ירמיהו א:ב מחשבת ישראל: צורת בית המקדש

אֲבָל אֵין לְפָרֵשׁ שֶׁלְּכָךְ הִקְשָׁה מִדִּבְרֵי יִרְמְיָה שֶׁהוּא הָיָה קוֹדֵם לִיחֶזְקֵאל וְהִתְנַבֵּא עַל הַדּוֹר עַצְמָן שֶׁגָּלוּ, דְּאַף יִרְמְיָה רֵאשִׁית נְבוּאָתוֹ הָיְתָה הַרְבֵּה שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁנֶּאֱסַף הַדּוֹר הַהוּא אֶל עַמּוֹ. שֶׁהֲרֵי הֵם גָלוּ בְּשֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה (מל"ב יח, י) וְהוּא מָלַךְ אַחַר כָּךְ כ"ג שָׁנָה (עיין שם פסוק ג), וּמְנַשֶּׁה בְּנוֹ מָלַךְ נ"ב שָׁנָה (שם כא, א), וְאָמוֹן בְּנוֹ שְׁנָתַיִם (שם יט), וּבִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיֹאשִׁיָּה בְּנוֹ, הָיְתָה תְּחִלַּת נְבוּאַת יִרְמְיָה (ירמיה א, ב). הֲרֵי שֶׁמֵּעֵת גָּלוּת י' שְׁבָטִים מֵעַל הָאָרֶץ עַד נְבוּאָתוֹ תִּשְׁעִים שָׁנָה, וִימֵי שְׁנוֹתֵינוּ שִׁבְעִים שָׁנָה, הֲרֵי שֶׁאוֹתוֹ הַדּוֹר כְּבָר עָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם. וּמַה גַּם דְּוַדַּאי לֹא נִקְרְאוּ בִּכְלַל אוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁגָּלוּ, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק, כִּי אִם אוֹתָן שֶׁהֵם בְּנֵי עֳנָשִׁין בְּטֶרֶם שֶׁגָּלוּ. אֶלָּא דְּמִלְּשׁוֹן "מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל" קָא דָּיִק וּמַקְשֶׁה לֵיהּ.