ירמיהו ה:כד מחשבת ישראל: עקידת יצחק, מורה נבוכי הזמן, תורת העולה וחובות הלבבות

וְלֹֽא־אָמְר֣וּ בִלְבָבָ֗ם נִ֤ירָא נָא֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ הַנֹּתֵ֗ן גֶּ֛שֶׁם וירה [יוֹרֶ֥ה] וּמַלְק֖וֹשׁ בְּעִתּ֑וֹ שְׁבֻע֛וֹת חֻקּ֥וֹת קָצִ֖יר יִשְׁמָר־לָֽנוּ׃

עקידת יצחק

אמנם ראוי שנדע עוד כי מזה יחוייב ענין אחד נפלא מאד שכל הצלחת האדה תלויה בו. והוא הדעת את השם ויראה אותו. והוא כי מהידוע שאין שום מבא ליראותו יתב' אם הונח שהעולם קדמון וכל הדברים מחוייבים מסבותיהן. *כי לא נירא וכו': ר"ל יען כי היראה תבוא לאדם רק מהרעה העתידה לבוא לא מרעה שכבר באתהו, ע"כ אם הרעה המעותדת היא מחויבת בהכרח, ואין אפשרות להמלט ממנה, הרי היא כאילו כבר באתנו ולא נירא עוד ממנה רק נצטער עליה: כי לא נירא מהדברים הרעים המחוייבים. אבל נצטער או נתעצב עליהם. ומה לנו שיהיו אפשריות מצד עצמם אם יהיו מחוייבות מצד סבותן כמו שיבא אצל ארדה נא וארא' שער י"ט. אמנם כשנקבל כי אחר שהיה העולם בכללו אפשר לצאת אל המציאות עלה ברצון האלהי שיהי'. הנה נדע באמת שהוא וכל עניניו החלקיים הם תמיד אצלו על זה האופן. רצוני בשיש להם אפשרות להיות או שלא להיות. ומעתה תפול עליהם הירא' בלי ספק כמו שאמר האותי לא תיראו נאם יי' וכו' (ירמיהו ה׳:כ״ב) כמו שיבא אצל המבול שער י"ד ב"ה. וזה מה שיחייב לשום מאמר בראשית ברא אלהים תחלת התורה האלהית וראשיתה כענין שנאמר (משלי א׳:ז׳) יראת יי' ראשית דעת. ונאמר (תהילים קי״א:י׳) ראשית חכמה יראת יי' כי התורה האלהית היא החכמ' האמיתית בפי הכל. כמו שנאמר (דברים ד׳:ו׳) כי היא חכמתכם ובינתכם וכו'. ואחר שהיא החכמה בהחלט יאות שיהי' ראשית החכמה יראת יי' והוא הודעת חדוש העולם שבו ולא לזולתו תלויה היראה כמו שאמרנו: וזה טעם (שם י') מה ה' אלהיך שואל מעמך וכו' כמו שיבא במקומו שער צ"ב ב"ה. תדע שבדור המבול נאמר וירא יי' כי רבה רעת האדם וכו' ולא נתייחסו כלל לבלתי ירוא את יי' כמו שהיה הענין בחטאי עמנו. כי הנה כמו שלא יגונה העמוד הזה לבלתי ראות. כן לא יגונו על העדר היראה אלא מי שיש לו השרש שהיא תלויה בה והוא היותו יתב' מחדש העולם ועושה בו תמיד כרצונו. כמו שאמר הנביא (ירמיהו ה׳:כ״ד) ולוא אמרו בלבבם נירא את יי' ונו'. והטעם לתפוש עליהם שלא היו יראים מה שידעו שיש בידו לעשות או שלא לעשות. ושמא לא ישמור לנו את השבוע' אשר נשבע כי עוד כל ימי הארץ חקות זרע וקציר והשאר לא ישבותו. נראה באמת כי למי שאין להם אלו השרשים אין לתפוש עליהם מן הירא'. ולזה שמה החכמה האלהית עטרה לראשה וראשית' יראת ה' ומעתה כל מלאכתה והשקפת' בהישרותיה אינו אלא להגעת מה שיאות לאדם מחמת הירא' הזאת. כי על כן אמרו (אבות פ"ג) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו', אם אין יראה אין חכמה וכו' (שם) כמו שיבא בשער ס"ד ב"ה. ואחר שנתיישב זה הנה נדע שנתחייב מכל מה שאמרנו באלו הענינים דבר שלישי מעולה מאד במעלת התורה האלהית. והוא היותה ג"כ ראשית ושולטת על כל הנמצאות הנזכרות במעשה בראשית בלי ספק. כי אחר שכלן לא היו אלא לצורך האדם הנברא בצלם וכלם הם מוכנות לעבודתו ונכנעות מפניו אם לקיומו והתמדתו ואם למען שכרו וענשו כמו שאמרו (ע"ז ג'.) תנאי התנה הקב"ה עם מעשה שמים וארץ. הנה ודאי המישיר ומסדר מעשה האדם הוא בטבע נגיד ומצוה על כל עניני העולם והוא מה שאמרו חז"ל (ב"ר א') בראשית ברא אלהים בשביל ישראל שנקראו ראשית וכו' ובשביל התורה שנקראת ראשית. כי באמת התורה וישראל הם זה לזה כעין התלמיד והרב. והעולם הנברא לצורך התלמיד חוייב שימשך אל מציאות הרב וצוויו ויצדק תלונת מציאותו בכל אחד מהם:
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכי הזמן

