כִּ֛י אִם־אִ֥ישׁ בַּעֲוֺנ֖וֹ יָמ֑וּת כָּל־הָֽאָדָ֛ם הָאֹכֵ֥ל הַבֹּ֖סֶר תִּקְהֶ֥ינָה שִׁנָּֽיו׃ (ס)
חובות הלבבות
וְאִם יִהְיֶה חָלְיוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִתְנַהֵג בְּמָה שֶׁהִזִּיקוֹ מֵהַמָּזוֹן אֹפֶן בְּרִיאוּתוֹ יִהְיֶה בְּהִשָּׁמְרוֹ מִן הַמָּזוֹן הַהוּא וְהַדּוֹמֶה לוֹ וּלְהִתְנַהֵג בְּמָה שֶׁהוּא הֶפֶךְ מִזְגּוֹ וְטִבְעוֹ עַד שֶׁיָּשׁוּב אֶל הָעִנְיָן הַשָּׁוֶה וְכַאֲשֶׁר יַבְרִיא גּוּפוֹ וְיַעֲמֹד עַל הַגְּבוּל הַשָּׁוֶה לוֹ יֹאכַל מִן הַמַּאֲכָלִים הַשָּׁוִים בֵּין שְׁנֵי הַמַּאֲכָלִים וְהָאֶמְצָעִיִּים בֵּין שְׁנֵי הַמְּזָגִים וּכְבָר דִּמָּה הַכָּתוּב הָעֲווֹנוֹת בַּמַּאֲכָל הָרַע כמ״ש (ירמיהו ל״א:ל׳) כִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו:
גן נעול
וגם זה רמזו קדמונינו ז"ל (עיין ע"ז ה, א) ואמרו "חרות על הלוחות" חירות מיסורין ומיצר הרע וממלכיות. וגם זה דוגמא למה שקרה לאדם. שאחרי חטאו הוצרך ליגיעה למשול על הציורים הרעים טרם השיג השלמות האמיתי. וכמו שאמר (בראשית ג, יט) "בזעת אפך תאכל לחם", ובארנוהו למעלה. ודבר זה יאריך בין בני אדם עד ישוב ה' שבות עמו ברחמים. כי אז יגיעו בני האדם אל המדרגה הראשונה שירדו ממנה. ויהיה בהם לב טהור, ועליו מכתב אלהים התורה והחכמה, וימשול הלב על הכחות הנפשיות בטבע ולא יחטאו בדרכיהם. שכן הבטיח (יחזקאל לו, כו) "והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר". דִמָה היצר הקשה לאבן המונח על פי הבשר, ובסור האבן יהיה הלב בשר. ולכן אמר "לב האבן מבשרכם" להורות שהוא בשר. ותחלת הכתוב (שם שם) "ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם". והמליצה היקרה הזאת בארנו למעלה. וכמו שבקש המשורר האלהי (תהלים נא, יב) "לב טהור ברא לי אלהים" וגו'. והכל על צד הפלא ועל כן יחס הדבר למתת אלהים. ובהיות הלב טהור והוא המושל, והרוח הנכון, שהוא המעדר, אז תחול עליו הרוח הטובה ממרומים, כמבואר למעלה. ועל כן סמך ואמר (יחזקאל לו, כז) "ואת רוחי אתן בקרבכם". והוא רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת. רוח נכון, רוח הקדש, רוח נדיבה. כל אחד כפי זכותו ומעלתו. ולא יחטאו עוד, כמו שאמר (שם שם) "ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם אותם". והעשייה היא התקון כמו (בראשית א, ז) "ויעש אלהים את הרקיע". (שמואל ב יט, כה) "ולא עשה שפמו". וכן בהיות הלב טהור והרוח נכון, והעזר האלהי על ראשה, הנפש מתוקנת ללכת בדרך חכמה בלב ובמעשה. והחכמה בלב היא השמירה. ובפועל היא העשייה. ועליהן אמר "תשמרו ועשיתם". כדרך (דברים ד, ו) "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם". גם בספר ירמיה ע"ה מפורש הדבר שאמר (ירמיה לא, ל-לב) "הנה ימים באים נאם יי' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם יי'. כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם יי' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם". הודיע שיכרות עמהם ברית חדשה. כלומר שיעשה עמהם אות לטובה מחדש. כי בהוציאם מארץ מצרים כבר עשה עמהם האות הזה, כמבואר למעלה. אבל לא הועיל אז, כי הפרו את ברית יי' וחשבו רע על ה', ועשו העגל וירדו ממעלתם. והוא ב"ה השפיע עליהם רוח דעת והשכל. שהוא על דרך משל הבעילה והאדנות. שחפץ להושיעם על צד הפלא, לולי שהפרו המה בריתו. אבל לעתיד יעשה עמהם חדשות, שיתן התורה בקרבם וכל דרכי הכחות יטו בטבע אל החכמה. גם יכתבנה על לבם מכתב אלהים. כי תנוח עליהם הרוח הטובה בהפלגה גדולה ולא יחטאו עוד, כי יֵדעו דעת אלהים ולא יחשבו און כלל. כמו שסמך ואמר (ירמיה לא, לג) "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יי' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם יי' כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד". ויראה שבעת ההיא הנולדים יהיו מנעוריהם מציירים דרכי החכמה, והם נבדלים בענין זה מבני הדור ההוא שיצאו ממצרים, שהיו קודם מתן תורה מציירים רע מנעוריהם ועדיין היו מורגלים במחשבות און. והדור העתיד לבוא יולדו טוב, כמו שהיה האב הראשון טוב מנעורין כמבואר למעלה. ועל זה רמז "למקטנם ועד גדולם". ועוד יהיו ביתר שאת ומעלה ובהפלגה גדולה. אחר שהבטיחנו שלא יחטאו עוד. והוא העולם הבא שאמרו עליו (עירובין כב, א) "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". לפי שאין שכר על המעשים בעת ההיא, כי אין יצר שולט באדם אז. והמעשה עצמו יהיה העונג שאין למעלה ממנה, בהיותם דבקים באלהים חיים והכבוד שוכן אתם.
נצח ישראל
כאשר תבין דברי חכמה עמוקה מאוד, תדע כי אי אפשר להיות לעתיד פירוד בין השם יתברך, שהוא העלה, ובין ישראל, שהם עלולים, מן השם יתברך. ודבר זה התבאר לך ממה שאמר הנביא ירמיה (ירמיה לא, ל-לא) "הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפירו בריתי ואנכי בעלתי בהם נאם ה' וגו'". וביאור ענין זה, כי בעולם הזה הגשמי אין כאן החבור הגמור, כי העולם הזה הגשמי נפרד ונבדל מן השם יתברך, שהוא העלה. לכך ישראל לא היו חוזרין אחר השם יתברך להיות דבקים בו, מצד כי ישראל הם בעולם הגשמי הזה שהוא נבדל. עד כי לעתיד, שיהיה העולם הזה בלתי גשמי חמרי, ואז ישראל אי אפשר להם בלא זה. ובעולם הזה השם יתברך היה מחזיר אחר ישראל. וכשיגיע הסוף, שיהיה סלוק הגשמי, יהיה החבור לגמרי. רק ישראל, מפני שהם בעולם הזה הגשמי, שהוא נפרד מן השם יתברך, אינם מחזירים אחר השם יתברך. עד לבסוף, שאז יסולק ההבדל הזה.