ישעיהו א:ג מחשבת ישראל: נצח ישראל, חובות הלבבות, תפארת ישראל וגן נעול

ועל זה אמר (ישעיה א, ג) "ידע שור וגו'", נגד ב' דברים - היראה והאהבה, שראוי היה שיהיו נמצאים בישראל. כי יש בעל חי כמו השור, מכיר מי שהוא תחתיו ותחת רשותו, אשר יכול לעשות עמו כרצונו, והוא ירא מפניו. לכך אמר "ידע שור קונהו", כי ידע מי שהוא אדון לו מושל עליו. ומפני שהשור הוא מלך בבהמות, ועם כל זה ידע קונהו שהוא אדון לו, לכך אמר "ידע שור קונהו". ונמצא בעל חי כמו חמור, שאינו מכירו בענין זה, מכל מקום הוא מכיר הטוב שיש לו אצל בעל שלו, ונמשך אחר בעליו. ועל זה אמר (שם) "וחמור אבוס בעליו", שהוא הבעל חי החומרי ביותר ואין לו חכמה, מכל מקום מכיר את בעליו בשביל טובתו, שמיד הוא רץ אל האבוס שממנו אכילתו. אבל "ישראל לא ידע וגו'" (שם), רוצה לומר שנקראו על שם השררה, והיה ראוי להם לדעת שררת וממשלת הקב"ה, אשר הוא מושל על הכל, כמו שידע השור - שהוא מלך - את שהוא אדון לו, ועם כל זה לא ידעו דבר זה להיות יראים מפניו. ואמר "עמי", כנגד החמור שזכר, שנקראו "עם" על שם שהם אומה בלבד. ומזה הצד היה להם לדעת מי שהוא מטיב עמו, שהחמור ידע אבוס בעליו, אבל "עמי לא התבונן" הטובות שעשיתי עמהם, ועוד אפשר לעשות להם לעתיד, בשביל כך היה ראוי להיות נמשכים אחר השם יתברך בעבותות האהבה, כמו החמור הנמשך אחר אבוס בעליו:

וּכְשֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב וּמִתְבּוֹנֵן בִּיסוֹדֵי הַחָכְמָה וּבוֹחֵן סִימָנֶיהָ יִהְיֶה יִתְרוֹנוֹ עַל הַבְּהֵמָה כְּפִי הֲבָנָתוֹ. וְאִם יִתְעַלֵּם מֵהֶם לֹא יִהְיֶה דּוֹמֶה לַבְּהֵמָה אַךְ יוֹתֵר גָּרוּעַ מִמֶּנָּה כמ״ש הַכָּתוּב (ישעיהו א׳:ג׳) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע וְגוֹ׳,

וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה אֵינוֹ מְקַבֵּל חִיּוּבֵי הַשִּׂכְלִיּוֹת וּכְשֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל מָה שֶׁמְּחַיְּבוֹ הַשֵּׂכֶל עִם הִמָּצְאוּ לוֹ וְהִתְעוֹרֵר עָלָיו יָצָא לוֹ מִתְּכוּנַת הַחַי הַמְדַבֵּר וְיִהְיוּ הַבְּהֵמוֹת מְבִינוֹת דֶּרֶךְ תַּקָּנָתָם יוֹתֵר מִמֶּנּוּ כמ״ש (ישעיה א) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן וְיִהְיֶה דַּרְכּוֹ כְּדֶרֶךְ מִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (תהלים לז) כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי ה׳ כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ: