בְּג֤וֹי חָנֵף֙ אֲשַׁלְּחֶ֔נּוּ וְעַל־עַ֥ם עֶבְרָתִ֖י אֲצַוֶּ֑נּוּ לִשְׁלֹ֤ל שָׁלָל֙ וְלָבֹ֣ז בַּ֔ז ולשימו [וּלְשׂוּמ֥וֹ] מִרְמָ֖ס כְּחֹ֥מֶר חוּצֽוֹת׃
האמונות והדעות
ואחר כן אומר, כי טובת הכופרים לעולם הזה והארכתם, היא על שבעה דרכים. יש מהם מי שידע הבורא ממנו שעתיד לשוב, והוא מאריך לו כדי שתשלם תשובתו, כאשר מצאנוהו שהאריך למנשה כ"ב שנה עד שחזר בתשובה ל"ג שנה אעפ"י שתשובתו לא נשלמה לו. ומהם מי שהאריך לו כדי שיצא ממנו בן צדיק, כאשר האריך לאחז ויצא ממנו חזקיהו, וכאשר האריך לאמון ויצא ממנו יאשיהו. ומהם מי שמאריך לו להנקם בו מאנשים רשעים ממנו, כאשר אמר על אשור (ישעיה י' ו') בגוי חנף אשלחנו וגו'. ומהם מי שמאריך בעבור בקשת צדיק, על דבר שיהיה בו תקנתו כמו שאמר ללוט (בראשית י"ט כ"א) הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי וגו'. ומהם מי שמאריך לו להכביד עליו העונש, כאשר הציל פרעה מעשר המכות עד שהטביעו בים, כאשר אמר (תהלים קל"ו ט"ו) ונער פרעה וחילו בים סוף. ועל הענינים האלה שאל ירמיהו אלהיו על האנשים הרשעים, להודיעו על איזה דרך הוא מאריך להם, לא שהיה הדבר רע בעיניו כשאמר (ירמיה י"ב א') מדוע דרך רשעים צלחה וגומר. והודיעו כי הוא על הפנים האחרוני', כדי לענשם ענש חזק, כאשר אמר בפרשה שאחריה (שם ז') עד מתי האבל הארץ וגו'. וכיון שבארתי מה שצריך אליו בשער הצדיק והרשע, אחבר אליו שאומר, הנה אנחנו רואים הכתוב אומר, (קהלת ט' י"ח) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ודמהו כזבוב נופל בשמן רוקח, כמו שאמר אחריו (שם י' א') זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. אין זה כי אם על קריאת השם בלבד, כאלו היו לו לאדם מאתים ואחד מעשים, מהם מאה זכיות ומאה חובות, יהיה ענינו שוה. ואם היה המעשה האחד טוב, נקרא בו צדיק. ואם יהיה רע, נקרא בו רשע:
גן נעול
ועתה חקור ותמצא כי גם הענוים, אם היתה מדת הגבהות חסרה בנפשם בהחלט, לא ישיגו השלמות הגמורה. כי בהיות האדם צדיק וחסיד וכל חפצו להשכיל באמתת השם. ולדעת דרכיו ללכת בהן ולמצוא חכמה ודעת קדושים, הנה ישמח לבו ויגל כבודו, בראותו שהבדילו ה' לטובה מהמון הרשעים הבוזים דבר ה' והסָרים מדרכיו. והטובה הזאת תיקר בעיניו מכל חפצי בני אדם, ומסגולות המדינות והמלכים, ולבו יגבה בדרכי ה', ויתנשא על כל הסגולות והקנינים שהן אפשרים להיות תחת השמש. ומלבד שאין הגבהות הזה רעה, אבל היא הטובה הגדולה והשלֵמות האחרון שאין למעלה ממנה. כי ע"י כן גם אם יהיה עני ואביון, ובעיניו יראה רשעים עתקו וגם גברו חיל ומצליחים ברשעתם, ואם יהיה חלש וכושל. ובעיניו יראה פריצים שליטים וגבורים דשנים ורעננים, ואם יהיה נעדר התחבולות