ישעיהו ט:ה מחשבת ישראל: עקידת יצחק וגן נעול

תדע כי להיות המלך חזקיהו איש שלם מאד ואהוב לאלהיו ואוהב התורה והחכמה מכל אשר היו לפניו כי על כן נקרא פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום (ישעיהו ט׳:ה׳). וחז"ל הפליגו להרבות בשבחו ואמרו (סנהדרין צ"ד:) שהמון בני דורו ונשיהם וטפם כולם היו בקיאים באיסור והיתר וטומאה וטהרה בקיאות נפלאה לזה אמר רבי הלל בגמרא (שם צ"ח:) אין להם משיח שכבר אכלוהו בימי חזקיהו כסבור שעליו נאמר (ישעיהו י״א:ב׳) ויצא חוטר מגזע ישי וכו'. ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' והריחו ביראת ה' וכי על בני דורו נאמר (ישעיהו י״א:ב׳-ג׳) כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ואינו כן כי לפי דעת החכמים כלם לא נתפשט האור האלהי ההוא ולא נמשך כמו שיקוה על מלך המשיח העתיד כמו שאמרנו אמנם על הקירוב או הדמיון ההוא אמרו (סנהדרין צ"ד.) בקש הקב"ה לעשות משיח לחזקיהו אלא שאכלתו פגה כלומר שעם שהיה הוא שלם על זה השיעור הנה הדור עדיין לא היה ראוי לכך. ועתה ישמעו החרשים ועורי לב יביעו לראות שלא כוונו החכמים במאמרים האלה אל המשיח המיועד מפי הנביאים להוציא אותנו משעבוד מלכיות שהרי בימי חזקיהו לא נעקרו מעל אדמתם ולא היה לישראל אז פה לאכלו. ואם על עשרת השבטים אמר הרי לא אכלוהו מעולם. אבל הכוונה בלי ספק אל מה שאמרנו: והנה אחר שרבו כמו רבו השנים ויצאו כמה שיצאו מהזמנים ולא די שלא הספיקה זכותנו להביא אותנו אל זה השלמות אלא שנתחייבנו אחרי כן גלות שלמה והתערבנו בגוים הרבים ולמדנו ממעשיהם אשר כל זה סבה עצומה להתרחק השלמות הזה ממנו יום יום. ואי אפשר לקבל זה השיעור מן ההצלחה הנפשית הרוחנית מבלתי שתוקדם אליה גאולת הגופים ושחרורם גם הזמנת צרכיהם וספיקם על הדרך היותר נאות הוצרכנו שיבא המשיח המקווה ג"כ להושיענו תחלה מאלו השעבודים והוא מה שייעדו עליו כל הנביאים אשר דברו בגלות ובגאולה מהם וכן אז"ל (ברכות ל"ב:) כל הנביאים כלן לא נתנבאו אלא לימות המשיח וכו'. וזה כדי שנוכל לקבל אחרי כן ההצלחה הנפשיי' אשר כוונו בשלשה המאמרים שזכרנו ויחדו אותו אל המשיח הוא מה שביאר ויעד אדון הנביאים היטב באומרו ראשונה (דברים ל׳:ג׳) ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והטיבך והרבך מאבותיך: ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך. והוא עצמו מה שאמר ירמיה (ל"ב) הנני מקבצם מכל הארצות אשר הדחתי' שם באפי ובחמתי ובקצף גדול והשיבותים אל המקום הזה והושבתים לבטח והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם להטיבי אותם ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי וששתי עליהם להטיב אותם ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל לבי ובכל נפשי. ויחזקאל הנביא (ל"ו) לא נטה מהדרך הזה באומרו ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם. ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם. וישעיהו (נ"ו) גם כן מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך וכו'. כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל. וסמוך ליה הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד. והנת כל הנביאים האלו וזולתם מאשר לא זכרנו כלם פה אחד יעידון על הכרח שתי אלו הישועות ושגאולת הגופים תחוייב להיות ראשונ' אמנם סוף כל ההצלחות היא אותה שחתמו בה בכל מאמריהם ואשר כיונו אליה בזה שאמרו עליו ונשא ממשה:

"ויקרא שמו פלא יועץ אֵל גיבור אבי עד שר שלום" (ישעיה ט, ה). פירוש. הילד היולד לנו הוא המלך חזקיה יקרא שמו של הקב"ה "פלא יועץ אל גבור". והנה כתוב בבית הראשון (חדר ח חלון א) פירוש פסוק "ואין כמוך יי', גדול אתה וגדול שמך בגבורה" (ירמיה י, ו). ואמרנו כי מלת "שם" בלשון הקדוש מונח על הכח הנגלה הנודע, שבו יתואר בעל הכח ההוא בתאר מן התוארים. וכמו שיבין אחד ממנו מעט ממפעלותיו ומגדולותיו של יוצר הכל ית', כן יקראנו בשם. והנה בימי חזקיה נעשה הפלא הגדול שיצא מלאך יי' והכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף בלילה אחת (ישעיה לז, לו). כי השם ב"ה הסכים לשבור את אשור על הָרֵי ישראל. והיתה ההסכמה באופן נפלא למעלה מדרך הטבע. ולכן יקרא חזקיה שמו של הקב"ה "פלא יועץ" שמסכים לעשות נפלאות וכמו שהסכים כן יעשה, כי עמו הגבורה הבלתי בעל תכלית, ומי יפר עצתו? וכדרך "גדול העצה ורב העליליה", ועל זה יתארנו "אל גיבור" להשלים מועצותיו. וזה נגד מפלת אשור, ועל מה נקרא "אל גיבור". ועל ההצלה שעשה השם ב"ה לחזקיה ומלכות בית דוד והטובות שהטיב עמהם בימיו, יתארנו "אבי עד שר שלום", כלומר הוא ב"ה אב לעדי עד לכן הוא "שר שלום". כי כן אמר השם ב"ה על זרע בית דוד "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן" (שמואל ב ז, יד). והמשורר אמר "הוא יקראני אבי אתה, אלי וצור ישועתי" (תהלים פט, כז). ו"שר שלום" הוא הנגיד אשר שלום והשקט בימיו, כי כן אמר³חזקיה "כי יהיה שלום ואמת בימי" (מל"ב כ, יט). וּקְרָאוֹ במקום זה "שר" בעבור אמרו "ותהי המשרה על שכמו" (ישעיה ט, ה) והוא השררות. ונתפרסם לחזקיה כי הוא ב"ה עודנו כאָב לזרע בית דוד. ולא הזכיר לשון מלכות בכתוב זה, מפני כבוד תארי השם ב"ה הנזכרים בכתוב.

"גם זאת מעם יי' צבאות יצאה, הפליא עצה הגדיל תושיה" (ישעיה כח, כט). פירוש. החידה הזאת שהגדתי לכם מחרישת החורש וזריעת הזורע ותקון השדה, וחביטת הקצח והכמון במטה, ודישת הלחם בחרוץ (ישעיה כח, כג-כח) קבלתי בנבואה מעם ה' צבאות, לא מלבי דברתיה. כי יש בודה זאת. והנמשל ממנה ענינים נפלאים בחכמת בריאת שמים וארץ, ובחכמת נפש האדם. כי האדם כמו עולם קטן,¹רבנו בחיי, בראשית א, כז ובנין נפשו וכוחותיה יש בה דוגמת הנמצאים בשמים ובארץ. ובחכמת השם ב"ה יצר הנפש כדמות העולם, להקיש מזה על זה ולהמשיל מאחד על השני למען יקחו מוסר ויחכמו. ולכן הוא ב"ה העושה גם שניהם הגיד לי החידה הזאת והנמשל אליה להודיע אותה לכם. כי הוא ב"ה הפליא עצה, כדרך "פלא יועץ" (ישעיה ט, ה). כלומר עצותיו נפלאות ונשגבות מדעת האדם, גם זה בתבונה שאין לה חקר. ועל פי מועצותיו והסכמותיו "הגדיל תושיה". ומלת "תושיה" על מעשה החכמה שעשה בשמים ובארץ. ויתבאר בבית זה בעז"ה כי כל "עצה" נופל על ההסכמה בדברים שנמשך מהן מעשה, וכדרך "לי עצה ותושיה" (משלי ח, יד). ואין הכונה פה לפרש החידה והנמשל אליה, אבל תמצאנו בעז"ה בספר "מעין גנים" ותעלוזנה כליותיך בדברי מישרים. ורק כיִּוַנְנוּ לרמוז כי מלת "עצה" הנזכר בפסוק זה רומז על מה שיעץ בחכמתו העליונה לעשות בבריאת שמים וארץ. והמעשה כפי העצה היא ה"תושיה". והיטב לפרש המתרגם ז"ל שתרגם "אף דא מן קדם יי' צבאות נפקא, דאתקין עלמא במחשבת דַעְתֵּה רבתא, אסגי עובָדֵי בראשית בְּסַגִי חוכמתֵה". פירוש. הפליא עצה על ציור המחשבה העליונה לתקן ולבנות העולם. ופירש "הגדיל תושיה" על המעשים הרבים שעשה במעשה בראשית שהם כולם בדרכי תעלומות חכמתו, יתברך ויתרומם לעדי עד. כי הכל למשל להסביר אוזן שומעת, כמו שבארנו פעמים רבות. ולכן השתמש המתרגם במלת "מחשבה" תחת מלת "עצה" הנזכר בכתוב. ותבין הכונה מן המבואר למעלה. והוסיף "דַעְתֵּה רבתא" לרמוז שעצותיו נשגבות משיקול דעת כל יצור, וזה אמת.