נָ֥חָה שָׁקְטָ֖ה כָּל־הָאָ֑רֶץ פָּצְח֖וּ רִנָּֽה׃
מורה נבוכים
וממה שצריך שתתבונן אליו – אלו הארבע מלות אשר באו בערך השמים לאלוה והם ׳ברא׳ ו׳עשה׳ ו׳קנה׳ ו׳אל׳ – אמר ״ברא אלהים את השמים ואת הארץ״; ואמר: ״ביום עשות יי אלהים ארץ ושמים״; ואמר: ״קונה שמים וארץ״; ואמר: ״אל עולם״ ואמר: ״אלקי השמים ואלהי הארץ״. אמנם אמרו: ״אשר כוננתה״ ו״טפחה שמים״ ו״נוטה שמים״ – כל אלה יכללם ׳עשה׳. אמנם מלת ׳יצירה׳ לא באה כי יראה לי שה׳יצירה׳ אמנם נופלת על עשות צורה ותואר או מקרה מן המקרים האחרים גם כן – כי הצורה והתואר גם כן מקרה – ולזה אמר ״יוצר אור״ מפני שהוא מקרה, ו״יוצר הרים״ – מתארם, וכן: ״ויצר יי אלהים וגו׳״. אמנם זה המציאות המיוחד לכלל העולם אשר הוא – השמים והארץ התיר עליו ׳ברא׳ שהוא אצלנו – המצאה מהעדר; ואמר גם כן ׳עשה׳ – לצורותיהם המיניות אשר נתנו להם – רצוני לומר: טבעיהם; ואמר בהם ׳קנה׳ – למשלו ית׳ עליהם כמשול האדון על עבדיו – ולזה נקרא ״אדון כל הארץ״ ו״האדון״; וכאשר לא יהיה ׳אדון׳ אלא בשיהיה לו ׳קנין׳ וזה נוטה לצד האמנת קדמות חומר אחד – לפיכך אמר בהם מלת ׳ברא׳ ו׳עשה׳. ואמנם, ׳אלהי השמים׳ וכן ׳אל עולם׳ הוא בבחינת שלמותו ית׳ ושלמותם, שהוא ׳אלהים׳ – כלומר: שופט – והם נשפטים לא בענין הממשלה – שזה הוא ענין ׳קונה׳ – ואמנם הוא בענין בחינת חלקו ית׳ במציאות וחלקם, שהוא – האלוה לא הם – רצוני לומר: השמים. ודע, זה.