ישעיהו ה:כא מחשבת ישראל: חובות הלבבות וגן נעול

אֶל מָה שֶׁאַחֲרֶיהָ עַד שֶׁיְּבִיאֲךָ אֶל מַדְרֵגָה שֶׁנִּסְתָּרִים בָּהּ פְּנֵי הָאֱמֶת וְהוּא הַשֶּׁקֶר הַגָּמוּר וִישָׁרֵשׁ אוֹתְךָ [מֵהָעוֹלָם הַזֶּה] וְיַפִּילְךָ מִמַּדְרֵגוֹת הַגְּמוּל בָּעוֹלָם הַבָּא וְתִהְיֶה חָכְמָתְךָ לְרָעָה לְךָ וְשִׂכְלְךָ סִבָּה לְאָבְדְךָ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה ה) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים וְאָמַר (ירמיה ח) הִנֵּה בִדְבַר ה׳ מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם וְאָמַר (הושע ד) כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה׳ וְגוֹ׳:

(ישעיה ה, כא) "הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים". פירוש הוי ואבוי על הרשעים העוזבים דרכי יושר בעבור שהן חכמים בעיניהם. והם מלעיגים על התורה, ומלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו.¹דברי הימים ב לו, טז ויותר מהם, אלו שהן "נבונים נגד פניהם", והם מעיזים להכחיש בטענות ונצוחיים יסודות המדע הנטועים בנפש. ואינו מדבר על הרשעים והפושעים העוברים מדרך התאוה ומרשע הלב. כי הם בעת ההשקט יודעים פשעיהם. אבל החכמים בעיניהם שמחים וששים בפעולתם החשוכה, כי הם מתארים דרכיהם בדרכי חכמה. ועל כן בפסוק שלפניו אמר (ישעיה ה, כ) "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שָׂמִים חשך לאור ואור לחשך, שָׂמִים מר למתוק ומתוק למר". ביאר שהוא מוכיח לאנשי משחית המלעיגים על תורת השם וחולקים על האמת. ואלו הם שתֵּאֵר "חכמים בעיניהם", וכנגדם אמר "שָׂמִים מר למתוק ומתוק למר". ביאר שהוא מוכיח לאנשי משחית המלעיגים על תורת השם וחולקים על האמת. והכת האחרת המהבילים בטענות ונצוחים, תאר "נגד פניהם נבונים", וכנגדו אמר "שָׂמִים חושך לאור ואור לחשך". וטעם המליצות האלו יתברר בספר "מעין גנים" בעז"ה. וכבר אמרנו (חלון ו') כי כת זאת הם משחיתים, ומנאצים השם. וזהו שאמר (ה, כד) "כי מאסו את תורת יי' צבאות ואת אִמְרַת קדוש ישראל נאצו". וכדרך (ישעיה א, ד) "בנים משחיתים עזבו את יי' נאצו את קדוש ישראל" המבואר למעלה. וכן בארנו (שם) שהם נכונים לשפטים גדולים באף ובחכמה. וזהו שאמר (ה, כה) "על כן חרה אף יי' בעמו וגו' בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה". וכל הענין הנאמר שם להפליג בעונשם המר על עונם:

והנה יסוד הכל וזאת תורת כל אדם מחבר ספר להשען על ה' ועל תורתו ועל דברי נביאיו ואנשי הקבלה הנאמנה, ושיהיה כל מאוייו להשיג האמת ולזרוע זרע אמת לצדקה. ושיהיה שפל בעיניו עד מאד וידע קוצר שכלו דעתו ובינתו. וְשֶׁיֵבוֹשׁ להתבונן בדברים נפלאים מדעתו. ולא יכנס לחקור חקירה בשום דבר זולתי בהיות הדבר פשוט ומושג לעין לבו. ובדברים הנעלמים מדעתו ישים רסן לשכלו ומתג לבינתו ויסתיר פניו מהביט אליהם. וישמח במה שהשיג הן רב הן מעט. כי המעט שישיג בדרך אמת בדרושי התורה האלהיים יקר מאד מכל מה שישיג בענינים אחרים. ובכל דבריו יתן כבוד לה' לתורתו ולעבדיו. ולא יירא מִכַּת בוזי דבר ה' ומנאציו. כת "החכמים בעיניהם והנבונים נגד פניהם".⁶ע"פ ישעיה ה, כא אם ילעיגו על דבריו יפטירו שפה יניעו ראש, לא יחרף לבבו כי זה דרכם כסל למו להלעיג על אנשי תושיה ותופשי התורה. ויחשבו אלו האנשים כי הלב הטוב והאמונה השכלית חרפה היא להם, בעבור שהם חפצים להיות חכמים מכל אדם. אם יתוכחו עמו לא יגור מפניהם. ואם יוכל, יברר טעותם ויגלה קלונם. הן אלה קצות דרכי מגמת כל מחבר ספר בכונה רצויה. ובהיות פניו מועדות על הדרכים הללו, אז יתחזק ויהיה לאיש וידרוש ויתור בעין לבו למצוא דברי חפץ. ואשר תמצא ידו יחזק בו. ויהיה למטה עוז מקל תפארה בידו לפתוח בשער פיהו, ולדבר נגד מלכים ולא יבוש. ואם בכל זאת לא ינצל מן הטעות והשגיאה לא יחוש. והמשורר האלהי אמר (תהלים יט, יג) "שגיאות מי יבין?". אדם אנחנו ולא אֵל. ומרכבת נשמתינו בשר ולא רוח. וכל המחובר מבשר ודם אי אפשר שלא יטעה במקצת דבריו, אלא שאין שגיאתו נחשבת לו לעון, כי לא במרד ולא מבעל דבר. ואלו היה זולתו מגיד לו האמת ומודיעו טעותו ושגיאתו, היה מקבל תוכחתו ובלב שמח היה מודה לדבריו. והיה נותן לו תודות רבות בעבור שהעמידו על האמת. וזה האות שלא שגה ברוח גאותו ולא טעה במעלו, אלא מקוצר רוח בינה שבנפשו. וכמו שיתבאר ענין זה בבית הראשון שבספר "גן נעול" חדר ד' חלון י'. סוף דבר אף אני הצעיר "דרך אמונה בחרתי"⁷תהלים קיט, ל, להועיל לעצמי ולזולתי שהן בערכי, ולגדולים ממני תהיינה מקצת הדברים למזכרת, (משלי א, ה) "ישמע חכם ויוסף לקח, ונבון תחבולות יקנה". ותפלתי לאלהים עליון ישמור פי ולשוני מחטוא. ויקיים בי מקרא שכתוב (שמות ד, יב) "ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר".