ישעיהו א:יא מחשבת ישראל: תורת העולה, ספר המליצה, לנבוכי התקופה ומורה נבוכים

לָמָּה־לִּ֤י רֹב־זִבְחֵיכֶם֙ יֹאמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׂבַ֛עְתִּי עֹל֥וֹת אֵילִ֖ים וְחֵ֣לֶב מְרִיאִ֑ים וְדַ֨ם פָּרִ֧ים וּכְבָשִׂ֛ים וְעַתּוּדִ֖ים לֹ֥א חָפָֽצְתִּי׃

תורת העולה

הטעם השני כתבו הרב המורה חלק שלישי פרק שנים ושלשים, כי באו כדי לעקור עבודה זרה מן העולם, לפי שהיה מנהג הקדמונים מהאומות שהיו מקריבים קרבנות בהיכלות לכוחות העליונים, והיה מחשבתם שבזה יתגבר מזלם בכך, וימשיכו כח מן המזלות שמקריבים להם, כמו שמצינו שמצריים היו עובדים למזל טלה, והיו מקריבין לו צאן, וכן הכשדים היו עובדים לצורת בקר והיו מקריבין לו שור. ועל כן צותה התורה להקריב מינים אלו להקדוש ברוך הוא, כדי שיתפרסם שהדבר שהיו חושבים לעיקר חטא הוא עצם הכפרה. ועוד כתב הרמב"ם פרק שנים ושלשים מחלק ג' כי אילו היה אפשר בדרך הטבע לעקור עבודה זרה מן העולם בלא הקרבת הקרבנות לא צוה הקדוש ברוך הוא בקרבנות כלל, אלא להיות שבימים הקדמונים היו מפורסם בעולם כאלו עניין הקרבנות למזלות ולככבים, על כן לא גזרה חכמת השם יתברך לצוות להניח אלו העבודות לגמרי, כי אז היה מה שלא יעלה בלב לקבלו כפי טבע האדם שהוא נוטה תמיד למורגל, והיה דומה אז כאילו יבא נביא בזמנינו זה, שיקרא לעבודת השם יתעלה ויאמר צוה אתכם השם יתברך שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תבקשוהו בעת צרה, אבל תהיה עבודתכם בלב בלתי מעשה, ומפני זה השאיר השם יתברך מיני עבודות ההם והעתיקם, ומהיותם לנבראים ולעניינים דוממים שאין אמיתות להם לשם יתעלה, וצונו לעשותן לו יתעלה, ועוד האריך בפרק ההוא לתת עוד מדברי הפסוקים, וזה לשונו: ובעבור זה נמצא הרבה בספרי הנביאים שמוכיחים בני אדם על רוב השתדלות והתחזקות להביא קרבנות, וביארו שאין הקרבנות מכוונין בעצמם כוונה צריכה מאד, והשם אינו צורך עליהם, אמר שמואל (ש"א, טו) החפץ ליי' בעולות וגו'. ואמר ישעיה (ישעיה, א) למה לי רוב זבחיכם וגו'. ואמר ירמיהו (ירמיהו, ז) כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתי ביום הוציאי אותם וגו'. כוונת זה המאמר הוא מה שביארתי לך, וזהו שאמר שכוונתו הראשון אמנם היא שתשיגוני ולא תעבדו זולתי, וזאת המצוה בהקרבת הקרבנות וכוונת הבית, אמנם היתה בעבור שתעלה בידינו זאת הפינה, ובעבור העתקתי אלו העבודות לשמו, עד שימחה שם עבודה זרה ותתקיים פנת יחודי, ובאתם אתם ובטלתם התכלית ההיא, ואם כן אין לו צורך בקרבן.
שאל רבBookmarkShareCopy

