הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
קול התור
יעודו הכללי של מב״י הוא בשלשה דברים: גלוי רזי התורה, קבוץ גלויות, וביעור רוח הטומאה מן הארץ. קבוץ גלויות הוא בשלשה תפקידים: בנין ירושלים, קבוץ גלויות וקיום מצוות התלויות בארץ. כל אלה נרמזים בפסוקים : ״מי יעלה בהר ה׳״ היינו קבוץ גליות (ר״ת משיח בן יוסף). ״מי יקום במקום קדשו״ קימה זו בנין (ר״ת משיח בן יוסף) וכל לשון קימה היא בטוריא דמב״י בסוד קמה אלמתי. ״ישא ברכה מאת ה׳״ היינו דבר הנושא ברכה, זו נטיעה (ר״ת משיח בן יוסף), ובפסוקים ״שבי אל עריך״ ״בנה ירושלים״ ״כי עת לחננה״, לחננה היינו נטיעה כאמור שם את עפרה יחננו. כל אחד מהם עולה בחושבנא ״עדות ביהוסף״ שנאמר על משיח בן יוסף. וכל שלשת הדברים האלה נאמרים גם בתפקידו של כורש עפ״י הכתוב (ישעי׳ מ״ר) ״מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, האומר לירושלים תושב וכו׳״ ״האומר לצולה חרבי ונהרותיך אוביש״ ״האומר לכורש רעי, וכל חפצי ישלים וכו׳״, ולפי ביאור רבנו ״צולה״ בגימטריא סמאל כי בנין אר״י מטרתו לגרש את הס״מ משערי ירושלם. ולכן זהו בתפקידו של כורש ביעודו של משיח בן יוסף מסטרא דשמאלא היינו מדת הדין כחו של משיח בן יוסף הוא המסייע הנסי בכל מעשי קבוץ גליות הבאים באתערותא דלתתא.
קול התור
א) אפרים בכורי. הר אפרים, אפרים מתנודד, הבן יקיר לי אפרים (ירמיהו ל״א:כ׳) – כל אלה הם הבחינות היסודיות של משיח בן יוסף וכתובים בפרק אחד (שם) אפרים בכורי. בשביל שהוא המשיח הראשון שעל ידו קבוץ גלויות. היינו היציאה מהגלות. הר אפרים, בשביל שהוא המעלה את ישראל לציון, כאמור שם קראו מהר אפרים קומו ונעלה ציון. אפרים מתנודד, בשביל שמשיח בן יוסף אין לו מנוח, מתנודד מצפון לדרום ומדרום לצפון שעליו נאמר עורי צפון ובואי תימן, וראשי התבות ״עצו״ת״ בגימטריא ״משיח בן יוסף״. הבן יקיר לי אפרים בחינת מדת החסד, כי אפרים עצמו הוא מסטרא דשמאלא היינו מדת הדין והוא מקבל תמיד השפעה מסטרא דימינא היינו מדת החסד וזאת כוונת וישת יד ימינו על ראש אפרים. ומצוה לדבר בו תמיד כמו שכתוב שם: כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד וכו׳. ״אפרים״ מלחמתו בארמילוס. וכן בחושבנא ״ארמלס״. כל הבחינות האלה הם בטוריא דיוסף בן רחל שהיא מארץ ולכן מדובר בפרק זה על רחל, רחל מבכה על בניה. מנעי קולך מבכי ושבו מארץ אויב. היינו היציאה מהגלות ושבו בנים לגבולם היינו העליה לציון.
קול התור
קנד) שבי אל עריך (ירמיהו ל״א:כ״א) – כל הפרק הזה נאמר על משיח בן אפרים ראה לעיל (סימן א׳) בחינה אפרים בכורי שעל ידו קבוץ גלויות. ורבנו הוסיף רמז ע״ז ״שבי אל עריך״ (לפי הכתיב שבי בלי ו׳) בגימט׳ ״עדות ביהוסף״ ראה לעיל (סימן קי״ז) בחינה עדות ביהוסף, ושם הציבי לך ציונים וכו׳ שיתי לבך למסילה וכו׳.