ירמיהו לא:ב מחשבת ישראל: גבורות השם, הגיונות אל עמי ומורה נבוכים

ובמדרש רבות (שמו"ר א, כב), "ותתצב אחותו מרחוק", רבנן אמרי, כל הפסוק הזה על שם רוח הקודש; "ותתצב", על שם (ש"א ג, י) "ויבא ה' ויתיצב". "אחותו", כמו דאת אמרת (משלי ז, ד) "אמור לחכמה אחותי את". "מרחוק", על שם (ירמיה לא, ב) "מרחוק ה' נראה לי". "לדעה", על שם (ש"א ב, ג) "כי אל דעות ה'", עד כאן.

״מרחוק ד׳ נראה לי״ (ירמיהו לא, ב) דוקא מרחוק, מי שחושב שרואה את הקב״ה מקרוב, זה אינו רואה אותו כלל, ומי שיודע שאי אפשר לראותו כלל מקרוב, עליו, רק עליו נאמר ״וירא״, מי שחושב שיודע את הקב״ה זה אינו יודע כלל ורק ״תכלית הידיעה שלא נדע״ כידוע היטב.

ודע בני, שאתה כל עוד שתתעסק בחכמות הלימודים ובמלאכת ההגיון, אתה מכת המתהלכים סביב הבית לבקש השער – כמו שאמרו: ׳ז״ל׳ על צד המשל, ״עדין בן זומא מבחוץ״. וכשתבין הענינים הטבעיים, כבר נכנסת בפרוזדור הבית, וכשתשלים הטבעיות ותבין האלהיות, כבר נכנסת עם המלך ׳אל החצר הפנימית׳ ואתה עמו בבית אחד – וזאת היא מדרגת החכמים והם חלוקי השלמות. אבל מי שישים כל מחשבתו אחר שלמותו באלהיות והוא נוטה כולו אל האלוה ית׳ והוא מפנה מחשבתו מזולתו, וישים פעולות שכלו כולם בבחינת הנמצאות ללמוד מהם ראיה על האלוה ית׳ לדעת הנהגתו אותם על אי זה צד אפשר שתהיה – הם אשר באו אל בית המלך – וזאת היא מדרגת הנביאים. יש מהם מי שהגיע מרוב השגתו ופנותו מחשבתו מכל דבר זולתי האלוה ית׳ עד שנאמר בו ״ויהי שם עם יי״ – וישאל ויענה וידבר וידובר עמו במעמד ההוא המקודש; ומרוב שמחתו במה שהשיג ״לחם לא אכל ומים לא שתה״ – כי התחזק השכל עד שנתבטל כל כח עב שבגוף – רצוני לומר: מיני חוש המישוש. ויש מן הנביאים מי שיראה לבד, ויש מהם מי שיראה מקרוב, ומהם מי שיראה מרחוק – כאמרו: ״מרחוק יי נראה לי״. וכבר הקדמנו לדבר במדרגות הנבואה.