ספר המליצה

וְהִנֵּה, כְּלָל כָּל הָהִשְׁתַּדְּלוּת הַזֶּה הוּא לְהָעִיר לֵב הַשּׁוֹמְעִים וְלִפְעֹל בּוֹ בְּכֹחַ. וְאוּלָם וַדַּאי הוּא שֶׁהַהִשְׁתַדְּלוּת צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁתַנֶּה כְּפִי הַתַּכְלִית שֶׁנְּבַקֵּש לְהַשִּׂיג. כִּי הִנֵּה, פַּעַם נִצְטָרֵךְ לְהָעִיר בַּלֵּב הַחֶמְלָה, וּפַעַם הַנְּקָמָה, פַּעַם הַכְּנִיעָה, פַּעַם הַיִּרְאָה פַּעַם הָעֹז וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה, וְאָמְנָם, כְּפִי מַה שֶׁנִּרְצֶה לְהָעִיר בּוֹ כָּךְ רָאוּי שֶׁנְּסַדֵּר דְּבָרֵינוּ בְּכָל הַדְּרָכִים הָאֵלֶּה, וּשְׁאָר דְּרָכִים כַיּוֹצֵא בָם: בִּקְרִיאוֹת, בִּתְמִיהוֹת, בִּשְׁאֵלוֹת, בְּבַקָּשׁוֹת, בְּתַאֲוָה, בְּהָכְנָעָה, בְּהַרְאוֹת סִכְלוּת דְּבַר מָה — כֻּלָּם תִּמְצָאֵם בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ פְּעָמִים רַבּוֹת. דֶּרֶךְ מָשָׁל בִּקְרִיאָה (ווֹקַאסִיּוֹן Vocacion אוֹ אֵישְׁקְלַאמַאסִיּוֹן): הוֹי גּוֹי חוֹטֵא, (ישעיה א ד): הוֹי רוֹעִים מְאַבְּדִים אֶת צֹאנִי (ירמיה כג א). בִתְמִיהָה (אַדְמִירֵסִיּון Admiracion); אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם וְכוּ' (שם יד יב), אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְכוּ' (ירמיה ח ח), אֵיךְ אֶתֶּנְךָ אֶפְרַיִם וְכוּ' (הושע יא ח). בִּשְׁאֵלָה (אִינְטֶרוֹגַאסִיּוֹן Interrogacion): לָמָּה לֹא מֵרֶחֶם אָמוּת וְכוּ' מַדּוּעַ קִדְּמוּנִי וְכוּ‘, (איוב ג יא); לָמָּה לִי רֹב זִבְחֵיכֶם וְכוּ' (ישעיה א יא), מִי יָעַץ זֹאת עַל צוֹר הָמַּעֲטִירַה (שם כג ח). בְּאָלָה (אִימְפְּרֵיקַאסִיּון Imprecacion): כֹּה יעֲשֶׂה יְיָ וְכֹה יֹסִיף לִי (רות א יז): כְּתֵפִי מִשִּׁכְמָה תִּפּוֹל (איוב לא כב). בְּתַאֲוָה (אֶפִּיטִימִיאָה Epithymia): מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם (איוב כט ב): מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר וְכוּ' (ירמיה ט א): מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה וְכוּ' (תהלים נה ז). בְּבַקָּשָׁה (דֶפְּרֶקַאסִיּון Deprecacion אוֹ פֶּטִיסִיּון peticion): כִּי שְאַל נָא לְדֹר רִישוֹן (איוב ח ח), הַסְכֶּן נָא עִמּוֹ וּשְלָם (שם כב כא). בְּהַכְנָעָה (קוֹנְווֹקַאטִִיּוֹן Convocacion): שִׁמְעוּ כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר (משלי ח ו): שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ (שם א ח). בְּהַרְאוֹת סִכְלוּת דְּבַר מָה (אִיגְנוֹרַאנְצִיָּה Ignorancia) תִּמְצָאֵהוּ בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: לֹא חִלָּק יָדַעְנָא51"לא חלק ידענא", חולין יט, א. וְלֹא בִלָּק יָדַעְנָא; מַנּוּ מָרִי52"מנו מרי", שבת קנב, ב. דְּלָא יָדַעְנָא לֵה.
שאל רבBookmarkShareCopy

לנבוכי התקופה

״‎חַטַּאת עַמִּי יֹאכֵלוּ וְאֶל עֲוֹנָם יִשְׂאוּ נַפְשׁוֹ״‎ (הושע ד, ח). ״‎לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם, יֹאמַר ד׳, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי, מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי״‎ (ישעיה א, יא-יב) וכו׳ וכו׳.
שאל רבBookmarkShareCopy