ישעיהו כז:ט מחשבת ישראל: חובות הלבבות

לָכֵ֗ן בְּזֹאת֙ יְכֻפַּ֣ר עֲוֺֽן־יַעֲקֹ֔ב וְזֶ֕ה כָּל־פְּרִ֖י הָסִ֣ר חַטָּאת֑וֹ בְּשׂוּמ֣וֹ ׀ כָּל־אַבְנֵ֣י מִזְבֵּ֗חַ כְּאַבְנֵי־גִר֙ מְנֻפָּצ֔וֹת לֹֽא־יָקֻ֥מוּ אֲשֵׁרִ֖ים וְחַמָּנִֽים׃

חובות הלבבות

וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הַשָּׁב בְּלִבּוֹ וּבְאֵבָרָיו וְעוֹמֵד בְּשִׂכְלוֹ כְּנֶגֶד יִצְרוֹ וּמִתְנַהֵג לְהַכְרִיחַ נַפְשׁוֹ וּלְהִלָּחֵם עִם תַּאֲווֹתֶיהָ עַד שֶׁיְּנַצְּחֶנָּה וְיִמְנָעֶנָּה מִמָּה שֶׁיִּשְׂנָאֵהוּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶלָּא שֶׁנַּפְשׁוֹ רוֹצָה לְהַטּוֹתוֹ תָּמִיד אֶל הֶפֶךְ עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וְשׁוֹאֶפֶת אֶל הָעֲבֵרָה וְהוּא מִשְׁתַּדֵּל לַחְסֹם אוֹתָהּ וּפַעַם תְּנַצְּחֵהוּ וּפַעַם יְנַצְּחֶנָּה וְזֶה אֵינוֹ שָׁלֵם בְּדֶרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁמְּחַיֶּבֶת לוֹ הַכַּפָּרָה עַד שֶׁיָּסוּר מִן הָעֲבֵרוֹת לְגַמְרֵי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כ ז) לָכֵן בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן יַעֲקֹב וְזֶה כָּל פְּרִי הָסִר חַטָּאתוֹ וְגוֹ׳.
שאל רבBookmarkShareCopy