ירמיהו יז:כב מחשבת ישראל: עקידת יצחק, יסוד מורא וסוד תורה והאמונות והדעות

וְלֹא־תוֹצִ֨יאוּ מַשָּׂ֤א מִבָּֽתֵּיכֶם֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וְכָל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ וְקִדַּשְׁתֶּם֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃

עקידת יצחק

במסכת (נדרים ל"ט) שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם תורה תשובה גן עדן גהינם כסא הכבוד בית המקדש ושמו של משיח. תורה מנין דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. תשובה מנין דכתיב בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ וגו' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. גן עדן מנין דכתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. גהינם מנין דכתיבה כי ערוך מאתמול תפתח כסא הכבוד מנין דכתיב נכון כסאך מאז בית המקדש מנין דכתיב מרום מראשון מקום מקדשנו שמו של משיח מנין דכתיב לפני שמש ינון שמו.
שאל רבBookmarkShareCopy

יסוד מורא וסוד תורה

יש מצות מבוארות בתורה ויש מצות שלא ידענו פירושם באמת רק מפי הקדושים המעתיקים שקבלו בן מאביו ותלמיד מרבו ולולי הקבלה יוכל אדם לפרש אותם פירוש אחר. ויש מצות קבלנום מהם ואין זכר להם בתורה וכלל אומר לך לולי אנשי כנסת הגדולה ואנשי המשנה והתלמוד כבר אבדה תורת אלהינו ונשכח זכרה ח"ו כי אלה העמידו כל דבר על בוריו ובארו לנו המצות באר היטב וכל המשפטים כאשר קבלום. ויש שימצאו עדות ברורה מן התורה ויש דרך דרש ויש דרך אסמכתא בעלמא ומי שיש לו לב יוכל להכיר מתי אומרים דרש ומתי אומרים פשט כי אין כל דבריהם על דרך אחד והשם שנתן להם חכמה הוא יתן משכורתם שלמה: והנה בירמיהו (ירמיהו י״ז:כ״ב) ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת ולא נזכר זה בתורה והמצות המקובלות מהאבות שיש להם זכר בתורה רבות ושאין להם זכר. ואזכיר קצת אלה ואלה כמה ברכות בכל יום והתפלות וברכת המזון והלל. ואמר רב בחיי כי (דברים י׳:כ״א) הוא תהלתך והוא א-להיך. וקריאת שמע ועירוב וקידוש והבדלה ושלש סעודות ויש אומרים נר שבת. וככה תקיעת שופר ביום הזכרון כי לולי הקבלה היה נראה כי הוא על דרך ראש חדש ניסן כי הוא העקר לפני שתכנס תקופת האמת על כן אמרו שהוא יום הדין. וככה הלולב כי אין מפורש בתורה רק (ויקרא כ״ג:ט״ו) ולקחתם ולולי הקבלה היה לו טעם אחר. וככה ספירת העומר כי הם הפרישו בין (ויקרא כג) וספרתם לכם ובין (ויקרא טו) וספרה לה. וככה הטריפה ויש לה טעם נכבד מחכמת תולדות שמים וככה ז' ימי חופה ואבלות ובקור חולים וקבורת מתים ונר חנוכה ומקרא מגילה וד' כוסות וכבר פרשתי (במדבר כ״ז:י״א) וירש אותה כי היא אסמכתא בעלמא:
שאל רבBookmarkShareCopy

האמונות והדעות

ואנשים מהם דקדקו במלת עולם, ואמרו ראינוה בלשון עברי מתחלקת לחלקים. ואמרנו כן יש לה ‏שלשה ענינים, אחד מהם חמשים שנה. והשני ימי הנזכר ההוא. והשלישי כל ימי עולם. וכאשר נראה ‏את זה על מצות השבת, יבטלו השני ענינים, ויתקיים האחרון. כי ראינו את ירמיהו והוא אחר דור ‏משה, קרוב לשמונה מאות וחמשים שנה, ואחר דורות רבים וכתות רבות מבני ישראל, מזהירם על ‏שמירת יום השבת, ושלא יעשה בו מלאכה, כמו שאמר (י"ז כ"ב) ולא תוציאו משא מבתיכם ביום ‏השבת. וכל מלאכה לא תעשו וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם. וכיון שבטל זמן ‏החמשים, וזמן האנשים ההם, לא נשאר מן החלקים; כי אם ימי העולם. וקצתם שואלים אותנו, על ‏מלות הקבלה, אשר שמענום בהתמדת מצות התורה כל ימי עולם, והוא חושב, כי מאמר שנאמר לו ‏יסבור סברא אחרת לשנותו עלינו. ומנהגנו שנאמר לו, הימצא בעולם דבר אמתי מבואר הסתלק ‏עמו כל סברא וכל ספק? ואם יאמר לא יבטל אמתות הדבר וישימהו כלו ספק. ואם יאמר כן, נאמר ‏לו בדבור ההוא האמתי, שמענו הצווים לשמור מצות התורה. וראיתי מהם מי שאומר: אם יאמרו ‏לכם הברהמי"ם אנחנו קבלנו מאדם הראשון, שנלבש שעטנז, ושנחרוש בשור ובחמור יחדיו, ואין ‏לכם לקבל דברי נביא שיאסרם, כי אדם אמר לנו שלא יבטלו. ואלה, יישירך האלהים! טענות אין ‏להם עקר, אבל הם טוענים אותם לברהמי"ם. אבל טוענים הברהמי"ם שהם מותרים בלבד, ואנחנו ‏גם כן מודים שהיו מותרים בלבד, ואנחנו גם כן מודים שהיו מותרים בעת שהיו. והקרבת מניעתם ‏בשכל, מפני שהיה אפשר לאדם להמנע מהם מצד עצמו, לתועלת שתגיענו. ואלו היה בא ברהמ"י ‏לטעון לעתיד, מה שטענו להם, לא היו שומעין לו, כי המקבל איננו אומר בכל יום אלא מה שאמר ‏באתמולו. ואיננו כמו החושב הנועץ, שאפשר לו לומר נגלה לי היום, מה שלא עמדתי עליו אתמול. ‏ועתה, ירחמך האל! אחר שסרו אלה הבטולים מעלינו, ובטלו התמה הגדול עלינו, שלא נקיים אלה ‏המצות אשר יגענו והשתדלנו להעמידם, הלא תשוב היגיעה לריק, כמי שאמר עליה (איוב ל"ט ט"ז) ‏תקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה וגומר. ונהיה אז כמי שאין לו דעת ולא תבונה, כמו שאמר (איוב ל"ט י"ז) כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה. וצריך להשמר מזה:‏
שאל רבBookmarkShareCopy