ישעיהו יג:יג מחשבת ישראל: מורה נבוכים

עַל־כֵּן֙ שָׁמַ֣יִם אַרְגִּ֔יז וְתִרְעַ֥שׁ הָאָ֖רֶץ מִמְּקוֹמָ֑הּ בְּעֶבְרַת֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּבְי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃

מורה נבוכים

ואחר אשר ספרתי לשונם בכלל, אראך אמיתתו ומופתו. אמר ישעיה ע״ה כאשר שלחו האלוה להנבא בהנתץ מלכות ׳בבל׳ ואבדת סנחריב ונבוכדנצר הקם אחריו והפסק מלכותו, והתחיל לספר במפלתם בסוף מלכותם והיותם מנוצחים, ומה שישיגם מן הרעות המשיגות לכל מנוצח בורח מתגבורת החרב, אמר ״כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו״; ואמר בזה הסיפור גם כן ״על כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה – בעברת יי צבאות וביום חרון אפו״. ואיני חושב ששום אדם הגיע ממנו הסכלות והעורון ונמשך אחר פשוטי ההשאלות והמאמרים הסיפוריים, שיחשוב שכוכבי השמים ואור השמש והירח נשתנו כשנתצה מלכות בבל, ושהארץ יצאה ממרכזה כמו שזכר; אבל זה כולו – סיפור ענין המנוצח שהוא בלא ספק יראה כל אור – שחרות, וימצא כל מתוק מר, וידמה הארץ תצר בו, והשמים נהפכים עליו.
שאל רבBookmarkShareCopy