ישעיהו כט:כג מחשבת ישראל: נתיבות עולם, תפארת ישראל, נר מצוה ונצח ישראל

ואז כאשר שמע יעקב קבלת מלכותם ית' אז אמר ברוך שם כבוד מלכותו, כי כאשר השבטים היו אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ראוי ליעקב לומר ברוך שם כבוד מלכות אחר הזכרת שמו, כי הזכרת השם הזה אינו כמו שאר הזכרת השם, כי בהזכרת השם הזה שהוא אחדותו ית' לגמרי כי זהו מלכות שמים לכך היה אומר יעקב ברוך שם כבוד מלכותו לעולם. ודבר זה עוד יותר מן מה שאמרו השבטים שמע ישראל ה' אלקינו, וברכה זאת אינו ראוי רק לאשר אינו גשמי, ויש לברך השם כי השם הוא דבר שכלי לגמרי, וראוי הברכה הזאת לעליונים אשר הם בלא גוף והם נבדלים ראוי להם ברכה זאת, וליעקב שהיה אחד מן האבות הקדושים בפרט ליעקב אשר היה קדוש כמו שבארנו זה במקום אחר (ישעיהו כ״ט:כ״ג) דכתיב והקדישו את קדוש יעקב, ולכך במקום קדוש כמו ביהמ"ק עונים גם כן ברוך שם כבוד מלכותו (ברכות ס"ג א'), ולכך יעקב שהיה הקדוש ראוי לו לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כאשר שמע מן בניו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. וקאמר נמירנהו לא אמרו משה לא נמירנהו אמרו יעקב. ומה שמשה לא אמר אותו, כי כל אחד מישראל יכול לומר שמע ישראל כמו שפרשנו אבל אין כל א' מישראל יכול לומר ברוך שם כ"מ, ולפי' לא אמרו משה ואמרו לא נמירנהו הרי אמרו יעקב, וזה מפני כי כבר אמרנו כי ראוי יעקב שהיה קדוש לומר ברוך שם כבוד מלכותו כאשר שומע מלכות שמים שנזכר בשמע ישראל, ומה שאמר ברוך שם כבוד מלכותו הוא מלכות שמים בשלמות כמו שאמרנו, והרי אנו צריכין לקבל עלינו מלכות שמים כמו יעקב שהיה מקבל מלכות שמים בשלימות. ולכך תקנו שיאמרו בחשאי כי באמת האדם מצד שיש בו נשמה נבדלת שהיא יושבת בנסתר, והנשמה היא קדושה נבדלת יכול לומר ברוך שם כבוד מלכותו, ולפיכך תקנו שיאמרו אותו בחשאי כמו שהנשמה שהיא קדוש' היושבת בסתר, אבל יעקב היה אומר ברוך שם כבוד מלכותו כי הוא קדוש בעצמו. לכך קאמר בגמרא נמירנהו ברוך שם כבוד מלכותו דבר זה גנאי, שהרי אין האדם שאינו קדוש ראוי לזה ואין ראוי לו לומר בשכ"מ, כי אין ראוי רק למי שהוא קדוש לגמרי. לא נאמר יש כאן צער כי יש כאן צד מכח הנשמה לומר ברוך שם כבוד מלכותו, וכאשר שומע הזכרת השם שהוא בשמע ישראל אם לא יאמר ברוך שם כבוד מלכותו אשר שבח זה שלימות קבלת מלכות שמים ולכך אמר יעקב ברוך שם כבוד מלכותו להשלים קבלת מלכות שמים אם לא יאמר יש כאן צער ר"ל חסרון. ולפיכך תקנו לומר בחשאי, כי מצד הנשמה הקדושה הנבדלת שיש באדם י"ל ברוך שם כבוד מלכותו, כי מצד הנשמה דומה האדם למלאך, וכמו שהמלאכים אומרים בשכ"מ מצד קדושתם כך מצד הנשמה יש לאדם לומר ג"כ בשכ"מ רק הגוף הוא מעכב, אבל יעקב שהיה קדוש בודאי היה יכול לומר, ולפיכך אם לא יאמר כלל יש כאן צער וחסרון לנשמה כי מצד הנשמה יש לומר ולכך תקנו לומר בחשאי. וד"ז כנגד הנשמה שהיא יושבת בנסתר, כמו שאמרו בפ"ק דברכות (י' ע"ב) מה הקב"ה יושב בנסתר כך הנשמה יושבת בנסתר, ומאחר כי ברוך שם כבוד מלכותו היא לנשמה בלבד תקנו לומר אותה בחשאי ובהסתר. וזה שאמר משל לבת מלך וכו', מדמה הנשמה לבת מלך שהיא בתו של הקב"ה. וביה"כ שהוא יום קדוש וישראל כולם קדושים שאין בהם דברים הגופנים שהם אכילה ושתיה ותשמיש המטה רחיצה סיכה נעילת הסנדל, אז בודאי אף היחיד אומר ברוך שם כבוד מלכותו, כי השבח הזה אינו שייך רק למי שהוא קדוש כמו שאמרנו. ולכך בבית המקדש שהוא קדוש אין עונין אמן רק ברוך שם כבוד מלכותו, ובק"ש תקנו לומר אותה בחשאי כי דבר זה הוא השלמת קבלת מלכותו. ויש לך להבין עוד העי"ן מן שמע גדולה וכן הד' מן אחד וזהו עד, כי ישראל הם עדות על הש"י שהוא אחד וכמו שאמרו במדרש (הובא בתוס' חגיגה י"ג, ב') ג' מעידין זה על זה ישראל ושבת מעידין על הקב"ה שהוא אחד, וכמו שבארנו זה בהקדמה לפי' מסכת אבות ועוד הארכנו במקום אחר ע"ש, והתבאר לך דברים ברורים והבן אותם:

ובמדרש (ויק"ר פ' כ"ד) והתקדשתם והייתם קדושים רבי אבין אומר העליונים שאין יצר הרע ביניהם נתן להם קדושה אחת שנאמר ובמאמר קדישין שאלתא אבל התחתונים לפי שיצר הרע מצוי בהם נתן להם ב' קדושות דכתיב והתקדשתם הלואי ויעמדו בב' קדושות דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים רבי אבא אמר משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך מה עשה המלך נתן שתים בראש בניו ואחת בראשו כך כל יום העליונים מכתירים לפני הקדוש ברוך הוא ג' קדושות מה עשה הקדוש ברוך הוא נתן אחת בראשו ושתים בראש בניו שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים ע"כ. דעת רבי אבין כי שתי קדושות שנאמרו כאן, פירוש זה כי יש לישראל הקדושה אחת במה שהם נבדלים בעולם הגשמי מן הדברים אשר הם חומרים, והשם יתברך הבדיל אותם מן האומות וכדכתיב (ויקרא פ' כ') ואבדיל אתכם מן העמים וזה מה שנתן להם המצות וזהו קדושה אחת שיש להם, הקדושה השניה מה שישראל יש להם התורה שהיא שכלית, ולכך אלו שני קדושות, האחת הם המצות שבהם קדש השם יתברך את ישראל, הקדושה השניה התורה השכלית האלקית והיא יותר. ויש לפרש גם כן שתי קדושות שיש לישראל הם מצות לא תעשה ומצות עשה, וקדושת מצות עשה יותר קדושה בהם ממצות לא תעשה כמו שפירשנו זה במקום אחר, כי לכך כל מצות לא תעשה נשים חייבות כאשר מציאות הנשים יותר נוטה אל החומר, אבל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, ולכך מצות עשה דוחה מצות לא תעשה והם שני קדושות שיש לישראל. והפירוש הראשון יותר נראה, כי הקדושה הא' הם המצות כי המצות הם קדושה לישראל וקדושה שניה היא התורה השכלית שזהו קדושה לגמרי במה שהיא שכלית. ולכן אמר הלואי שיעמדו בשני קדושות כנגד יצר הרע, וכבר אמרנו כי התורה והמצות נותנים לאדם קיום מן היצר הרע כמו שהתבאר למעלה, ושתי שמות שיש לישראל יעקב וישראל הם כנגד אלו ב' קדושות, כי יעקב הוא הקדוש שנאמר (ישעיה כ"ט) והקדישו את קדוש יעקב וכמו