ישעיהו כח:ט מחשבת ישראל: עקידת יצחק ומוסר אביך

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. יגלה את אזנם כי מה שידבר להם ומה שיקרא באזניהם הוא לבדו כדאי לקרוא אלו הנמצאים העצומים האלו הכוללים לשמוע מפיו. והפליג בזה יותר במעלת הענין לא כמו שאמר ישעיהו כי יי' דבר שכבר אפשר שיהיו נקראים לכבוד הקורא לא לעוצם מעלת הקריאה אבל כשאמר ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי הורה כי כל המעלה הזאת לא נעשתה אלא ליוקר דבר הקריאה בעצמו. וכבר אמרו הראשונים (ספרי פ' האזינו) כי מפני שהיה משה קרוב לשמים ורחוק מן הארץ אמר האזנה בשמים ושמיעה לארץ הפך ממה שאמר ישעיהו לפי שהיה רחוק מן השמים וקרוב אל הארץ. ואני תמה על זה שהרי אמר ישעיהו כי יי' דבר אשר ברא לכבודו השמים והוא עמד עליהם ומשה לא אמר רק אמרי פי. ולזה אני אומר שהענין בהפך כי מלת האזנה תאמר מרחוק ושמיעה מקרוב ולזה שם משה עצמו כאלו הוא רחוק מן השמים ואמר האזינו השמים ואדברה כלומר הטו אזנכם לשמוע דברי אמנם הארץ שהיא קרובה אליו אינה צריכה רק שתכוין לשמוע. וזאת היא מליצתו של ישעיהו שהראה בדבריו שהוא קרוב אל השמים ורחוק מהארץ באומרו שמעו שמים והאזיני ארץ אבל התנצל ממאמר אלה כשאמר בסוף כי יי' דבר ובאו הגבולים האלו בתכלית הדקדוק. ^*כי אמר וכו', ר"ל כי בבוא יחד שני פעלים אלה האזנה ושמיעה, יורה פעל "האזנה" וע"כ יאמר גם על הרחוקים, כי גם הרחוק אשר לא יוכל לשמוע באזניו מה שידבר החכם המוכיח לעם, יוכל בכל זאת להשיג עפ"י שכלו מעצמו לבד, ענין ותוכן דברי החכם ההוא, אבל פעל "שמע" מורה רק על שמיעת הקול בבחינה נופנית, וע"כ יאמר רק על הקרובים אל המדבר עד שיכולים לשמוע קולו, וכמו כן יורה שם "דיבור" גם על הדיבור השכלי ואמרי פי רק על הדיבור החיצוני ומבטא שפתים, וע"כ ישעיה אשר בשם ה' דבר אמר ד"מ לשון שמיעה אל השמים שהם קרובים אל ה' יותר בבחינת מעלתם השכלית, והאזנה אל הארץ הרחוקה ממנו מאוד במעלתה המוסרית, אבל משה שאמר רק אמרי פיו, אמר בהפך "האזינו השמים" יען כי הם רחוקים ממנו. "ותשמע הארץ" בעבור שהיא קרובה אליו בהיותו שוכן בקרבה, והשתמש ג"כ בפעל "ואדברה" המורה גם על הפנימי והשכלי, אצל ההאזנה שהיא שמיעה שכלית, ואמרי פי אצל השמיעה המורה על הדיבור החיצוני, ודרך רמז יאמר הרב ז"ל יורו ג"כ "השמים" פה על האנשים השלימים באומה, אשר להם לב לשמוע ושכל להבין אמתת דבריו, ושם "הארץ" על המון העם השומעים דבריו רק שמיעה גופנית וחיצונית. כי אמר האזנה ודבור בשמים לפי שהנמצאים השכליים מאזינים האזנה שכלית הדבור הפנימי. אמנם אל הארץ אמר שמיעת אמרי פיו כי לה יאתה שמיעת חיצוני המאמרים לבד. ואין ספק שכוון בזה אל שתי הכתות הנמצאות באנשים על אלו המדרגות על דרך שאמר בפרשת הקהל האנשים ללמוד והנשי' לשמוע. והנה אחר שהראה בזה מעלת דבורו מה שיספיק עם שאחר כך יוסיף הביאור באומרו כי שם יי' אקרא כמו שיבא נעתק להראות להם עוצם תועלתה ואמר. יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי וגו' ענין דבורו זה הוא הכרחי להם האזנה והשמיעה להגיע אל שלמותם כהכרחיו' הטל והמטר להויית הארץ והולידה והצמיחה. ואמר כי לכת השמימיים יערוף רוב לקחו להם כמטר השופע לרוב אם ברוב הלמוד ואם בעומקו אמנם אל ההמון הנמשל אל הארץ תזל כטל אמרתי ועל דרך שאמר הנביא בכיוצא בזה את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים כי צו לצו וגו' (ישעיהו כ״ח:ט׳-י׳). ונתן הטעם לכל אחד מהלמודים ועל האחרון שיהיו טל אמרי פיו על ההמון כגשמים השעירים והדקים הנופלים על הדשא שהוא תחלת הצמיחה כי הוא המועיל להם ולא המטר הרב החזק ויהיה דבורו עם האנשים השלמים כמטר הרב היורד בשפע רביביו על עשב והוא הצמח החזק היוצא מכלל דשא הסובל הרביבים החזקים כמו שאמר ברביבים תמוגגנה (תהילים ס״ה:י״א) ויהיה שעירים כמו צעירים:

אמנם לענין העבודה, הרי אנו קוראים בשמו ית' הוי"ה, שמורה על היה הוה ויהיה. לכן (חבקוק ב ד): "צדיק באמונתו יחיה". אע"פ שאינו מושג כעת לכונן העבודה בתכלית המעלה, מצד מה שיתגלה לעתיד בפרט וכעת מתגלה רק בדרך כללי לרוצים בארחות חיים, כי כל התקוה אינה כ"א לעת שישגב ד' לבדו, ונודעה יד ד' וכבודו, וישמח במעשיו, כמו שכתוב (ישעיהו כח ט): "נגילה ונשמחה בישועתו". והבן.