ירמיהו ה:יב מחשבת ישראל: גן נעול ומורה נבוכים

ואמנם כל הדברים שהביאו חכמי יון עליהם מופתים מצד העיון, שוא עמלו הבונים בם. כי כולם מתבארים לאדם מן השקול המדעי הנטוע בטבע הנפש, והשקול הזה אינו חסר משום נפש מן הנפשות. והבאור הזה חזק ועצום יותר מן הבאור המופתי שנטו אליו היונים בספריהם, כי המושכל הראשון טבעי. והאדם כמוכרח ממנו לקיים מה שיקיימהו. והמופת העיוני מורכב מהקדמות והצעות טבעיות, שמהן יסד השכל יסודותיו לבנות עליהן מה שבנה. ולפעמים ההקדמה שקר, וההצעה מסופקת. והבנין שנבנה עליו ידמה לחומה שיסודה רעוע ורוח בא ומפילה. ולא נתחדשו הלמודים האלה מחכמי אמת. כי מי שאוהב דעת אינו צריך למופתים טבעים מסופקים. ויתאמץ יותר בדרך שקול הדעת שחנן ה' לנו ברחמיו וברוב חסדיו, המלמדנו שרשי היראה בדרך אמת. והיא תכריח את האדם לדעת כי יש אלהים אחד נשגב מכל מחשבה, ולא יפלא ממנו דבר, וכיוצא באלה הדעות האמתיות האלהיות. ומן המושכלות הראשונות יוצאות תולדות שניות, ומן השניות שלישיות, ומן השלישיות רביעיות וכן תמיד. והתולדה מעין אביה באמת ובחוזק. כי האמת יוליד אמת, ובהן תפעל הבינה והשכל. ומקצת הדברים נעזרים מן החושים, שגם הן בכלל הדעת, וכמו שיתבאר היטב במקומו בדברינו על שרש "ידע" גזרותיו ובניניו. ועל דרכי ההשגות האלו צוו התורה והנביאים. כמו (דברים ד, לט) "וידעת היום והשבות אל לבבך", (דהי"א כח, ט) "דע את אלהי אביך". וכל כיוצא בהן בא ביאור נגלה בספרי הקדש. כמו שתראה מדברי הספרים האלו בעז"ה. ואולם נתחדשו דרכי המופתים הטבעיים בין חכמי יון, להלחם בם נגד זדים ופושעים ואנשי משחית, משנאי ה' ומתקוממיו שהביאם השחתתם להכחיש גם המושכלות הראשונות ודרכי המדע הנטועים בנפש האדם. "כחשו בה' ויאמרו לא הוא",³ירמיה ה, יב וידברו סרה אשר לא יוכלו כַפְּרָהּ. ויבואו אלה האנשים מחכמי יון אשר נקבו בשמות, שהכריחם מדעם לְאַמֵת ולקיים האמת הנטוע בנפש כל אדם, להביא מופתים טבעיים נודעים מן החוש, לְאַמֵת בהן הענינים נעלמים מעיני בשר, ולנצח בהן הכופרים חרשי משחית, שיודו בעל כרחן אל הפנות האמיתיות האלו. ולא הועילו מאומה במעשיהם. כי מי שהגיע רשעתו והתחזקה עד שלא תבוש להכחיש המושכלות הראשונות ושרשי הדעת הנטועות בנפש, כל שכן שתוסיף אומץ לסתור ההקדמות הטבעיות וההצעות הדקות, ובניני השכל הנבנים על פי ההקדמות וההצעות. ועוד כי רוב בני אדם אינם כל כך צחי העיון וזכי הרעיון, להשיג יסודות הטבע החומר והצורה, ומה שבכח⁴פוטנציאל, יכולת והיוצא מן הכח אל הפועל, עצם ומקרה וכיוצא, וכן שנוי התנועות והפרוד והחלוק וההתערבות והמזגים וכדומה להן, שהן עיקרי ההקדמות למופתי הפלוסופים. ואם לא ישיגו ולא יבינו פרטי הדברים, איך יתבאר להן המופת הבנוי עליהן? ומה שלא יועיל לכל בני אדם רק למעטים וליחידים, איך נוכל לומר שכיוונה אליו ההשגחה העליונה המשגחת על כלל בני אדם ומגמתה להיטיב לכל? אין זה אלא תימה, ודבר שאין הדעת סובלתו.

הדעת הראשון הוא מאמר מי שחשב שאין השגחה כלל בדבר מן הדברים בכל זה המציאות, ושכל מה שבו מן השמים, ומה שבתוכם, נופל במקרה וכאשר יזדמן, ואין שם כלל לא מסדר ולא מנהיג ולא משגיח בדבר. וזה דעת אפיקורס; והוא גם כן אומר בחלקים, ורואה שהם מתערבים כאשר יזדמן ויתהוה מהם מה שיקרה. וכבר אמרו זה הדעת הכופרים מ׳ישראל׳, והם הנאמר עליהם ״כחשו ביי ויאמרו לא הוא״. וכבר באר אריסטו במופת שקרות זה הדעת, ושהדברים כולם אי אפשר היותם במקרה, אבל יש מסדר ומנהיג להם. וכבר זכרנו מזה מעט במה שקדם.

ובעבור זה הענין אשר גיליתי לך נמצא הרבה בספרי הנביאים שמוכיחים בני אדם על רוב השתדלותם והתחזקם להביא הקרבנות, ובואר לכם שאינם מכוונים לעצמם כונה צריכה מאד, ושהאלוה אינו צריך להם – אמר שמואל ״החפץ ליי בעולות וזבחים כשמוע בקול יי? וגו׳״; ואמר ישעיה ״למה לי רוב זבחיכם? – יאמר יי וגו׳״; ואמר ירמיה ״כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח – כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם״. וכבר הוקשה זה המאמר בעיני כל מי שראיתי דברים או שמעתים, ואמר איך יאמר ירמיה על האלוה שלא צוונו ב׳דברי עולה וזבח׳ – ורוב ה׳מצוות׳ באו בזה? אמנם כונת המאמר הוא מה שבארתי לך, וזה שהוא אמר שהכונה הראשונה אמנם היא – שתשיגוני ולא תעבדו זולתי ׳והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם׳; וזאת המצוה בהקרבה וכיון אל הבית, אמנם היתה בעבור שתעלה בידיכם זאת הפינה ובעבורה העתקתי אלו העבודות לשמי עד שימחה שם ׳עבודה זרה׳ ותתקים פנת יחודי; ובאתם אתם ובטלתם התכלית ההיא והתחזקתם במה שנעשה בעבודה והוא – שאתם ספקתם במציאותי: ״כחשו ביי ויאמרו: ״לא הוא״ ועבדתם ׳עבודה זרה׳: ״וקטר לבעל הלוך אחרי אלהים אחרים... ובאתם לבעל והלוך אחרי אלהים אחרים... ובאתם אל הבית וגו׳״ – ונשארתם מכונים אל ׳היכל יי׳ ומקריבים הקרבנות אשר לא היו מכוונים אל ׳היכל יי׳ ומקריבים הקרבנות אשר לא היו מכוונים כמה ראשונה.