חֵ֥ץ שוחט [שָׁח֛וּט] לְשׁוֹנָ֖ם מִרְמָ֣ה דִבֵּ֑ר בְּפִ֗יו שָׁל֤וֹם אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ יְדַבֵּ֔ר וּבְקִרְבּ֖וֹ יָשִׂ֥ים אָרְבּֽוֹ׃
חובות הלבבות
וְהֵם מַחְנִיפִים בֶּאֱמוּנָה וּבִפְרִישׁוּת בַּעֲבוּר שֶׁיִּבְטְחוּ בְּנֵי אָדָם בָּהֶם וְיַפְקִידוּ אֶצְלָם מָמוֹנָם וִיגַלּוּ לָהֶם סוֹדוֹתָם וְיוּכְלוּ לְהַזִּיקָם וְהֵם הַכַּת הָרָעָה שֶׁבְּכָל כִּתּוֹת בְּנֵי אָדָם וְיוֹתֵר רְחוֹקָה מִן הָאֱמֶת וּמְגֻנָּה מִכֻּלָּם וּבִכְמוֹהֶם אָמַר הַכָּתוּב (ירמיה ט) חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם וְגוֹ׳.
נתיבות עולם
ואמר רב חסדא כל המנבל פיו מעמיקים לו גיהנם, ופירושו כמו שאמרנו, כי כאשר הוא חוטא בדבר שהוא שכלי ראוי שיהיה לו הגיהנם כי החסרון בזה יותר עמוק ממה שהוא החסרון בשאר דברים וכמו שנתבאר אצל לשון הרע שלפי החסרון כך הוא הגיהנם. כי מפני שהדבור השכלי ראוי שלא יהיה בו החסרון וחטא וכאשר נמצא בדבר זה חסרון הוא יותר גדול, ולכך אמר שמעמיקים לו גיהנם שהגיהנם הוא הפסד של אדם כי חשוב בגיהנם שהוא בלתי נמצא כאשר הוא בשוחה וזה שאמר הכתוב כי שוחה עמוקה פי זרות. ואמר רב נחמן בר יצחק אף שומע ושותק שנאמר זעום ה' יפול בה וזה מרבה השומע והשותק, כי חטא זה בפרט הוא בדבור לא כמו שאר חטאים שאינם בדבור שהרי נקרא נבול פה, והשומע יש לו דין העונה בכל מקום, ולפיכך אם שומע נחשב דבור מה והבן זה. ומה שנקרא נבול פה ולא נבול לשון כמו לשון הרע, ולמה אמרו לשון הרע ונבול פה אף כי שניהם הם בדבור. אבל כי הלשון צורתו ותארו כמו דבר המכה כמו בחץ וכמו שכתוב (משלי י"ח) החיים והמות ביד הלשון וכתיב (ירמי' ט') חץ שחוט לשונם, ולפיכך תולה מה שהוא פועל רע בלשון, וכן קראו חכמים ז"ל הלשון שהוא מחתך כמו שנתבאר בסמוך, ומפני שהוא מחתך הוא מוכן לחתך בין איש ובין רעהו לעשות ריב ביניהם, ולכך נקרא לשון הרע. ונקרא נבול פה מפני שהדבור הוא נבול מבלי שיפעל באחר ולפיכך נקרא נבול פה כי יותר ראוי לתלות בפה כי משם יוצא הדבור. וזה שאמרו בפרק במה מדליקין (שבת ל"ג, ב') אע"ג שכליות יועצין ולב מבין ולשון מחתך הפה גומר, הרי לך כי הפה הוא השלמת הדבור. ומפני שהפה הוא המשלים את הדבור ולכך יש לו כח הדבור אשר פועל בקושי מאוד כי הדבור הוא קשה ביותר כמו שהתבאר למעלה, לכך מתחדש גזירות קשו' מאוד, וכל זה ידוע למבין דברי חכמה. ומפני שהוא מנבל הדבור אשר הוא השלמת האדם מעמיקין לו גיהנם שהוא הפך ההשלמה והוא העדר האדם עד שמעמיקין לו גיהנם, ואי אפשר לפרש יותר:
חובות הלבבות
וְהַמַּדְרֵגָה הָרְבִיעִית הָאֲנָשִׁים הִתְקַיֵּם בְּנַפְשׁוֹתָם בֵּרוּר הַתּוֹרָה וַאֲמִתַּת הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ בעוה״ב אֶלָּא שֶׁנַּפְשׁוֹתָם הִטּוּ אוֹתָם אֶל אַהֲבַת הָעוֹלָם וְתַאֲווֹתָיו וְלָקְחוּ מַעֲשֵׂה הָעֲבוֹדָה לִמְצוּדוֹת יָצוּדוּ בָּהֶם הָעוֹלָם וְקִבְּלוּ הַתּוֹרָה בִּגְלוּיָם וְלֹא בְּמַצְפּוּנָם וּבִלְשׁוֹנָם וְלֹא בִּלְבָבָם וּבִכְמוֹתָם נֶאֱמַר (ירמיהו ט׳:ז׳) בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ וְנֶאֱמַר (ישעיהו כ״ט:י״ג) בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי: