ישעיהו א:יב מחשבת ישראל: חובות הלבבות

כִּ֣י תָבֹ֔אוּ לֵרָא֖וֹת פָּנָ֑י מִי־בִקֵּ֥שׁ זֹ֛את מִיֶּדְכֶ֖ם רְמֹ֥ס חֲצֵרָֽי׃

חובות הלבבות

שֶׁאִם יְשַׁבְּחוּהוּ עַל טוֹבָה שֶׁעָשָׂה יָבֹז לִמְשַׁבְּחוֹ עָלֶיהָ וְתִהְיֶה נְקַלָּה בְּנַפְשׁוֹ וּקְטַנָּה בְּעֵינָיו מֵהֱיוֹתָהּ מְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה אֵצֶל הַבּוֹרֵא לְקַטְנוּתָהּ נֶגֶד מָה שֶׁהוּא חַיָּב בּוֹ מִכִּפְלֵי הַטּוֹבָה הַהִיא וְיֹאמַר לִמְשַׁבְּחוֹ רַב לְךָ אָחִי כִּי אֵינָהּ נֶגֶד עֲוֹנֹתַי אֶלָּא כְּנִיצוֹץ מִן הָאֵשׁ בַּיָּם ואפי׳ אִם תִּהְיֶה נֶחֱשֶׁבֶת לִמְאוּמָה אֵיךְ אֵדַע אִם הִיא נִצֶּלֶת מִפִּגְעֵי הַהֶפְסֵד הַמַּשִּׂיגִים אוֹתָהּ עַד שֶׁיְּקַבְּלֶנָּה הַבּוֹרֵא מִמֶּנִּי וְלֹא יְשִׁיבֶנָּה עָלַי וְיַשְׁלִיכֶנָּה בְּפָנַי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו א׳:י״ב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת וְגוֹ׳ וְאָמַר (שם) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא וְגוֹ׳.
שאל רבBookmarkShareCopy