ירמיהו יז:ה מחשבת ישראל: עקידת יצחק, גן נעול, חובות הלבבות ומורה נבוכים

כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אָר֤וּר הַגֶּ֙בֶר֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְטַ֣ח בָּֽאָדָ֔ם וְשָׂ֥ם בָּשָׂ֖ר זְרֹע֑וֹ וּמִן־יְהוָ֖ה יָס֥וּר לִבּֽוֹ׃

עקידת יצחק

(ב) ועתה אני אומר כי מפני ששלשה מיני הצדק הללו הם נכללים בדיני העבד והאמה העברים כמו שיתבאר לזה שמם תחלת דיני הצדק וראשיתם כי ראוי הוא שיושם תחלה אותו הדין שהוא כנימוס לכל מיני הצדק אשר יבאו אחריו. אמנם המצא בהם כל שלשת מיני הצדק הוא מבואר וזה כי מצד היות העבד יהודי אחיהו חוייב לשמור עמו המשפטים אשר הניחה התור' ביציאותיו מעמו (קידושין י"ד:) בשש וביובל ובפדיון ובמיתת אדון ולבלתי עבוד בם בפרך (ויקרא כ״ה:נ״ג) וכשכיר שנה בשנה כמו שהוא חייב להשלים לכל אחד מבני ברית שאין גופו קנוי לו ובהתנהג עמו בטוב לו במאכל ובמשקה ובהענקתו (דברים ט"ו). וזולת זה ממה שיפול תחת מדות הרחמנות והנדיבות ויתר המעלות הוא ממין הצדק אשר עם עצמו. אמנם בתת לו שפחה להוליד ממנה בנים ובנות שיהיו ילידי ביתו ומקנת כספו והם כלים חיים לו כבר נכנס מפאת האשה ומפאת הבנים ובקצת מפאת העבד עצמו תחת הצדק אשר הוא לפי ההדמות אשר לאדם עם מה שיש לו בערך ההשתרר או ההשתעבד וכ"ש מרציעה ואילך שכבר נאמר בו ועבדו לעולם. וכשיושקף בטוב יראה שפרשה זו מתחלה ועד סוף בגנאי המוכר עצמו היא מדברת תחת אשר העוה לנפשו בפרוק מעליו עול תורה ומצות וקבל עליו מוטות חבלי אדם ועבותות אהבתו כמ"ש חז"ל (קידושין כ"ב:) אזן ששמעה בסיני וכו'. (ג) ובשרו הכתוב שאם הוא כיוון להרויח בהסיר מעליו טורח פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו שידע שלא ישאר לו מזה רק הבשת והחרפה לבד אשר עליה נאמר (ירמיהו י״ז:ה׳) ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו': ומיי' יסור לבו. והוא אומרו כי תקנה כבד עברי שש שנים יעבד כעבד נמכר ולסוף יצא לחפשי חנם כלומר בלא דבר כי אם בגפו יבא בגפו יצא ומאומה לא ישא בעמלו. ואם בעל אשה וסבור להטיל פרנסתה על אדניו לסוף ויצאה אשתו עמו ודוחקו וצרכו במקומו עומד. (ג) ואם כיון לשיתן לו אדוניו אשה מבלי שיכין לו מוהר ומתן כמשפט הבנות לא לו יהיה הזרע כי האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו. ואם ירצה להתקיים עמם יקנה בעבורם מהדופי והפחיתות שיעור שלא יסבלהו שום בן דעת והוא הרצועה בב"ד להיותו עבד עולם כי מהגנאי והפחיתות לא יצא ביובל. וקרוב הוא להעתיק זה הענין עצמו אל עבדי הזמן המקבלים אדנותו לבטרם עליו יותר מעל אלהיהם כמו שיבא בפרק ז' שער ס"ז אשר במועדים ב"ה. וגם בדיני האמה נמצאו כיוצא בהם ממש כי במה שימכור איש את בתו לאמה יכנס בצדק אשר לפי ההדמות כי בעודה קטנה היא תחת ידו לעשות בה כרצונו ואין לה דין עמו. אמנם כבר יכנס עמה תחת הצדק אשר עם הזולת בכל מה שצריך לשמור לה במכירתה החסדים והאמת אשר השקיפה בה התור' שלא למכרה ממכרת עבד ושלא למוכרה לקרובים אשר אין להם בה צד ייעוד ושאין למכרה שתי פעמים, בכל זה צריך לשמור לה צדק גמור אשר יכופו אותו ב"ד עליהם גם לאדוניה בענייני היציאות כמו שאמרנו בעבד. אמנם במשפטי הייעוד אם לו ולבנו ושאר החסדים אשר איפשר לו לאדון להטיב עמה הוא ודאי ממין הצדק אשר עם עצמו שאם יעשה כן ודאי רוח המקום נוחה הימנו ואם לאו אין כאן נחת רוח: אמנם אמר אם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה וגו'. לומר שאין לאדון למנוע עצמו מייעודה אלא אם תהיה רעה בעיניו שהרי אין אדם דר עם נחש בכפיפה ואף כי לא תיטב בעיניו יפדה אותה וכמ"ש (קידושין ט"ז.) יסייע בפדיונה. (ד) ולא ימשול למכרה לאיש אחר כי כל איש אשר ימכרנה לו יחשב לה לעם נכרי אחר שעל מנת ייעוד רצתה בו היא או אביה מזולתו. ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה. ואם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע כי על הרוב לא ישאר האדם העשיר באשה כזאת לבדה והוא לוקח אשה כבודה ממנה מ"מ שארה כסותה ועונתה לא יגרע אע"פ שתהיינה לו כמה נשים. (ד) ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף לאותו שלקח בדרך ייעוד תצא לחפשי חנם ולא תפדה מעמו בשום דבר:
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

