הראש. בידו הצליח ה' לקשור את השבטים גם על ידי עבודה כללית ביד הכהנים בני אהרן והלוים במקום אחד אשר בהר ה', כמו שנקשרו כבר על ידי ממשלה כללית לסבת המנוחה והנחלה הרחבה מורשת דוד. וירבו הבנינים והמלאכות והידיעות והמסחר ביבשה ובים רחוקים, במלך ובעם, גם נצני המשל, השיר, החכמה והמדע הנעלים שהחלו לפרוח עוד בימי שמואל ואחריו בימי דוד, הגיעו לשלמות בימי הטובה האלה, וזה הכל מפורש ונראה בכתובים ובקבלה, אין צורך להרחיב הדבור בו, ובזה שלמו ימי הזמן השני לאומה אשר יעדנוהו למועד "העוז והמפעל". וזמן המשכו, מן הכניסה לארץ עד מות שלמה, כפי המבואר בכתוב תע"ז שנה.
שאל רבBookmarkShareCopy