וְאָעִ֣ידָה לִּ֔י עֵדִ֖ים נֶאֱמָנִ֑ים אֵ֚ת אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־זְכַרְיָ֖הוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָֽהוּ׃
עקידת יצחק
וכבר היו רבן גמליאל ורבי יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של כרך גדול מאנטיפרס מאה מילין התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק. אמר להם ומפני מה אתם בוכים. א"ל כותים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לאלילים הם שקטים ושלוים ובית הדום רגלי אלהינו נשרף באש ולא נבכה. אמר להם לכך אני משחק אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. ושוב פעם אחת היו רבן גמליאל ורבן אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא עולין לירושלם וראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים והתחיל כלן בוכין ור' עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק אמר להם ומפני מה אתם בוכים. אמרו לו מקום שנאמר והזר הקרב יומת (במדבר א׳:נ״א) ונתקיים בו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו (איכה ה׳:י״ח) ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק דכתיב ואעידה לי ערים נאמנים את אוריהו החתי ואת זכריהו בן ברכיהו (ישעיהו ח׳:ב׳). וכי מה ענין אוריהו אצל זכריהו והלא אוריהו במקדש ראשון וזכריהו במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריהו כנבואתו של אוריהו. באוריהו כתיב לכם בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה (מיכה ג׳:י״ב). ובזכריהו כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם וגו' (זכריה ח׳:ד׳) אם לא נתקיימה נבואתו של אוריהו מתירא אני שמא לא תתקיים נבואתו של זכריהו עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריהו שמח אני שיודע שנבואתו של זכריהו מתקיימת כלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו (מכות כ"ד) וכן הוא בספרו פרשת עקב כלשון הזה:
נצח ישראל
בפרק בתרא דמכות (כד.), וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכים בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטום ברחוק מאה ועשרים מיל, התחילו הם בוכים, ורבי עקיבא משחק. אמרו לו, למה* אתה משחק. אמר להם, למה אתם בוכים. אמרו לו, גוים הללו יושבים בטח ושלוה והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלקינו נשרף* באש. [אמר להם], לכך אני משחק, אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. שוב פעם אחת היו עולים לירושלים, כיון שהגיעו להר צופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הם בוכים, ורבי עקיבא משחק. אמרו לו, עקיבא למה אתה משחק. אמר להם, מפני מה אתם בוכים. אמרו לו, מפני שכתוב בו "הזר הקרב יומת", עכשיו נתקיים "על הר ציון ששמם* שועלים הלכו בו" (איכה ה, יח), ולא נבכה. אמר להם, לכך אני משחק, דכתיב (ישעיה ח, ב) "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו", וכי מה ענין אוריה אצל זכריה, והלא אוריה במקדש ראשון, וזכריה במקדש שני. אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, כתיב באוריה (מיכה ג, יב) "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער", בזכריה כתיב (זכריה ח, ד) "עוד ישבו זקנים וזקינות ברחובות ירושלים". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שמא לא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שתתקיים נבואתו של זכריה*. ובלשון הזה אמרו לו, עקיבא נחמתנו, עד כאן.