יחזקאל מ:א מחשבת ישראל: הגיונות אל עמי, האמונות והדעות, מורה נבוכי הזמן ומורה נבוכים

השם ראש השנה לא נמצא בתורה גופה וגם בנביאים הראשונים, ורק ביחזקאל אנו מוצאים אותו, וכה נתקדש השם מאז להקרא בפי כל ישראל, ובתורה גופה נקרא החג הזה בשם תקופת השנה, ומדוע נשתנה השם הנ״ל.

ואומר אחר זה, כי על שני הענינים יחד, ר"ל אם לא נחזור בתשובה ויהיו המאורעים של בן יוסף, ‏ואם נחזור בתשובה ולא יהיו, יראה לנו משיח בן דוד פתאום. ואם יהיה משיח בן יוסף קודם לו, ‏יהיה כשליח לו וכמתקן האומה וכמסקל הדרך, כמ"ש (מלאכי ג' א') הנני שולח מלאכי ופנה דרך ‏לפני, וכמצרף אש לבעלי החטאים הגדולים, וכמכבס בורית לבעלי החטאים הקלים, כמו שאמר ‏אחריו (שם ב') ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים. ‏ואם לא יבא, ויבא בן דוד פתאום, כמ"ש (שם א') ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ‏ויביא עמו עם עד אשר יגיע אל ירושלים. ואם תהיה ביד ארמילוס, יהרוג אותו ויתפשנה. והוא מה ‏שאמר (יחזקאל כ"ה י"ד) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל. ואם תהיה יד זולתו, יהיה גם כן ‏מאדום. וכיון שלא בא בן יוסף, יפגעו מבן דוד מה שיאמץ לבם וירפא שברם ויגביה נפשם, כמ"ש ‏‏(ישעיה ס"א א' ב') רוח יי' אלהים עלי יען משח יי' אותי לבשר ענוים שלחני לחבוש לנשברי לב לקרא ‏לשבוים דרור וגו' לקרא שנת רצון ליי'. ופירש הנה מיני הגמול מהגדולה והכבוד והתפארת, באמרו ‏אחריו (שם ג') לשום לאבילי ציון לתת להם פאר תחת אפר. ויושיבו הארץ וישכנו בה, כמו שאמר ‏אחריו (שם ד') ובנו ממך חרבות עולם. אז ישמעו אנשי גוג את שמע בן דוד ועמו, וטוב ארצם ורוב ‏הונם, ושהם ישבים לבטח בלי מבצר ובלי חומר והדומה לזה, יעלה בלבבם לתפשה, כמו שאמר ‏בגוג (יחזקאל ל"ח י"א) ואמרת אעלה על ארץ פרזות אבא השוקטים יושבי לבטח כלם יושבים באין ‏חומה ובריח ודלתים אין להם. ויקבוץ אליו עם רב מאומות רבות, ויעבור בארצות רבות עד שיגיע ‏אליהם. כמו שאמר (שם ט"ו) ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך. ויהיו הנקבצם ‏אליו שני מינים, האחד מהם רשעים גדולים מתמכרים למות, והשני עם מתקנים להכנס בתורת ‏ישראל. והמומתים הם אשר אמר בם (יואל ד' ב') וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט, ‏ואמר עוד (שם ט-יד) קראו זאת בגוים קדשו מלחמה וגו', כותו אתיכם לחרבות וגו', עושו ובואו כל ‏הגוים וגו', יעורו ויעלו הגוים וגו', שלחו מגל כי בשל קציר וגו', המונים המונים בעמק החרוץ. ‏והמתקנים הם אשר אמר בהם (צפניה ג' ט') כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' ‏וגו'. ויבאו על הרשעים ביום ההוא, ארבעה מינים מן המגפות. קצתם ימותו במה שימטר עליהם אש ‏וגפרית ואבנים, כמו שאמר (יחזקאל ל"ח כ"ב) וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית וגו', וקצתם ‏ימותו בחרב איש ברעהו, כמו שאמר (שם כ"א) וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם