ירמיהו מח:יא מחשבת ישראל: מורה נבוכים והגיונות אל עמי

׳עמידה׳ – שם משתתף. יהיה בענין עמידת האדם וקימתו; ״בעומדו לפני פרעה״, ״אם יעמוד משה ושמואל״, ״והוא עומד עליהם״. ויהיה בענין ההמנע וההפסק: ״כי עמדו לא ענו עוד״, ״ותעמד מלדת״. ויהיה בענין הקיום וההשאר: ״למען יעמדו ימים רבים״, ״ויכלת עמד״, ״עמד טעמו בו״ – התקים ונשאר ולא נשתנה. ״וצדקתו עומדת לעד״ – קימת ונשארת. וכל ׳עמידה׳ שבאה באלוה ית׳ – היא מזה הענין האחרון: ״ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים״ – ויתקימו סבותיו כלומר: מסובביו. והנה יתבאר זה בזכר שתוף ׳רגל׳. ומזה הענין – אמרו ית׳ אל משה ״ואתה פה עמוד עמדי״; ולפי זה ״אנכי עומד בין יי וביניכם״.

וכבר אמר החסיד המשורר ר׳ נחמן מברסלב זצ״ל בדרך מליצתו על הכתוב ״כי בשמחה תצאו״, שרק על ידי השמחה נעשה האדם בן חורין ומיושב בדעתו, כמה דכתיב ״שאנן מואב מנעוריו וגו׳ ובגולה לא הלך, על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר״ (ירמיהו מח, יא).