ישעיהו ח:יז מחשבת ישראל: חובות הלבבות וגן נעול

כמ״ש (ישעיה ח) וְחִכִּיתִי לַה׳ הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ, וְאַל יִהְיֶה כְּמִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (שם) וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמָעְלָה,

"מִהֲרוּ שכחו מעשיו לא חִכּוּ לעצתו" (תהלים קו, יג). פירוש. מלת "חִכּוּ" על ההמתנה בדרך הבטחון, כמו "וחכיתי ליי' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו" (ישעיה ח, יז). פירוש. אני ממתין על ישועת ה' המסתיר עתה פניו מבית יעקב. וההמתנה הזאת בארח חכמה ובטוב טעם, כי ידעתי כי הוא אֵל גומל טוב לעושי רצונו. ואם רגע באפו חיים ברצונו, והיא התקוה, כדרך "וכשכיר יקוה פָּעֳלוֹ" (איוב ז, ב). ורמזנו על זה למעלה (חדר ו חלון יד). ואיננו כפל ענין במלים שונות כדברי רד"ק ז"ל. וכן "לא חכו לעצתי". לא המתינו לעצת ה' שיעץ עליהם להושיעם. והגיד גודל סכלותם כי השם ב"ה נשבע שיהיה להם למושיע והם יהיו לו לעם, ושייטיב עמהם בכל הדרך אשר ילכו. והיא העצה ההחלטית שאיננה על תנאי, וכמו שעשה כי קרע להם את הים ושִׁקַע אויביהם בתוכו. והנה ראו את מעשה ה' הגדול והנורא, וְשֶׁמִלֵא עצתו שדִבֶּר ביד משה עבדו. וראיה, כי אז האמינו בו ושרו לפניו, כמו שכתוב "ויאמינו בעבדיו ישירו תהלתו" (תהלים קו, יב). והנה עשו שתים רעות. האחת, כי שכחו מעשיו הנפלאים והטובים שראו בעיניהם, שהן אות ומופת כי עצותיו אמונה אומן. והשני, כי לא חכו לעצתו, כי היו להם להמתין על ישועתו בארח חכמה ובטוב טעם, אחר שלא היו הנבואות על תנאי כי אם בעצה מוחלטת, ואם ה' יעץ, מי יפר? והם לא עשו כן, אלא כל פעם שחסרו דבר זמן מועט, מיד סרו מדרך ה' ורבו והלינו נגדו, וכמו שמספר והולך "ויתאוו תאוה במדבר, וינסו אֵל בישימון וגו' ויקנאו למשה וגו'. יעשו עגל בחורב וגו' וימאסו בארץ חמדה וגו' ויצמדו לבעל פעור וגו' ויקציפו על מי מריבה" (תהלים קו, יד-כח). סוף דבר תמצא מסיפורי התורה שכל פעם שחסרו דבר לא המתינו על ישועת ה' שֶׁדִבֶּר לתת להם כל הטוב, אך קצרה נפשם וְהֵלִינוּ ורבו, והבן. וראב"ע ז"ל אמר "לא חכו לעצתו, כי עצת השם היתה טובה להם שלא יאכלו בשר תאוה" ע"כ. ולא מצאתי העצה הזאת כתובה בתורה. ולא אמר להם לאכול בשר כי כן כתוב "איש איש אשר ישחט שור או כשב וכו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו" (ויקרא יז, ג-ד) והמצוה שישחטו בפתח אהל מועד, לא שיאסור להם הבשר. ולא נענשו על תאותם רק בעבור שבאו בעלילות דברים ומאסו במן, ודברו תועה ולפירושו זה אין טעם למלת "לא חכו", ויאמר "לא שמעו עצתו". ולמה קרא ענין זה "עצה"? ורש"י ז"ל פירש "לא חכו לעצתו. לא קוו לו" ע"כ. ואם תסתכל מה שפירשנו תבין כי פירושו ישר.