יי' אלהים וגו', וקצם ‏ימותו שימק בשרו ויתפרדו אבריו, כמו שאמר (זכריה י"ד י"ב) וזאת תהיה המגפה אשר יגוף יי' וגו' ‏בהמק בשרו והוא עומד על רגליו, עד שאם יבא אחד מהם להחזיק ידו ביד רעהו תעלה בידו, כמו ‏שאמר (שם י"ג) והחזיקו איש יד רעהו ועלתה ידו על יד רעהו. והשאר יחיה בהם סימני מכות ‏שתבאנה עליהם, כנקירת עין, וגדיעת אף, וכריתת אצבע, ויצאו אל קצוי הארצות, ויספרו מה שראו, ‏כמו שאמר (ישעיה ס"ו י"ט) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים אל הגוים. והמתקנים גם כן על ‏ארבעה מינים, מהם מי שיעבוד את בני ישראל בבתיהם, והם הגדולים, כמו שאמר (שם מ"ט כ"ג) ‏והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך, ומהם מי שיעבוד אותם בעבודת המדינות והכפרים, כמו ‏שאמר (שם י"ד ב') בית ישראל על אדמת ה' לעבדים ולשפחות, ומהם מי שיעבדום בשדות ‏ובמדברות. כמו שאמר (שם ס"א ה') ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם, והשאר ‏ישובו אל אדמתם, והם תחת יד ישראל, ויגזור עליהם בן דוד לבא בכל שנה לחוג את חג הסכות, ‏כמו שאמר (זכריה י"ד ט"ז) והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה ‏להשתחות למלך יי' צבאות וגו'. וכל אומה שלא תחוג בו לא ירד עליהם מטר, כמו שאמר (שם י"ז) ‏והיה אשר לא יעלה מכל משפחות הארת אל ירושלים וגו'. ואם יאמרו המצרים, אנחנו אין צריכים ‏למטר, כי יאורנו משקה את ארצנו, לא יעלה יאורם, כמו שאמר (שם י"ח) ואם משפחת מצרים לא ‏תעלה ולא באה וגו'. ואז יראו האומות כי הדבר הגדול שיוכלו להתקרב אל בן דוד, הוא שישאו אליו ‏מי שהוא מעמו למנחה, כמו שאמר (ישעיה י"ד ב') ולקחום עמים והביאום אל מקומם. וכל אומה ‏תעשה בזה כפי יכלתה, כי עשיריהם ישאו בני ישראל על הסוסים ובפרדים ובצבים ובכירכרות דרך ‏גדולה וכבוד, כמ"ש (שם ס"ו כ') והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה ליי' וגו'. והעניים שבהם ‏ישאו על כתפיהם, ובניהם בחצנם כמו שאמר (שם מ"ט כ"ב) והביאו בניך בחצן וגו'. ומי שיהיה מהם ‏ביניהם באיי הים, ישאו אותם בספינות עם כסף וזהב, כמו שאמר (שם ס' ט') כי לי איים יקוו ואניות ‏תרשיש וגו'. ומי שיהיה מהם בארץ כוש, ישאו אותם בארבו' של גומא עד שיגיעו למצרים, כי במקום ‏הגבוה הר יוצא במים, לא יוכלו הדוגית לעור בו שלא ישברו, אך ארבות הגומא העשוים בשעוה, אם ‏יגעו בהר תכפף ולא תשכר, כמו שאמר (שם י"ח א') הוי ארץ צלצל כנפי' אשר מעבר לנהרי כוש. ‏וענין צלצל כנפים שארצותם מסככים ונתסרים מהרבה בני אדם. ואמר (שם ב') השולח בים צירים ‏ובכלי גמא, ואמר בסוף הפרשה, בעת ההיא יובל שי לה' צבאות וגו', ואמר (צפניה ג' י') מעבר ‏לנהרי כוש עתירי בת פוצי יובילון מנחתי. ומי שנשאר במדברות מישראל או במקום שאין שם מי ‏שישאנו מן האומות, יביאהו אלהינו במהרה, כאלו העבים נושאים אותו, כמו שאמר (ישעיה מס' ח') ‏מי אלה כעב תעופנה, או כאלו הוא עוף, כמו שאמר (שם) וכיונים אל ארובותיהם, או