ירמיהו א:ח מחשבת ישראל: גן נעול, חובות הלבבות ומורה נבוכים

ועתה הַשְׂכֵּל שיתמשלו החכמה והבינה לענין הטות הנפש וכלותה אליהן, לאחות ולאהובה, שתכלה נפש האדם לשתיהן ויאהבם. אלא שנבדלה ההטיה והאהבה לשני מינים. כי הטות הנפש ואהבתה אל האחות, איננה בעבור שיוכל להתחבר עמה ולחבקה ולהיות לבשר אחד. כי האחות ערוה גמורה ואסורה עליו בכל ענין. ואולם יאהבנה האדם בעבור צור [שהיא] חוצבה ממנו, שהוא עצמו צור שחוצב הוא ממנו, כי מאב ואם אחד נולדו. ואל זה נדמה אהבת האדם לחכמה אעפ"י שהיא לא תתאחד עם שכל ובינת נפשו, יאהבנה בעבור שֶׁמוֹצָאָהּ מפי עליון כמו נפשו שגם היא אצולה ממרומים. ועל זה אמר (משלי ז, ד) "אמור לחכמה אחותי את". כלומר אהבתיך כאחות. ומלת "מודע" [ענינה] קרוב ואהוב. כמו (רות ב, א) "ולנעמי מודע לאישה איש גבור חיל". ומלת "ידיעה" נופל על הדבקות וההתאחדות, הן בענינם המחשביים האלהיים, והן בעניני הגוף. וממין הראשון (שמות לג, יב) "ואתה אמרת ידעתיך בשם". (לג, יז) "ואדעך בשם". (ירמיה א, ח) "בטרם אצרך בבטן ידעתיך". כולם על הדבקות האלוהי כשיתחבר הרוח העליון עם נשמת האדם. ועל הגוף (בראשית ד, א) "והאדם ידע את חוה אשתו", (שמואל א א, יט) "וידע אלקנה את חנה". (בראשית לח, כו) "ולא יסף עוד לדעתה". שכולן על דבקות הגויות באמצעות התחברות המחשבות, ויתבאר בעז"ה בדברנו על שרש "ידע". ודומה לזה עניני בינה שהמושג מתחבר עם מחשבת הנפש והיו לאחדים כמו התחברות האוהב עם אהובתו. ועל זה אמר "ומודע לבינה תקרא". הסתכל כמה נעימה המליצה כשתתפרש כפי יושר הכללים שהנחנו בתחילת הבית!:

כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (ישעיה נ ז) וַה׳ אֱלֹהִים יַעֲזָר לִי עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ, וְאָמַר (יחזקאל ב ו) אַל תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא, וְאָמַר (יחזקאל ב ו) מִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל תֵּחָת, וְאָמַר (ירמיה א ח) אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם, וְאָמַר (ירמיה א יז) אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם, וְאָמַר (יחזקאל ג ט) כְּשָׁמִיר חָזָק מִצֹּר נָתַתִּי מִצְחֶךָ וְגוֹ׳.

ואי אפשר מבלתי היות שתי הכוחות האלה בנביאים חזקות מאוד – רצוני לומר: כח הגבורה, וכח המשער – ובהשפיע השכל עליהם יחזקו שתי הכוחות האלה מאד מאד עד שהגיע זה למה שידעת והוא שהתגבר איש אחד במקלו על המלך הגדול להציל אומה מתחת עבודתו ולא פחד ולא ירא זה באשר נאמר לו ״כי אהיה עמך״. וזה – ענין יתחלף גם כן בהם אלא שאי אפשר מבלעדיו כמו שנאמר לירמיה ״אל תירא מפניהם וגו׳״, ״אל תחת מפניהם וגו׳ הנה נתתיך היום לעיר מבצר וגו׳״; וליחזקאל נאמר: ״אל תירא מהם ומדבריהם״. וכן תמצא כולם – עליהם השלום – היתה בהם גבורה גדולה. וביתרון כח המשער גם כן בהם יגידו העתידות במהרה; ויתחלף זה גם כן בהם כמו שידעת.