והערמות הרעות והמרמות והנכליות, ונעדר ידיעות מלאכות המעשיות והלמודיות, ובעיניו יראה כופרים אנשי התחבולות והמרמות, כת החכמים-בעיניהם, בעלי כל מלאכת מעשה חרשים ואומנים וכיוצא. הנה לא יפתה לבבו להיות סר ממנהגיו הטובים, ולעשות כמעשה האנשים הפושעים בוזי החכמה, כדי שישיג גם הוא עושר וכבוד וקנינים מדומים. כי בעיניו, כל כבודם הצלחתם וקנינם, הבל הבלים נגד קניני נפשו ולכתו בדרך ה'. ולבו גבה על דרכיהם מעשיהם ומחשבותיהם. והוא ענף מכח הגבהות הנטוע בנפש, שמגביה עצמו על ערך הפושעים. והמשתמש בכח הגבהות לענין זה, אשרהו וטוב גורלו כי הולך בדרכי ה'. שגם הוא ב"ה יגבה בקודש במשפט ובצדקה, ומשפיל אנשי הזדון והרשעה, והם נבזים בעיניו ומתועבים. שכן נאמר (ישעיה ה, טז) "ויגבה יי' צבאות במשפט". כביכול בבואו לשפוט עולמו בצדק ובמישרים, ורואה מעשה הזדים והרשעים, יבוזו בעיניו ומאבידם מן הארץ. ועל כן יחס לעצמו הדרכים היקרים, שהוא מנהיג בהן עולמו, כמו שנאמר (שמות כב, כו) "ושמעתי כי חנון אני". כלומר לא אשא פנים לעשיר המלוה, אבל שמוע אשמע צעקת העני, ואעניש את העשיר ולא תיקר נפשו בעיני, כי חנון אני. ולכן אמר הנביא (ירמיה ט, כב-כג) "אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי [כי אני יי' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום יי'"]. למדנו כי יאות לאדם להתהלל בלבבו ולשמוח בעבור שמצא חכמה ושכל טוב והולך בדרכי ה'. ויכבד [דרך זו] בעיניו מן [אותם] החכמים בעיניהם, ומן הגבוהים ומן העשירים. הגבהות הטובה הזאת תביא את האדם שיחזק דת השם בארץ. ושישתדל להשפיל תפארת רום עיני הרשעים, וע"י כן יתקדש שם שמים על ידו. כי בראותו המון רשעים שליטים פריצים, לא יהיה שפל בעיניו כנגדם, אבל יגבה לבו עליהן. בעבור שהם נחשבים בעיניו כמו חיות טורפות וכשרץ השורץ.1עיין מורה נבוכים, ח"ב פרק ל"ו ואז גאה יגאה וישתרר עליהם להשפילם ולזרותם וְלְשׂוּמָם למרמס.2מליצה ע"פ ישעיה י, ו וזה עצמו ענף מכח הגבהות המביא לידי גאה וגאון.
מורה נבוכים
ואמר במה שתהיה סיבתו בחירת אדם כמלחמת עם ישלטו על עם או איש יתעורר להזיק איש אחר עד אפילו חרפו – אמר בשלוט ׳נבוכדנצר הרשע׳ ומחנהו: ״אני צויתי למקודשי גם קראתי גבורי לאפי״ ואמר: ״בגוי חנף אשלחנו״ ובענין שמעי בן גרא, אמר: ״כי יי אמר לו קלל את דוד״; ובהמלט יוסף הצדיק מבית הסוהר, אמר: ״שלח מלך ויתירהו״; ובשלוט פרס ומדי על הכשדים אמר: ״ושלחתי לבבל זרים וזרוה״; ובענין ׳אליהו ע״ה׳ כאשר סיבב האלוה לו אשה תפרנסהו נאמר לו: ״הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך״ ואמר יוסף הצדיק: ״לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים״.