גאלינוס רופא ופילוסוף יוני מאחרוני חכמי העם ההוא – חי בזמן אנטונינוס ורבי. – הוא לבדו לפי הנודע לנו, המביא בבאור תורת משה וישראל בשביל לחלוק עליה, וזה בספרו בתועלת בעלי החיים, והמחלוקת הוא בענין הכוונה והתכלית בפרטי מעשה הטבע. ולזה הרב ז"ל בגודל צדקתו, כאשר נזדמנה לפניו מלחמת חובה זו שלא במקום שמיוחד לדרוש זה היינו בפרקיו ברפואה עם זאת לא החמיצה אלא נכנס לה ונלחם בכל כחו נגד היוונים, עד שנצחו לעיני המשכיל הבוחן, ועל כן להיות שנשתבש המאמר ההוא בהעתק לשון ערבי – שאולי המעתיק לא היה לא תורני ולא פילוסוף – ועוד יותר בדפוס, ראינו נכון לתקן בזה עיקר תורף המאמר ולבארו, אחרי אשר נרחיב הדבור במחקר זה, ר"ל בענין הכוונה והתכלית, וזה ראוי מצד עצמו להיות הדרוש הזה שער גדול באמונה התוריית, ולפי שהוא במציאות השם השגחתו והנהגתו לעולם מופת קרוב לציור המחשביי עד שהשתמשו בו הנביאים לרוב, אמר שאו מרום עיניכם וגו', המוציא במספר צבאם וגו', ואמר עוד נירא נא את ה' אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חקות קציר ישמר לנו (ירמיה ה' כ"ד). ועוד הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט המלמד אדם דעת וגו'. ונאמר בבחינת ראיות אלו כל פעולה טבעית יש לה סבה הפועלת אותה, והנה תעיד הפעולה על סבתה, אולם מפעולה כזו בלבד אין ראיה על שיהיה בה תכלית מכוון ושיהיה בעצם סבתה כוונה, ר"ל שיהיה מוכרח שציירה הסבה את הפעולה בתחלה וכוונה להוציאה לפועל בכדי להשיג את התכלית, ולזה נקרא כלל הסבות הפועלות האלו בשם יוני סבות מיכאניקיות היינו סבות פועלות בטבעם לבד מבלי שיהיה שם ציור הפעולה מקודם לה וכוונה להוציא לפועל שהוא התכלית. – אולם אם נמצא פעולה שאי אפשר המצאה מבלי שיהיה ציורה תחלה נמצא בעצם סבתה, עם הכוונה להוציאה לאור, הנה נקרא סבות כאלו סבות הכוונה והתכלית, כמו שהם פעולות המלאכותיות שלנו. – והנה אם נבחין עפ"י זה את מעשי הטבע, נראה שיש בהם בתחלת ההשגה פעולות מיכאניקיות לבד, והם המעידות על סבותיהן הפועלות אך לא על כוונה הסבות ההם בפעולתן, כמו פעולות הרוח והמים ושאר היסודות שפועלים בטבע; ואלו אין להם שייכות לעיון שאנחנו בו והוא ליקח ראיה מן הפעולה על שיש בעצם תכונת סבתה כוונת תכלית.
שאל רבBookmarkShareCopy

תורת העולה

ועוד נראה לי במה שאמרו שבימי רבי יהושע בן לוי ורבי שמעון בר יוחי לא נראה הקשת אף על פי שהוא דבר טבעי, מורה על גודל מעלתן, וזה כי כבר ידוע כי הקשת הוא מלהט השמש המכה בעננים ביום הגשם, ואם הגשם יורד ביום הקשת נראה, ואם המטר יורד בלילה אין הקשת נראה שאין השמש על הארץ. וכבר דרשו ז"ל (ספרי עקב מב ותענית כג א) (דברים יא יד) ונתתי מטר ארצכם בעתו, (ירמיה ה, כד) יורה ומלקוש בעתו, זה ליל רביעית וליל שבתות. ואמרו רבותינו ז"ל (תענית שם) שבימי רבי שמעון בן יוחי [שטח?] ירדו הגשמים כך, והיו חטים ככליות וכו'. ולכן אמרו שלא היה הקשת נראה, כי לא היה גשם ביום רק בלילה בעתו, והוא מבואר. ואפשר שזהו עניין האות שנתן השם יתעלה לנח בעניין הקשת, כי כשהעולם חוטא וראוי לעונש, הקשת נראה בענן להיות כי אז השמש על הארץ ואין הגשם לברכה, כמבואר פרק קמא דתענית (ח ב).
שאל רבBookmarkShareCopy