שבארנו בכמה מקומות דבר זה, ושם ישראל שהוא שם השני כנגד הקדושה השניה שהיה מנצח את המלאך, כי המלאך אין לו רק קדושה אחת. ולכך אמר (בראשית ל"ב) כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, עם אנשים מכח שם יעקב שהוא קדושה אחת, ודבר זה כי היה ליעקב קדושת המצות, ושם ישראל בו היה מנצח המלאך, ויש להבין דברים אלו. ודעת רבי אבהו כי אלו ב' קדושות נאמרו למעלת ישראל, וזה כי הקדושות הם ג' שכבר התבאר זה פעמים הרבה שאין ענין הקדושה רק שהוא נבדל מן החומר, כי זהו ענין הקדושה והמלאכים מכתירים שמו יתברך בשלש קדושות, קדושה אחת שהוא יתברך אינו גשם, הקדושה השנית שאינו כח בגשם, הקדושה השלישית שאינו מקושר בקשר המציאות עם גשם. דמיון זה באדם הגוף הוא גשמי והנפש הוא כח גשמי והשכל אינו כח בגשם אבל הוא נמצא עם הגשם בקשר מציאות בלבד, ודבר זה ידוע ואין ספק בו, והוא יתברך נקי ומופשט מכל זה שאינו גשם ואינו כח בגשם ואין לו קשר מציאות עם גשם, ונגד זה הם שלש קדושות שהמלאכים מכתירים שמו יתברך. והקדוש ברוך הוא לקח שתים ונתן אותם בראש בניו, כי קדושת ישראל במה שהם אומה קדושה, כי אין דברינו רק בקדושת ובמדרגת העם במה שהם ואין דברינו באדם פרטי, ומדרגה זאת שיש לישראל אינה גשמית ולא כח גשמי אבל בודאי מעלת ישראל וקדושתם נמצא עם גשם בקשר מציאות בלבד במה שהם בני אדם, הנה יש לישראל ב' קדושות והשלישי נתן בראשו כי הוא יתברך ויתעלה קדוש לגמרי וכמו שנתבאר, ולכך אמר אנכי ה' אלקיך וגו'. ומה שאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר אני ה' אשר הוצאתיך וגו', נראה כי מלת אנכי מורה על עצם המדבר בכל מקום כאלו אמר אנכי בעצמי, ובא לומר כי השם יתברך בעצמו הוא אלקי ישראל ואין השם יתברך אלקי ישראל מצד התואר רק מצד עצמו יתברך הוא אלקיהם, כי אם היה אלהותו יתברך על ישראל מצד התואר בלבד ואינו מצד עצמו, הרי התארים הם מצד הפעולות אשר יפעל והפועל הוא בזמן מיוחד כי פעם יפעל דבר זה ופעם יפעל דבר זה, ולפיכך אילו אמר אני ה' אלקיך וגו' היה משמע כי מצד שהוא יתברך רחום וחנון הוא אלוקיהם ומדה זאת אינו פועל השם יתברך תמיד, ולכך אמר אנכי ה' אלקיך וגו' כי מצד עצמו הוא יתברך אלקיהם ודבר זה אינו מצד התואר ולכך הוא נצחי מבלי שנוי. וביארו ז"ל דבר זה בחכמתם וזה אומרם בפרק אין עומדין (ברכות ל"ב ע"ב) אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא שמא תשכח לי מעשה סיני אמר להם ואנכי לא אשכחך. בארו בזה כי ישראל יש להם חבור ודבקות עם השם יתברך בעצמו ולפיכך אמר הכתוב ואנכי לא אשכחך, כי אי אפשר לשכוח אותך אחר שישראל דבקים בו יתברך בעצמו, שהרי בסיני כתיב אנכי ה' אלקיך שדבר זה הוראה כי ישראל מצד עצמו מלכותו עליהם והוא יתברך דבק בהם מצד עצמו ומאחר שדבקים בו מצד עצמו אין שכחה לדבר זה, ולפיכך ואנכי לא אשכחך, רוצה לומר כי מה שמורה עליו מלת אנכי שמורה כי ישראל יש להם דבקות בעצמו יתברך ולפיכך לא אשכחך, ואין