ירמיהו ח:ט מחשבת ישראל: חובות הלבבות וגן נעול

וּמָה שֶׁאָמַר וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר וְלֹא אָמַר וְאַל תְּהִי סָכָל יוֹתֵר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לַחָכְמָה אֶצְלֵנוּ גְּבוּל יָדוּעַ לֹא יִתָּכֵן לַעֲבֹר אוֹתוֹ וְהוּא שֶׁכָּל מִין מִמִּינֵי הַחָכְמָה שֶׁיִּמְשְׁכֶנּוּ לַעֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּלְהַרְאוֹת חָכְמָתוֹ וִיכָלְתּוֹ מֻתָּר לָנוּ וְחַיָּבִים אֲנַחְנוּ לַחְקֹר עָלָיו כְּמוֹ שֶׁאָמַר (איוב כח) הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְאָמַר (משלי ט) תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה׳ וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה ר״ל וְדַעַת הָאֱלֹהִים, וְאָמַר (תהלים קיא) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה׳ וְאָמַר (ירמיה ח) הִנֵּה בִדְבַר ה׳ מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם, וְכָל מָה שֶׁהוּא מִן הַחָכְמָה עַל זוּלַת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר זָכַרְנוּ אָסוּר לְעַיֵּן בָּהּ וְלַחְקֹר עָלֶיהָ וע״כ אָמַר וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר,

(ירמיה ח, ט) "הובישו חכמים חתו וילכדו". פירוש כל זה בדרך לעג, חכמים כמותכם הובישו. כדרך (ישעיה א, י) "שמעו דבר יי' קציני סדום", כלומר אלה שהם חכמים כמוכם יבושו, כי אינם חכמים באמת. וגם זה בארנוהו בבית הראשון (שם שם).

אֶל מָה שֶׁאַחֲרֶיהָ עַד שֶׁיְּבִיאֲךָ אֶל מַדְרֵגָה שֶׁנִּסְתָּרִים בָּהּ פְּנֵי הָאֱמֶת וְהוּא הַשֶּׁקֶר הַגָּמוּר וִישָׁרֵשׁ אוֹתְךָ [מֵהָעוֹלָם הַזֶּה] וְיַפִּילְךָ מִמַּדְרֵגוֹת הַגְּמוּל בָּעוֹלָם הַבָּא וְתִהְיֶה חָכְמָתְךָ לְרָעָה לְךָ וְשִׂכְלְךָ סִבָּה לְאָבְדְךָ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה ה) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים וְאָמַר (ירמיה ח) הִנֵּה בִדְבַר ה׳ מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם וְאָמַר (הושע ד) כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה׳ וְגוֹ׳: