ישעיהו כט:כב מחשבת ישראל: עקידת יצחק וזכרון ליום ראשון

ובמדרש (ב"ר פרשה ס"ג) רב הונא ורבי ירמי' בשם רבי שמואל בר יצחק אמרו אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב אבינו שנאמר כה אמר יי' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם (ישעי' נ"ט). משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דונו לישרף וצפה אותו השלטון באס"טרולוגיאה שלו שהוא עתיד להעמיד בת שהיא נשאת למלך אמר כדאי הוא להנצל בזכות בתו כך אברהם אבינו יצא דינו מלפני נמרוד לישרף וראה הקב"ה שיעקב עתיד לצאת ממנו אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכות יעקב הדא הוא דכתיב עטרת זקנים בני בנים וכו' (משלי י"ד). הרי שהורו בביאור שלא היה אברהם אבינו בתחלת ענינו ואפילו בסופו באותו שלמות שהיה עליו יעקב אבינו וכל שכן הנביאים המגדילים עליו לפי שכן חוייב חל החקירה האנושית להשיג הדברים בתחלה חסרים וגם אחרי כן כשיושפע השפע האלהי על הראוי אליו יבא אליו השלמות בזה אחר זה ובהמשך הזמן תוספת השלמות. אמנם הוא היה עקר גדול כי הוא החל להיות גבור בארץ בענין הנפלא הזה אשר נעזבו ממנו אז כל באי עולם וההתחלה הוא יותר מחצי הכל:

הברית העמוקה ביותר היא הברית שמתוך הרחמים, מתוכה צומח כל השאר – האהבה, החסד וההערכה.⁹ידוע פירושו של המגיד ממזריטש על הפסוק: "יעקב אשר פדה את אברהם" (ישעיה כט), לפיו מידת הרחמים של יעקב גואלת את האהבה של אברהם. הרחמים, שהם אינסופיים ובלתי תלויים בסיבה כלשהי, מחדשים את האהבה. עיין "מגיד דבריו ליעקב", סז. הרחמים של י"ג מידות, כך כתוב בספרים הקדושים, הם הרחמים הרבים העצמיים, הם רחמים שאינם נוגעים למשהו מסוים, אלא רחמים שבעצם הקיום האנושי ומציאות העולם.