כאלו הרוחות ‏נושאות אותו, כמו שאמר (שם מ"ג ו') אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו' וכאשר יתקבצו החיים ‏מישראל המאמינים כאשר זכרתי, תהיה אז תחית המתים, כאשר בארתי במאמר הקודם לזה, ‏ויהיה בן יוסף בראשם, כי הוא איש צדיק ומנוסה, ויגמלהו הבור בטוב. אז יחדש הבורא בנין ‏מקדשו, כמו שאמר (תהלים ק"ב י"ז) כי בנה יי' ציון נראה בכבודו, והגזרות והיכלות כאשר פרש ‏יחזקאל בויהי בעשרים וחמש שנה לגלותנו, עד אחרית הפרשה (יחזקאל מ׳:א׳). ובאבנים היקרות כמו ‏שבאר ישעיהו (ישעיה נ"ד י"ב) ושמתי כדכר שמשותיך ושעריך לאבני אקדח. ותתישב כל הארץ עד ‏שלא ישאר בה מקום חרב, כמו שאמר (שם ל"ה ז') והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים. אז יראה ‏אור השכינה זורח על בית המקדש, עד שיהיו המאורים נגדו כהים, כי כבר פרשתי במאמר השני ‏שהוא מאיר יותר מכל אור, כמו שאמר (שם ס' א') קומי אורי כי בא אורך וגו', עד שיהיה מי שאיננו ‏יודע דרך בית המקדש ילך דרך האור ההוא, כי הוא מן השמים עד הארץ, כמו שאמר (ישעיה ס"א ‏ט') ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בעמים. ויעמדו על הענין הזה כל ימי העולם, לא ישתנ' ענינם, כמו ‏שאמר (שם מ"ה י"ז) ישראל נושע ביי' תשועת עולמים. ועלה בלבי, כי לא אמר המלה הזאת שהיא ‏עד עולמי עד במקום הזה כשאר המקומות, כ"א לאמת אצלנו חוזק הישועה בחזק שמצא בלשון, ‏ולדחות דברי מי שאומר שיש לה קץ ותכלית. והודיענו כי העם יבחרו בעבודה ולא במרי, כאשר הוא ‏מפורש בפרשת ומל יי' אלהיך את לבבך (דברים ל' ו') ובפרשת (יחזקאל ל"ו כ"ו) ונתתי לכם לב ‏חדש, עד סופה. ובוחרים בזה בכמה פנים, האחד מפני שהם רואים אור השכינה וחול הנבואה ‏עליהם, ושהם במלכותם בטוב ובנעימים, ואין מי שיכריחם, ואינם חסרים דבר, וכל עניניהם ‏בהצלחה. והודיענו שכל דבר וכל נגף וכל מחלה יסורו כלם מקרבנו, וכן כל אבל וכל יגון וכל שנאה. ‏אבל יהיה להם עולם שכלו שמחה וששון, עד כאלו שמיהם וארצם התחדשו להם, כמו שבאר ‏בפרשת (ישעיה ס"ה יז-יט) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה כי אם שישו וגילו עדי עד, ‏וגלתי בירושלים. ומה נכבד עולם כלו שמחה וששון, כלו עבודת האל ויראתו, כלו גמול ושכר טוב. ‏ובזה אומר (תהלים קמ"ד יב-יד) אשר בנינו כנטיעים, מזוינו מלאים, אלופינו מסובלים:‏

דברי סופרים, מצות הזקנים, וזה השם (שבא גם בתלמוד בכמה מקומות) וכן השם מסורת הזקנים הוא הנמצא בספרי יוסף הכהן ובאיזה חבורים אחרים קדמונים בלשון היוני על כללות הענינים הללו הנזכרים. – ולפי דרכנו אנו למדין, שכל הפירושים והגבלות שפירשו והגבילו הסופרים במצות הם לענין חומר הדין, דאורייתא גמור, לפי שכך היא אמתת כונת הכתוב; ולזה כשאמרו במשנה שהזכרנוה חומר בדברי סופרים מבדברי תורה האומר אין תפלין לעבור על דברי תורה פטור, חמשה טוטפות לעבור על דברי סופרים חייב. הנגוד שם כמבואר מעצמו, שהנחת התפלין מבוארת בדברי התורה בלא פירוש, אולם