להאריך בזה כי כבר הארכנו בזה מאד בחבור באר הגולה ע"ש. ומכל מקום דבר זה מקהה שיני העכו"ם, אם נביט שמלת אנכי בכל מקום אשר הוא בא על עצם המדבר ומורה לך כי מלכותו יתברך מצד עצמו על ישראל הוא מורה נצחית ד"ז אשר לא יוסר לנצח נצחים. גם מה שבארנו למעלה שלא נאמר דבור אנכי בלשון פעל לומר כי השם יתברך אלקיהם לא מצד הפועל רק מצד עצמו, שכך הוא שהוא אלקים לישראל מצד עצמו והפועל יש לו שנוי ותמורה אבל הדבר שהוא כך מצד עצמו אין לו שנוי ותמורה כלל, ודבר זה גם כן מורה הנצחית. ומדברי המכילתא נראה גם כן כי מלת אנכי פירושו על עצם המדבר, ומפני שבא לומר כי הוא יתברך אלקים ואין זולתו כי הוא יתברך אחד, ומפני כי התוארים אשר יש אל השם יתברך מצד הפעולות הם רבים, על זה אמר כי הוא יתברך מצד עצמו אחד ואין זולתו ואם יש כאן רבוי תוארים אין זה מביא רבוי ושנוי בעצמו כי כל אלו התוארים מצד הפעולות, וכן אמרו במכילתא אנכי ה' אלקיך לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמות שנאמר ה' איש מלחמה ונגלה על הר סיני כזקן מלא רחמים שנאמר ויראו את אלקי ישראל וגו', וכשנגאלו מהו אומר וכעצם השמים לטוהר ואומר חזי הות די כרסון רמיו ואומר נהר דינור נגיד ונפק מן קדמוהי שלא יהיה פתחון פה לעכו"ם לומר שתי רשויות הן אמר אנכי ה' אלקיך אני הוא שעל הים אני הוא שעל היבשה אני לשעבר אני לעתיד אני בעולם הזה אני לעולם הבא ע"כ. הרי בארו כי לכך נאמר אנכי ה' אלקיך שר"ל כי אף שהוא יתברך יש לו שנוי תוארים מצד הפעולה מכל מקום הוא יתברך בעצמו אחד, וזה שאמר אנכי ה' אלקיך ולא אמר אני כי מלת אני לא יבא על עצם של המדבר, הרי גם לפי דברי המכילתא מלת אנכי מורה על עצמו יתברך וגם נתבאר זה בחבור נצח ישראל:

ובמדרש "אבן" זה יעקב, דכתיב (בראשית מט, כד) "משם רועה אבן ישראל". ופירוש זה, כי לגודל הכח שיש לד' מלכיות אלו, שנתן השם יתברך לאלו ד' מלכיות כח אדם, אשר לאדם נתן השם יתברך לו הממשלה, כמו שהתבאר, ולא היה בטול לכח זה רק על ידי יעקב שכחו נקרא כח אבן. ודבר זה ענין עמוק מאד מה שכח יעקב נקרא כח אבן, כי יעקב יש לו כח קדוש נבדל, כמו שבארנו במקום אחר, כי יעקב הוא הקדוש בפרט, כמו שידוע בכל מקום, ולכך כתיב (ישעיה כט, כג) "והקדישו את קדוש יעקב", ואין להאריך כאן. ומכח מעלתו הקדושה הוא מבטל כח אלו מלכיות. ולכך נקרא "אבן", וכדכתיב (בראשית מט, כד) "משם רועה אבן ישראל", והארכנו במקום אחר כי דומה דבר הנבדל לאבן, כי החומר הוא מתפעל, אבל הנבדל אינו מתפעל, רק הוא פועל באחר, ואינו מקבל התפעלות. ולכך נקרא יעקב "אבן", כי האבן אינו מתפעל, כי הוא חזק מאד, והוא פועל באחר. לכך התורה לא נכתבה על לוח של זהב וכסף, רק על אבן, כמו שבארנו במסכת ערובין. ומפני המדריגה והמעלה הזאת שהיה ליעקב, שהוא קדוש, לכך היה מהדק רגל שלהם, כי הרגל דבק בו ההעדר, כמו שבארנו גם כן דבר זה במקום אחר, כי בכל מקום אמר שהרגל דבק בו ההעדר, והבן הדברים האלו מאד.