ירמיהו ג:יד מחשבת ישראל: קול התור, נתיבות עולם, האמונות והדעות ועקידת יצחק

שׁ֣וּבוּ בָנִ֤ים שׁוֹבָבִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֥י אָנֹכִ֖י בָּעַ֣לְתִּי בָכֶ֑ם וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶחָ֣ד מֵעִ֗יר וּשְׁנַ֙יִם֙ מִמִּשְׁפָּחָ֔ה וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם צִיּֽוֹן׃

קול התור

טו) [ג] קימעא קימעא, לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה קימעא קימעא מעט מעט, עפ״י חז״ל (ירושלמי ברכות) כך היא גאולתן של ישראל קימעא קימעא באה, כאילת השחר, כי אשב בחשך ה׳ אור לי הולך ואור עד נכון היום. לכן כל פעולה של האתחלתא יש להתחיל אפילו במעט עפ״י הכתוב אחד מעיר ושנים ממשפחה. כלל גדול הוא עפ״י רבנו שכל הדברים שעתידים לבוא בשלמות הגאולה מתחילים קימעא קימעא גם באתחלתא, וכן בנין ירושלים, להתחיל אפילו מאבן אחת. עפ״י הכתוב הנני יסד בציון אבן, אבן בחן. כי האבן הזאת היא למבחן להוכיח את הרצון לבנות ירושלם ולהרחיב מקום אהלה וה׳ יסייע בידינו. גם בסוד ״ואתנהלה לאטי״. שאלנו את פי רבנו מדוע צריכה האתחלתא להיות דוקא קימעא קימעא. אם באה עת רצון לפני ה׳ לקבץ נדחי ישראל היד ד׳ תקצר. שקבוץ גליות יהיה במדה גדולה בבת אחת? ויסבר לנו רבנו כי כל ענין האתחלתא דגאולה הרי הוא בלא זכו. היינו לא בזכות צדקתנו. ואם הגאולה תבוא בפעם אחת הרי מצד אחד לא יהיה אפשר לעמוד במדת היסורים הבאה במדת הדין כאמור לעיל. ומצד שני לא יהיה אפשר לקבל את האור הגדול הבא מצד החסד שבו בפעם אחת. את כל זאת עלינו לדעת מראש בדרך העבודה המעשית של קבוץ גליות.
שאל רבBookmarkShareCopy

נתיבות עולם

ובפרק יום הכפורים (יומא פו.), אמר רבי חמא בר חנינא, גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, שנאמר (ירמיה ג, כב) "שובו בנים שובבים ארפא וגו'". רבי חמא בר חנינא רמי, כתיב "שובו בנים שובבים", דמעיקרא שובבים אתם, וכתיב "ארפא משובותיכם". לא קשיא, כאן מאהבה, כאן מיראה. אמר רב יהודה, רבי אמי רמי, כתיב "שובו בנים שובבים* ארפא משובותיכם", וכתיב (ירמיה ג, יד) "כי אנכי בעלתי בכם וגו'". לא קשיא, כאן מאהבה* ומיראה, כאן על ידי יסורין.
שאל רבBookmarkShareCopy

האמונות והדעות

‏ ואחר ששמעתי אלה הצרות, התבוננתי בכתוב, ומצאתי בו מקום לכל דבר מהם. ותחלתם שאדום ‏יכבשו בית המקדש בעת הגאולה, יאמר בו (עובדי' א' כ"א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר ‏עשו, ושילחם בם אחד מבני רחל, אמר בזה, (ירמיה מ"ט כ') לכן שמעו עצת יי' אשר יעץ על אדום ‏ומחשבותיו אשר חשב על יושבי תימן אם לא יסחבום צעירי הצאן, ושאנשים מעטים מן האומה ‏יתקבצו אליו לא רבים, אמר בו, (שם ג' י"ד) ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה, ושהעולה ‏עליהם יתפשם וישבם ויהרגם, אמרו בו (זכריה י"ד א' ב') הנה יום בא ליי' וחולק שללך בקרבך ‏ואספתי את כלן הגוים אל ירושלים למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים, ושהאיש אשר מלך יהיה ‏מן הנהרגים ויבכו לו ויספדהו, אמר בו (שם י"ב י') והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עלו כמספד על ‏היחיד, ושאר הענין; ושצרה גדולה תמצא האומה בעת ההיא, אמר בו (דניאל י"ב א') והיתה עת צר ‏אשר לא נהיתה מהיות גוי עד היום ההוא, וששנאה גדולה תתחדש בין רבים מהם ובין האומות, עד ‏שיגרשום אל המדברות הרבים, אמר בו (יחזקאל כ' ל"ה) והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי ‏אתכם שם, ושירעבו ושיצמאו ויתענו כאשר אירע לאבותיהם, אמר אחריו‎ ‎‏(שם) ונשפטתי אתכם שם ‏פנים אל פנים כאשר נשפטתי את אבותיכם, ושיתבררו שם ויבחנו איך סבלם וחוזק אמונתם, אמר ‏אחריו (שם ל"ז) והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסורת הברית, ושאלה הדברים ‏גורמים למי שאמונתו חלושה לצאת מדתו, שיאמר: זה הוא אשר היינו מקוים? וזה הוא אשר הגיע ‏אלינו ממנו? אמר בו אחריו (שם ל"ח) וברותי מכם המורדים והפושעים בי, ושהנשאר יראה להם אליהו ‏וישיב את לבבם, אמר בו (מלאכי ג' כ"ג כ"ד) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו', והשיב לב ‏אבות על בנים. והנה עניני הדברים האלה מפורשים במקרא, והוסיפו לנו הקדמונים שסדרום דבר ‏אחרי דבר כאשר נכתבו. וישתבח מי שהגביר חסדו עלינו, בהקדמת זכרון הצרות האלה, שלא ‏תפגענה אותנו פתאום ותיאשנה אותנו, ובהתחדשם אמר עוד (ישעיה כ"ד ט"ז) מכנף הארץ זמירות ‏שמענו עד סוף הפרשה:‏
שאל רבBookmarkShareCopy