כִּ֣י כֶ֜רֶם יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה נְטַ֖ע שַׁעֲשׁוּעָ֑יו וַיְקַ֤ו לְמִשְׁפָּט֙ וְהִנֵּ֣ה מִשְׂפָּ֔ח לִצְדָקָ֖ה וְהִנֵּ֥ה צְעָקָֽה׃ (ס)
עקידת יצחק
במדרש (ש"ר פל"ד) כך אמר להם הקב"ה דישראל אתם הצאן דכתיב (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ואני הרועה דכתיב (תהלים פ') רועה ישראל האזינה עשו לי דיר שארעה אתכם: אתם הכרם דכתיב (ישעיהו ה׳:ז׳) כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואני השומר דכתיב (תהילים קכ״א:ד׳) הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל. עשו לי סכה שאשמור אתכם: אתם הבנים דכתיב (דברים י״ד:א׳) בנים אתם לה' אלהיכם. ואני האב דכתיב (ירמיהו ל״א:ט׳) כי הייתי לישראל לאב. כבוד הוא לאב שיהיו בניו עמו וכבוד הוא לבנים שיהיו אצל אביהם דכתיב (משלי י"ז) עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם לכך עשו לי בית שאדור ביניכם הה"ד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
ספר המליצה
וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע עוֹד כִּי מִלְּבַד הַפְּעֻלּוֹת שֶׁיִּפְעָלוּ כָּל הַדְּרָכִים הָאֵלֶּה שֶׁזָּכַרְנוּ בָּרָצוֹן וּבַשֵּׂכֶל מִצַּד עַצְמָם, הִנֵּה עִנְיָן כְּלָלִי יֵשׁ בְּכֻלָּם שֶׁגַּם מִצִּדּוֹ תִּגְדַּל פְּעֻלָּתָם בַּשֵׂכֶל, וזֶה: כִּי מִטֶּבַע הַשֵׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי לֶאֱהֹב אֶת הַחִדּוּשׁ וּבְכָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִמְצָא חִדּוּשׁ הַמְצָאָה וּמְלָאכָה מְסֻדֶּרֶת וּמְתֻקֶּנֶת, הִנֵּה יִשְׁתַּעֲשַׁע בּוֹ וְיִתְעַנָּג. וְעַל כֵּן כָּל מַאֲמָר שֶׁיָּבוֹא בְּסִדּוּר נֶעֱרָךְ וְנָאוֹת יִנְעָם, וְיוֹתֵר שֶׁתִּהְיֶה הַמְּלָאכָה בוֹ הַמְצָאָה חֲדָשָׁה וְשׁוֹמֶרֶת עֵרֶךְ מְסֻדָּר — יוֹתֵר יֶעֱרַב עָלָיו וּבִהְיוֹת בְּכָל אֵלֶּה הַדְּרָכִים חִדּוּשׁ הַמְצָאָה נְכוֹנָה — עַל כֵּן כֻּלָּם יֶעֶרבוּ לוֹ. וּכְבָר יִמָּצְאוּ דְרָכִים שֶׁתּוֹעַלְתָּם כְּפוּלָה, דְּהַיְנוּ: בְּמַה שֶּׁלַּצִּיּוּר וְהָרָצוֹן וּבְמַה שֶׁבָּהֶם מֵחִדּוּשׁ הַהַמְצָאָה וִיפִי הַמְּלָאכָה, בַּאֲשֶׁר הֵם כְּלָל כָּל הַדְּרָכִים שֶׁבֵּאַרְנוּ עַד הֵנָּה, וְיִמָּצְאוּ דְרָכִים אֲשֶׁר אֵין עִקַּר תּוֹעַלְתָּם אֶלָּא בְּמַה שֶׁבָּהֶם מֵחִדּוּשׁ הַהַמְצָאָה הַזֹּאת. הַמָּשָׁל לָזֶה: כְּשֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ מִמִּלָּה מְשֻׁתֶּפֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁתֵּי הֲבָנוֹת וְתִשְׁתַּמֵּשׁ מִמֶּנָּה בִשְׁתֵּי הֲבָנוֹתֶיהָ בְּמַאֲמָר אֶחָד. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הֵידָד53הידד, ירמיה מח, לג. לא הֵידָד, פירוּשׁו: הֵידָד שֶׁצּוֹעֲקִים נָסֵי הַמִּלְחָמָה, וְלא הֵידָד שֶׁאוֹמְרִים הַדּוֹרְכִים. וּבְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֱכֹל54"אכול", פסחים קיד, א. בָּצֵל וְשֵׁב בֵּצֵּל וְכֵן כְּשֶׁיָּבֹאוּ בַּמַּאֲמָר מִלּוֹת נוֹפְלוֹת זוֹ עַל זוֹ, וְנִקְרָא זֶה בִּלְשׁוֹן חֲכָמֵינוּ זַ"ל: לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן55"לשון נופל על לשון". בראשית רבה פי"ח.; דֶּרֶךְ מָשָׁל: וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׁפָּח56"משפח", בכה"י מספ"ח. לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה (ישעיה ה ז). ובְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: דְּאָכֵל אַלְיְתָא טְשִׁי בְעִלִּיתָא דְּאָכֵל קִקּוּלֵי אַקִּיקְלָא דְמָתָא יָתֵב57"דאכל אליתא", פסחים קיד, א: "דאכל אליתא טשי בעליתא דאכיל קקולי אקיקלי דמתא שכיב" כלומר מי שאוכל אליה, היינו בשר שמן, מסתתר בעליה כשבאים נושיו; מי שאוכל ירקות יושב באשפות העיר, היינו בפרהסייא ואינו חושש., וְכֵן כְּשֶׁתַּהֲפֹךְ נוֹשֵׂא מַאֲמָרְךָ וּנְשׂוּאוֹ מִזֶּה לָזֶה כְּמִשְׁפַּט הַמַּאֲמָרִים הַמִּתְהַפְּכִים שֶׁבֵּאַרְנוּ בַ"הִגָּיוֹן". דֶּרֶךְ מָשָׁל: לְאַהֲבָה אֶת שׂוֹנְאֶיךָ וְלִשְׂנֹא אֶת אֹהֲבֶיךָ (שמואל-ב יט ז); הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַּ וְהַגָּבֹהַּ הַשְׁפִּיל (יחזקאל כא לא). וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָזֶה.