ירמיהו י:יב מחשבת ישראל: גן נעול ומורה נבוכים

עֹשֵׂ֥ה אֶ֙רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחָכְמָת֑וֹ וּבִתְבוּנָת֖וֹ נָטָ֥ה שָׁמָֽיִם׃

גן נעול

(ירמיה י, יב; וכן נא טו) "מכין תבל בְּחָכְמָתוֹ". נזכר פעמיים בספר ירמיה. ושניהן כדברי הכלל הי"ג והי"ד. כי הנחתן על מעשה השם ב"ה בשמים ובארץ, שנאמר עליהן (תהלים קד, כד) "כולם בחכמה עשית". ולא אוכל לפרש פה יותר. ויתבארו היטב בספר "מעין גנים" בעז"ה:
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

ואמר (ירמיה י, י) "ויי' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם, מִקִצְפּוֹ תרעש הארץ ולא יכילו גוים זעמו". פירוש, לא כמו שהם אומרים "עזב ה' את הארץ", וכיוצא בכפירות האלו. אבל הוא אמת חי וקיים לעד ומלך עולם, משגיח עליו ומנהיג בריותיו. מקצפו תרעש הארץ ושופך זעמו על העכו"מז הנבלים המשחיתים, הכל במשפט החכמה לא במקרה חלילה. ולפי שהם מודים שהוא ב"ה יוצר שמים וארץ, ובכל זאת נותנים כבוד לפסילים בלי דעת, אמר הנביא עוד (ירמיה י, יא) "כדנה תאמרון להום, אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו, יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה". כלומר האלילים שאתם מודים עליהם שלא עשו השמים והארץ, שהרי אתם בידכם עשיתם אותם, יאבדו מן הארץ ומתחת השמים. ואמר עוד (י, יב-יג) "עושה ארץ בכחו, מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים. לקול תתו המון מים בשמים" וגו'. כלומר לא כמו שאתם אומרים, אלא מלבד שגדול הוא בגבורה ועשה הארץ בכחו, גם הכין תבל, מושב לבני אדם בחכמה להנהיג בריותיו לטוב ולרע בדרכי חכמתו ית'. וכן נטה השמים בתבונה כפי החכמה. וזה יתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה ותבינו כי הוא ב"ה נותן (שם) "המון מים בשמים" ומעלה נשיאים מקצה הארץ, ומוציא הרוח מאוצרותיו. כי הוא ידין לאומים, אם לחסד אם לשבט. כי נכח כל אלה הכין תבל ונטה שמים. ומי שנתן לו ה' לב לדעת, יבין מכל אלה כי הוא ב"ה גדול שמו בחכמה ובתבונה ובמלכות בצדק במשפט ובמישרים וכיוצא. ואתם הרשעים הכופרים הנותנים כבוד לפסילים, הנה (ירמיה י, יד-טו) "נבער כל אדם מדעת, הוביש כל צורף מפסל וגו' הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו". וכתבתי הפירוש הזה, למען תבין כי כונת הכתוב על "חכמים בעיניהם" וכת הבוערים:
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

(משלי כד, ג-ד) "בְּחָכְמָה יבנה בית ובתבונה יתכונן. ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים". פירוש "בחכמה", בדרכי החכמה צדק משפט ומישרים. וכדברי הכלל הי"ב. ולפי פשוטו של מקרא יאמר שבזכות ההנהגה בחכמה יִבָּנֶה בית האדם. וכדרך (תהלים קכז, א) "אם יי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו". כי בעבור החכמה השגחת שם ב"ה דבקה באדם ויעש לו בית. ואם אין השגחת ה' ב"ה על האדם תהיה עמלו לשוא. הוא יבנה, וה' יהרוס. בית יבנה ולא יחנכנו, כי בחכמה יבנה בית. בעבור החכמה שהוא נוהג בה יעזרהו השם ב"ה לבנות הבית, ובעבור התבונה שהיא מעלה נוספת על החכמה וכמו שיתבאר בספר "מעין גנים", יתכונן הבית. ובעבור הדעת, הנפלאה יותר מן התבונה, ימלאו חדרי הבית הון ועושר. ועל הנלוז מן החכמה נאמר (ירמיה כב, יג) "הוי בונה ביתו בלא צדק, ועליותיו בלא משפט". (שם כב, טו) "התמלוך? כי אתה מתחרה בארז" וגו'. ועל דרך המשל הטוב, מלת "בית" על בית הנפש. וכדרך (משלי יד, א) "חכמות נשים בנתה ביתה". וכדרך (ט, א) "חכמות בנתה ביתה" המבוארים למעלה. והודיע כי אי אפשר שתהיה הנפש מתוקנת ודומה לבית בָּנוּי זולתי על ידי החכמה. שבהיות הנפש בעלת החכמה תתקן כל כחותיה שתפעלנה בחכמה. ומלת "יתכונן" על התכונה הנפלאה הנעשה בבית מלבד הבנין עצמו. כאילו תאמר יסוד הבית וקירותיו עליותיו וגגו יבנו בחכמה. ודומה לזה כחות הנפש שמסתעפים מהן המנהגים; באיזו ישתמש ובאיזו לא ישתמש, הכל כפי החכמה. ואולם מדת החדרים ויופין וסדריהן, הכל בתבונה. וכן סדרי ההנהגה לאדם ותפארת מעשיו וחסדו והפלגת טובו הכל בתבונתו. ותמצא מליצת "כונן" תמיד על התבונה. ומליצת "תבונה" תמיד אצל מעשה השמים. כמו (משלי ג, יט) "יי' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה". וכן (ירמיה י, יב) "ובתבונתו נטה שמים". (תהלים קלו, ה) "לעושה השמים בתבונה". וכן נזכר על יופי מקדש השם ב"ה כמו (שמות טו, יז) "מקדש אדני כוננו ידיך". ואין פה המקום לדבר עליו. ואולם ב"דעת", שאם הנפש בעלת דעת אלהים שהיא הסגולה היותר עליונה, הנה על ידה חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. כמו (מל"א ו, ז) "והבית בהבנותו" כפי החכמה, והתכונן כפי התבונה. אז צריך שימלאו חדריו כלים יקרים לתשמיש בעל הבית, מטות ושלחנות כסאות ומנורות, וכלי כסף וכלי זהב וכיוצא. כן הנפש העשויה והמתוקנת כשתזכה ל"דעת אלהים" אז תמלאנה חדרי הנפש כל הון יקר ונעים; ידיעות הסודות הנפלאות הנפלאות והעמוקות, ולא יערכם זהב ורב ופנינים. ומלת "יקר" כמו (משלי ג, טו) "יקרה הוא מפנינים". ומלת "נעים" כמו (משלי ג, י"ז) "דרכיה דרכי נעם". ומלת "הון" כמו (שם ח, יח) "אתי הון עתק וצדקה".
שאל רבBookmarkShareCopy