מִ֣י לֹ֤א יִֽרָאֲךָ֙ מֶ֣לֶךְ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֥י לְךָ֖ יָאָ֑תָה כִּ֣י בְכָל־חַכְמֵ֧י הַגּוֹיִ֛ם וּבְכָל־מַלְכוּתָ֖ם מֵאֵ֥ין כָּמֽוֹךָ׃
אורות
ישראל מספרים תהלת ד', כח גבורה העליונה, במלא תפארת מעשיו בכל מקומות ממשלתו, מעולם ועד העולם, (נחמיה ט ה): "ומרומם על כל ברכה ותהלה", זהו גורל ישראל. ישראל מכיר הוא את כח מעשי ד', ישראל מכיר ומעיד עדות אל גבור יוצר כל לבדו, (ישעיהו מג יב): "ואתם עדי נאם ד' ואני אל". מלא הוא ישראל מאור הגבורה והתפארת העליונה, שהכרתן מלאה חיי חכמת עולמים, חיי חסד ואהבת כל הבריות, חיי פאר מקדושים. ישראל עומד הוא בקרן אורה זו ברוחו, בחיי כל נשמה בפרטיות ובחיי האומה כולה, בבנינה, בדורותיה, בשאיפת שיגוב פאר זיו הדר כוננניות מלכותה, בהיכל קדש מקדשה, בלהט אש חיי נעוריה, (תהלים קמד יב): "אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל", וחפץ רכושה ועשרה (תהלים קמד): "מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן, צאננו מאליפות מרובבות בחוצותינו, אלופינו מסובלים, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו, אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלהיו". והעם אשר ד' אלהיו יודע לספר כח מעשי ד', יודע לספר, שאלהי ישראל אלוה עולם הוא, בורא שמים וארץ ושהכל ברא לכבודו, וכבודו כבוד כל עולמים, חיי כל עולמים, וחקר כבודו כבוד. וידיעתו זאת היא תכונת רוחו, מורשת אבותיו והכרתו הפנימית, חודרת בו בכל לב ובכל נשמה, אחוזה, קשורה ודבוקה, בנעימת אמונתו, אמונת אומן, בבירור תולדתו, בנצחונותיו על כל, בסגולת קיומו ועמדתו נגד צריו הרבים, אשר המה כשלו ונפלו והוא קם והתעודד. ויותר מכל חרותה ידיעת קדש עולמי עולמים זו בנשמתו הפנימית, בתביעת רוחו, בזהר שירתו, בהתגלמות חייו, מותאמת לאֹפי מוסרו, לתכנית מדיניותו, והיא יסוד כל שאיפותיו. והאמת העליונה הזאת היא מקוממת את כל היקום, כל יציר נברא ממנה חי, הכל מכחה ישתלם, כל הנופלים יקומו על ידה, כל עשוקי כח, כל רצוצי משפט ישובו וינהרו מזיוה, כל טבועי שאול בחילה יעלו ויעמדו במרחב, כל זהומי כל תמונה סוררה, כל החשוכים על ידי כל סכלות וכל תעוב, - על-ידי אור עולמי אין קץ זה יביטו וינהרו. אור ישראל זורח והולך ואור, מפעם בקרב נשמתו את הלמות גאולתו. (תהילים קי״א:ו׳-ז׳): "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים. מעשי ידיו אמת ומשפט, נאמנים כל פקודיו סמוכים לעד לעולם, עשוים באמת וישר, פדות שלח לעמו, צוה לעולם בריתו, קדוש ונורא שמו". וגבורת אלהי עולם אלהי ישראל, אדון כל העולמים, מתברכת ומתגברת בתועפות הופעותיה ברוממות קרנם של ישראל, ביסוד האומה היא זורחת ומופיעה, בתאות גאולתה היא חיה ומתעוררת, - האל, הבורא היוצר, הקורא כל יש מאין, הנוטה צפון על תהו[1], (תהילים צ׳:א׳-ב׳ה ד): "אשר בידו מחקרי ארץ ותועפות הרים לו", (דברים לג כז): "מעונה אלהי קדם". (תהלים צ): "מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם אתה אל". ותפארת אל זאת, כתר מלכות אלהים חיים, בישראל היא שרויה. אין עם ולשון בעולם שיוכל להגות ברוחו אמת חודרת תבל ומלאה זאת. עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר. עוררה גבורתך אל אלהים עליון. (תהלים פ ג): "לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו". הושיעה את עמך ופדה גוי ואלהיו, ופדה תפדה, כי גואל חזק אתה. (ירמיהו י ז): "כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך", (ירמיהו י ו): "מאין כמוך ד' גדול אתה וגדול שמך בגבורה". (תהלים פט): "מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך. אתה מושל בגאות הים, בשוא גליו אתה תשבחם. אתה דכית כחלל רהב, בזרע עזך פזרת אויביך. לך שמים אף לך ארץ, תבל ומלאה אתה יסדתם. צפון וימין אתה בראתם, תבור וחרמון בשמך ירננו". (תהלים פט יט): "כי לד' מגננו, לקדוש ישראל מלכנו", (תהלים צו ה): "כי כל אלהי העמים אלילים וד' שמים עשה".