כדומה לזה מדת הסליחה, והפוכה מדת הנקמה, ושתיהן נמצאים בנפש. ולמדנו מתורת ה' מן הנביאים והחכמים שדרך הסליחה חכמה. ודרך הנקמה כסילות. האם תאמר שהשכל האנושי ידין כן? הלא יחייב להנקם. כי יאמר ראוי לנו להנקם מן הַמְצֵרִים אותנו. כי ע"י כן נדחה הרע מנפשנו להפחיד זולתינו שלא ישוב עוד לכסלה. ואם יודה השכל שאינו מן הראוי להרע עם הצר הצורר יותר מכפי רשעתו, הנה לא יודה על הסליחה המוחלטת. וירבה על זה טענות למה אגרע ממנו ולא אשלם לו כמעשהו? ואני אדם כמוהו, ונבראתי חפשי. וכיוצא באלה מכל המדות. לא ימצא דרך החכמה כמו שהיא באמת במשפטי השכל והבינה ולקבעו במופת ישר עד שלא יהיה פתחון פה לבעל דין לחלוק. ומאין נקח המופתים להכריח בו הצדק? כדרך שאנו עושין בחכמת המספר וההנדסה, שיש בהן גדרים ידועים ומקובלים בדעת כל אדם. ודעת החכמה בלי גבול. וכל דבר שאין השכל מקיפו בפרטיו, שוב לא יוכל להגבילו ולגדרו. ואם אינו נגדר נמנע המופת עליו. ועל כן תמצא שהפלוסופים והחוקרים שבכל גוי וגוי מלאו פני תבל ספרים רבים. זה לעמת זה, מערכה לקראת מערכה, וכל היום יגורו מלחמות. כל אחד מתנשא לקיים דעתו בעניני המנהגים. ובא רעהו והכהו באבן או הפיל חומותיו אשר בנה, הרס מבצריו שחת יסודותיו. וכל זה לפי שאין בכח האדם לחוקק חקים בעניני החכמה. ומי שלבו בטוח בה' ישתמר מחבק חיק נכריה לבלות רגע אחד בקריאת ספריהם, מוסרם ודתם שיסדו. כי את כולם ישא רוח. והחוסה בהם נאמר עליו (ירמיה יז, ה) "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו". כי אין לנו להשען אלא על אדון החכמה כולה, יתברך שמו לעד הוא אלהי ישראל. הוא לבדו המחוקק חקי חכמה. הוא הבין דרכה. הוא ידע את מקומה. כמבואר בחדר שני. והנה הערכתי המשָׁלים הנאותים לעניין הכחות המושלים במדות. והמשכיל יקיש מן המבואר על הכל כי משפט אחד לכולם.
שאל רבBookmarkShareCopy

חובות הלבבות

וְיִהְיֶה זֶה הַסִּבָּה הַחֲזָקָה לְהִמָּנַע מִמֶּנּוּ מַה שֶׁבָּטַח עָלָיו כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ירמיה יז ה) אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן ה׳ יָסוּר לִבּוֹ.
שאל רבBookmarkShareCopy