וּבְב֨וֹא עַם־הָאָ֜רֶץ לִפְנֵ֣י יְהוָה֮ בַּמּֽוֹעֲדִים֒ הַבָּ֡א דֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר צָפ֜וֹן לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֗ת יֵצֵא֙ דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר נֶ֔גֶב וְהַבָּא֙ דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר נֶ֔גֶב יֵצֵ֖א דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר צָפ֑וֹנָה לֹ֣א יָשׁ֗וּב דֶּ֤רֶךְ הַשַּׁ֙עַר֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א ב֔וֹ כִּ֥י נִכְח֖וֹ יצאו [יֵצֵֽא׃]
צורת בית המקדש
וְהִנֵּה שַׁעַר בְּאֶמְצַע הַחוֹמָה הַזֹּאת הַמִּזְרָחִית לְעֶזְרַת נָשִׁים, וְהוּא נִקְרָא (יחזקאל מ, טו) "שַׁעַר הָאִיתוֹן" מִלְּשׁוֹן "אָתָא בֹקֶר" (ישעיה כא, יב), לְפִי שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ עִקַּראלעיל בסוף הפתיחה כתב רבינו שבדרום היה שטח גדול יותר מכל צדדי העזרה וכן יהיה לעתיד, ועיי”ש בהערה מ”ש רבינו בתוי”ט הטעם שכן עיקר כניסה ויציאה הוא מהדרום שהעיר בדרום, וכמו שכתוב ביחזקאל (מ ב), וקצת נראה סתירה וצ”ע. ועיין שו”ת חת”ס שהוכיח מקרא דיחזקאל (מו, ט) שעיקר כניסה ויציאה הוא מהצדדים ולא משער המזרח וצ”ע. כְּנִיסָה וִיצִיאָה, שֶׁהַבָּא שָׁם מִשְׁתַּחֲוֶה נִכְחוֹ כְּנֶגֶד קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים.