לָכֵ֞ן שִׁמְע֣וּ עֲצַת־יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ אֶל־אֱד֔וֹם וּמַ֨חְשְׁבוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב אֶל־יֹשְׁבֵ֣י תֵימָ֑ן אִם־לֹ֤א יִסְחָבוּם֙ צְעִירֵ֣י הַצֹּ֔אן אִם־לֹ֥א יַשִּׁ֛ים עֲלֵיהֶ֖ם נְוֵהֶֽם׃
גן נעול
"לכן שמעו עצת יי' אשר יעץ על אדום, ומחשבותיו אשר חשב אל יושבי תימן, אם לא יסחבום צעירי הצאן, אם לא יַשִׁים עליהם נְוֵהֶם" (ירמיה מט, כ). פירוש. הנביא מבטיח לישראל כי הסכים השם ב"ה בעצתו העליונה להשמיד מלכות אדום, והיא המלכות הרביעית ושלא נאמרה הנבואה על תנאי. ובאותה הפרשה אמר "כי בי נשבעתי נאם יי' כי לְשַׁמָּה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בָצְרָה, וכל עריה תהיינה לחרבות עולם" (ירמיה מט, יג). והשבועה היא הבטחה אשר לא תבטל, ובארנוהו למעלה (חדר ה חלון ו). והנה דברי הנבואה הזאת דומים לדברי ישעיה (יד, כו) שאמר "זאת העצה היעוצה על כל הארץ" . וכתב חורבן אדום וכל מכותיה בספרו. ואמר "ונהפכו נחליה לזפת וגו' לזפת בוערה. לילה ויומם לא תכבה, לעולם יעלה עשנה, מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עובר בה" (ישעיה לד, ט-י) וכדומה לזה המפורש בספרו. והכונה כמו שבארנו למעלה.
האמונות והדעות
ואחר ששמעתי אלה הצרות, התבוננתי בכתוב, ומצאתי בו מקום לכל דבר מהם. ותחלתם שאדום יכבשו בית המקדש בעת הגאולה, יאמר בו (עובדי' א' כ"א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, ושילחם בם אחד מבני רחל, אמר בזה, (ירמיה מ"ט כ') לכן שמעו עצת יי' אשר יעץ על אדום ומחשבותיו אשר חשב על יושבי תימן אם לא יסחבום צעירי הצאן, ושאנשים מעטים מן האומה יתקבצו אליו לא רבים, אמר בו, (שם ג' י"ד) ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה, ושהעולה עליהם יתפשם וישבם ויהרגם, אמרו בו (זכריה י"ד א' ב') הנה יום בא ליי' וחולק שללך בקרבך ואספתי את כלן הגוים אל ירושלים למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים, ושהאיש אשר מלך יהיה מן הנהרגים ויבכו לו ויספדהו, אמר בו (שם י"ב י') והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עלו כמספד על היחיד, ושאר הענין; ושצרה גדולה תמצא האומה בעת ההיא, אמר בו (דניאל י"ב א') והיתה עת צר אשר לא נהיתה מהיות גוי עד היום ההוא, וששנאה גדולה תתחדש בין רבים מהם ובין האומות, עד שיגרשום אל המדברות הרבים, אמר בו (יחזקאל כ' ל"ה) והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם, ושירעבו ושיצמאו ויתענו כאשר אירע לאבותיהם, אמר אחריו (שם) ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים כאשר נשפטתי את אבותיכם, ושיתבררו שם ויבחנו איך סבלם וחוזק אמונתם, אמר אחריו (שם ל"ז) והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסורת הברית, ושאלה הדברים גורמים למי שאמונתו חלושה לצאת מדתו, שיאמר: זה הוא אשר היינו מקוים? וזה הוא אשר הגיע אלינו ממנו? אמר בו אחריו (שם ל"ח) וברותי מכם המורדים והפושעים בי, ושהנשאר יראה להם אליהו וישיב את לבבם, אמר בו (מלאכי ג' כ"ג כ"ד) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו', והשיב לב אבות על בנים. והנה עניני הדברים האלה מפורשים במקרא, והוסיפו לנו הקדמונים שסדרום דבר אחרי דבר כאשר נכתבו. וישתבח מי שהגביר חסדו עלינו, בהקדמת זכרון הצרות האלה, שלא תפגענה אותנו פתאום ותיאשנה אותנו, ובהתחדשם אמר עוד (ישעיה כ"ד ט"ז) מכנף הארץ זמירות שמענו עד סוף הפרשה:
גן נעול
ובכונת הכתוב אודיעך חדשות בפרשת יואב.4מלכים-א יא, טו הכתוב "לכן שמעו עצת יי'" (ירמיה מט, כ), כי הוא הנותן טעם ומפרש דברי הכתוב שלפניו. דע כי הנביאים אמרו שתחרב ארץ אדום ויושביה בחרב שונאיהם. וכמה פסוקים נכתבו על זה בכל נבואותיהם. כי בפרשה זו נאמר "שמועה שמעתי מאת יי' וציר בגוים שלוח. התקבצו ובאו עליה וקֻמו למלחמה" (ירמיה מט, יד). בישעיה כתיב "כי רִוְּתָה בשמים חרבי, הנה על אדום תרד וגו' חרב ליי' מלאה דם הודשנה מחלב וגו' כי זבח ליי' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום" (ישעיה לד, ה-ו). וכן בספר יחזקאל בנבואה על הר שעיר אמר "לכן חי אני נאם אדני אלהים כי לדם אעשך ודם ירדפך" (יחזקאל לה, ו). ובספר עובדיה מפורש יותר, אמר גם הוא "וציר בגוים שֻׁלָח קומו ונקומה עליה למלחמה וכו'. וחתו גבוריך תימן" (עובדיה א פסוקים א, ט), וכמו שבארנו בבית השני (חדר יב, חלון ג). ונאמר עוד "ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל" (יחזקאל כה, יד), כל אלו הכתובים וכיוצא בהם מורים שתהיה חורבן אדום בחרב שונאיהם ובית ישראל.