חובות הלבבות
וְטַעַם כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ הוּא שֶׁקְּרָאָנוּ עַם ה׳ וְעַם אֱלֹהִים וְכֹהֲנֵי ה׳ וּמְשָׁרְתֵי ה׳ וְעַבְדֵי ה׳ וּבְנֵי ה׳ וְהַדּוֹמֶה לָזֶה מִמִּלּוֹת הַסְּגֻלָּה וְהַבְּחִירָה, אֲבָל וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ הוּא לִכְבוֹד הַבּוֹרֵא וּמוֹרָאוֹ כמ״ש (ירמיהו י׳:ז׳) מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּמָה שֶׁאָנוּ עֲתִידִים לְהַגִּיעַ אֵלָיו מֵהִתְקָרֵב אֶל הַבּוֹרֵא וְהִתְיַחֲדֵנוּ בַּעֲבוֹדָתוֹ (ישעיהו מ״ד:ה׳) זֶה יֹאמַר לַה׳ אָנִי וְגוֹ׳ וְהִתְחַלְּפוּת עֶרְכָּם אֵצֶל הַבּוֹרֵא כְּפִי הִתְחַלְּפוּת מַעֲלוֹתָם בְּקִרְבָתָם אֵלָיו וְעָבְדָם אוֹתוֹ.
גן נעול
(ירמיה י, ז) "כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך". לא אמר "כי בכל החכמים ובכל הממלכות מאין כמוך". כי לא נזכר לפניו או לאחריו ענין המלמדנו מאיזו מין חכמים מדבר, והיה מתפרש על חכמים במנהגים ישרים. וכוונת הכתוב על הכסילים והחוקקים דתי הגויים ועובדי כומ"ז. לכן אמר "חכמי הגוים" בכנוי, כלומר שהם חכמים בעיני הגוים הנבלים, לא חכמים באמת. וענין הכתוב לפי דעתי כך הוא. אמר (י, ו) "מאין כמוך יי', גדול אתה וגדול שמך בגבורה". פירוש, כל שומעי שמעך יודו כי מאין כמוך. אין לך דמיון בעליונים ובתחתונים, כי גבהת ונעלית על כל תהלה. ודע כי הוא ב"ה השלם האמתי. וכפי רוב בינת האדם בכבודו ובגדלו, כן רוב דעתו. כי אין כמוהו בכל דבר ודבר. על דרך משל המבין בסוד מלכותו, ונתברר לו כי מלכותו בכל משלה, ידע כי אין כמוהו גדול בממלכה. כדרך (תהלים צה, ג) "ומלך גדול על כל אלהים". המבין בסוד חסדיו ונתברר לו כי הוא רב חסד, ידע כי אין כמוהו גדול בחסידות. כדרך (שם קה, ה) "כי גדול מעל שמים חסדך". וכן המבין בסוד משפטיו ובסוד צדקותיו וכיוצא, ידע בכל דבר ודבר גדולת יוצר הכל יתברך, כדרך שאמר המשורר האלוהי (תהלים קמה, ג) "גדול יי' ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר". פירוש, השם ב"ה גדול מאד בכל הגדולות. ואין דמיון גדולה בשום דבר לגדולתו, כי לגדולותיו אין חקר לפי שהוא בלתי בעל תכלית ומרומם על כל ברכה ותהלה. ומה שאנו משיגים מגדולותיו איננו כי אם ממפעלותיו וממעשיו, לא כמו שהם בעצמם. ולכן אמר (שם קמה, ד) "דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו". פירוש, אין בני אדם יכולים להגיד גדולותיך כפי מה שהן, כי אין להם חקר בדעת האדם. אבל ישבחו מעשיך ויגידו גבורותיך הנראים לעיני האדם שהם עשויות בכח רב ובגבורה עליונה. כי הם רואים מעשה הארץ והשמים, ומרוצות המאורות הגדולים, והם עדים נאמנים על כחך הגדול וגבורותיך הנפלאה. אבל להבין דרכי גדולותיך בחכמה ובארח בינה ובנתיבות החסד ובדרכי מלכות וכיוצא, אין זה בכח כל אדם. אבל המבין ביראת ה' ואשר דִבֶּר פי ה' אליו, יגיד מקצת הדברים כפי כחו. מי שלמד חכמה והסתכל בדרכי חֻקֵי השם ב"ה יתברר לו כי הוא ב"ה גדול בחכמה אין כמוהו. מי שמבין בארח תבונות, יתברר לו כי הוא ב"ה גדול בתבונה. ו"אין חקר לתבונתו" (ע"פ ישעיה מ, כח), אין כמוהו. וכן לענין החסד ולענין הרחמים והחנינה, כפי רוב דרכי הכחות היקרים שהצטיירו בלב הישר והנבון, כן יראה כי אין כמוהו בכל גדולה. אבל הנלוזים מדרכי החכמה וכתות ה"חכמים בעיניהם", האומרים לא ייטב ה' ולא ירע, ואינו משגיח על התחתונים וכיוצא באלה הכפירות העצומות שהשתקעו בהן ה"חכמים בעיניהם", לא יבינו כי אין כמוהו בחכמה ובתבונה ובחסד וברחמים ובמשפט ובממלכה וכיוצא. כי לפי דעתם לא ראו אותותיו ומעשיו בענינים אלה. כי לפי מחשבתם הולכים כל עניני העולם במקרה. וחושבים כי החכמה והבינה בטבע האדם כמו כל הדברים המוטבעים ביצורים.