שהפרשיות ארבעה ואיזו הן, הוא מה שפירשו והגבילו בה הסופרים, אבל מאחר שכן פירשו והגבילו בתוכן כונת המקרא, הנה ההנחה ותוכן הפרשיות ומנינם, הכל שוה לענין דאורייתא; וכן כשאמרו בתוספתא מקואות (מביאה הרב בפי' המשנה כלים י"ז י"ב) כל דבר שעיקרו מדברי תורה ושיעורו מדברי סופרים ספיקו טמא, הטעם לדעתי נגלה, מפני שהשיעורין, וביחוד לקדש הם הגבלה מוכרחת ופירוש מצוה שנתנום הסופרים, על כן הם דאורייתא וספיקם לחומרא. ואולי זה גם כונת הרב שם. – ודע עוד שהרבה מחלקיות הבאות בזה בזמן מאוחר באמצע ימי התנאים שוני ההלכות, תלוי בזה לבד אם הנידון הוא פירוש הסופרים או גזרותם בלבד; דוגמא אחת לזה, נביא משנה בתורת כהנים פ' שמיני: וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא, מלמד שהמשקים מטמאים את הכלים, דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומר אין טומאת המשקה לכלי מן התורה, אלא מדברי סופרים. ומביאים שם ראיות, שאין טומאה מן התורה הולכת על דרך זה (עיין עליו ובפירושו שאי אפשר להאריך כאן) ועוד שם ר' אליעזר אומר: אין טומאה למשקים – מן התורה – כל עיקר; ותבין שלא נחלקו כלל החכמים, במה שמפרו הסופרים, כי אם בזה נחלקו, אם מסרו הדבר על המקרא דרך פירוש, או היא גזרה מדעתם. וכבר אמרנו שמה, שהוא מפירושי הסופרים לא בא בהלכות רק לפעמים ובקצרה מאד, כמו סדר תקיעות שלש של שלש שלש (ר"ה ל"ג) וזה מביאור הסופרים. ואמרו בספרי (פ' בהעלותך) שלש תרועות נאמרו בר"ה, שבתון זכרון תרועה, והעברת שופר תרועה, יום תרועה יהיה לכם, שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים, שבתון זכרון תרועה, והעברת שופר תרועה מדברי תורה, יום תרועה יהיה לכם, לתלמודו הוא בא. רשב"ג אומר אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופרים, שבתון זכרון תרועה מדברי תורה והעברת שופר תרועה, יום תרועה יהיה לכם מדברי סופרים. הכונה הפשוטה לפי דרכנו, לפי שהעלו מספר יחזקאל שבשנת היובל ראש השנה שלו בעשור לחדש (יחזקאל ח') לפיכך אמרו שג' פעמים כתוב בר"ה מלת תרועה ושמסרו אותם הסופרים לסימן חיוב שלש התרועות בר"ה; והחילוק בין החכמים הוא בלבד, אם בלא פירוש הסופרים היינו אומרים שאותה תרועה האמור בר"ה בפרשת המועדים היא אחת עם התרועה האמור בפרשת קרבנות המועדים, ואותו האמור ביובל הוא תרועה שנית (כמו שהיא רומזת באמת חוץ מן רמז הזכרון לפני ה', לשלוח עבדים ולדרור), או אם היינו סוברים שאין כאן רק תרועה אחת אלולי שגילו הסופרים שכל אחת לעצמה; ולא נעלם ממני שבגמרא (ר"ה ל"ד) דגירסא בברייתא זו לא כמו שהעתקתי מספרי וילקוט שבידנו, אלא רשב"ג אמר ר' יונתן וכו' והעברת שופר תרועה מדברי תורה, שבתון זכרון תרועה, יום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא (מה שהיא תימה, שיהא המקרא האמור ביובל היסוד לעיקר המצות בחיוב התרועה בר"ה) ושעלה פירוש בהויות שם בזולת מה שפירשנו בדבור ולתלמודו הוא בא; ואין זה זרות ונמצא דוגמתו לחכמים.