ישעיהו כט:יא מחשבת ישראל: מורה נבוכים

דע – כי מי שלא יבין לשון אדם – כשישמעהו מדבר, ידע בלא ספק שהוא מדבר, אלא שלא ידע כונתו. ויותר גדול מזה שהוא ישמע מדבריו מלות, הם כפי לשון המדבר מורות על ענין אחד, ויזדמן במקרה שתהיה המילה היא בלשון השומע מורה על הפך הענין ההוא אשר רצהו המדבר, ויחשוב השומע שהוראתה אצל המדבר כהוראתה אצלו. כאילו שמע ערבי איש עברי יאמר: ׳אבה׳, ויחשוב הערבי שהוא מספר על איש שהוא מאס ענין אחד ומאנו; והעברי אמנם ירצה שהוא – ישר בעיניו הענין ורצהו. וכן יקרה להמון בדברי הנביאים שוה בשוה, קצת דבריהם לא יבין כלל, אבל כמו שאמר ״ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום״; וקצתו יבין ממנו הפכו או סותרו, כמו שאמר ״והפכתם את דברי אלהים חיים״. ודע, כי לכל נביא – דבר אחד מיוחד בו, כאילו הוא לשון האיש ההוא; כן תביאהו לדבר הנבואה המיוחדת בו למי שיבינהו.

וכמו שבא באברהם ״היה דבר יי אל אברם במחזה לאמר״ – ונאמר ב׳מראה הנבואה׳ ההוא ״ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים״ – וזה מבואר שהוא ב׳מראה הנבואה׳ היה רואה שהוצא ממקום שהיה בו עד שראה השמים, ואחר כן נאמר לו ׳וספור הכוכבים׳ – ובא סיפור זה כמו שתראהו. וכן אומר בענין אשר צווה בו ירמיה, שיטמון את ה׳אזור׳ בפרת, וטמנו ופקדו אחר זמן גדול, ומצאו שכבר התעפש ונפסד – כל אלו המשלים ׳במראה הנבואה׳ ולא יצא ירמיה מ׳ארץ ישראל׳ לבבל ולא ראה פרת. וכן אמרו להושע ״קח לך אשת זנונים וילדי זנונים״ והענין ההוא כולו מלדת הבנים וקרותם פלוני ופלוני – הכל ׳במראה הנבואה׳. כי אחר הבאור בהיותם משלים לא נשאר הענין מסופק בהיות לדבר מזה מציאות, אלא כשנאמר בהם ״ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר וגו׳״. וכן יראה לי שענין גדעון ב׳גיזה׳ וזולתה – אמנם היה ב׳מראה׳; ולא אקראהו ׳מראה נבואה׳ גמור – שגדעון לא הגיע למדרגת הנביאים – כל שכן למדרגת המופתים – ותכליתו שישיג ב׳שופטי ישראל׳ וכבר מנוהו ׳מקלי עולם׳ כמו שבארנו; ואמנם הכל – ׳בחלום׳ כ׳חלום לבן ואבימלך׳ כמו שזכרנו.