ישעיהו לא:ב מחשבת ישראל: גן נעול ומורה נבוכים

אלו החקים עומדים לעד ולא ישתנו. שכן נאמר (מלאכי ג, ו) "אני יי' לא שניתי". לא כמו שאמרו הנלוזים (שם ב, יז) "כל עושה רע טוב בעיני יי' ובהם הוא חפץ או איה אלהי המשפט". ודע כי מלת "תמים" נופל על הדבר הקבוע בלי השתנות. כמו שבארנו זה (ברחבה) [בהרחבה] במקומו. וכמו (בראשית י, ט') "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". פירוש אע"פי שחי דורות הרבה היה תמים בכולם, צדיק קבוע בלי השתנות בשום זמן. וכן (דברים יח, יג) "תמים תהיה עם יי' אלהיך". לא פעם מאמין, ופעם סר ונלוז. ומלת משפט נופל על גזרה בחכמה. וזה הרבה. ויש בזה כללים גדולים כתובים במקומם. ולכן אדונינו משה ע"ה כשרצה להודיע הקורות שיקרו לישראל עד היום האחרון. וראה כי עתים לטובה ועתים לרעה, ככל הכתוב בשירת האזינו. גלה בתחלה שאין בזה שנוי מרצון לרצון ח"ו אלא הכל בגזרה עליונה בצדק וביושר כפי שורת החכמה. ואמר על זה (דברים לב, ד) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט". פירוש כל מפעלות הצור ב"ה בין טוב בין רע "תמימים", קבועים לעד ולא ישתנו. כי כל דרכיו בין לחסד בין לשבט הכל במשפט כפי משפט החכמה העליונה, שמכונותיה צדק ומשפט ומישרים. ולכן "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא". ואין השנוי אלא במקבלים, שנויים ותמורות לרבבות עד אין מספר. ולו יקרה שיהיו שני בני אדם שוין בצמצום, במעשיהם ובמחשבותיהם לטוב ולרע, והאחד חי בדור הראשון, וחברו בדור האחרון, ודאי שיהיו קורות שניהם אחת. כי חקי החכמה וגזרותיה לא ישתנו לעד לעולם. ולפי שההנהגה העליונה הזאת תפעל בדרכיה דבר והפך-הדבר, יכנו אותה הנביאים בלשונות של "חכמה". והיוצר ב"ה המנהיג כולנו יתארו בתאר "חכם". לפי שנוהג בחכמה כמו (ישעיה לא, ב) "וגם הוא חכם ויבא רע". (איוב ט, ד) "חכם לבב ואמיץ כח" וגו'. ואולם הכל בדרך משל להסביר אזן שומעת. כי הוא ב"ה נשגב מכל התוארים שיתואר בו, והוא אדון החכמה ומאצילה, ית' שמו לעד:

[ישעיה לא, ב] "וגם הוא חָכָם וַיָבֵא רע, ואת דבריו לא הסיר וקם על בית מרעים ועל עזרת פועלי און". פירוש "וגם הוא חכם", השם ברוך הוא הוא חכם, נוהג בכל משפטיו ואורחותיו בחכמה. והרע שמביא עליכם הוא בארח חכמה, וכדברי הכלל הט"ז. שיתואר היוצר ב"ה בתואר "חכם" בעבור הנהגתו העליונה, שיש בכל ענין דבר והפוכו. פעם חסד רחמים, ופעם דין ושבט, וכדברי הכלל הי"ד. והודיע שהרעה באה עליהם היא במדת החכמה, ושלא ינצלו ממנה ע"י חכמתם המדומה ובתחבולותיהם, כי (תהלים לג, יא) "עצת יי' לעולם תעמוד", (תהלים ס, יג) "ושוא תשועת אדם". ולא יבטל השם גזירותיו זולתי אם ישובו בתשובה לפניו. לפי שארחות החכמה לא ישתנו לעד, כל זמן שאין השתנות במקבלים, וכדברי הכלל הרביעי. ועל זה אמר "ואת דבריו לא הסיר, וקם על בית מרעים". על ישראל העושים רע, "ועל עזרת פועלי און", והן המצריים שבטחו עליהן ישראל שיעזרום, ומוסב על מקרא שלפניו, שאמר (ישעיה לא, א) "הוי היורדים מצרים לעזרה ועל סוסים ישענו ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עָצְמוּ מאד, ולא שעו על קדוש ישראל ואת יי' לא דרשו". כלומר אוי על בית מרעים שכשבא מלך אשור בארצם, נועצו להנצל על ידי עזרת מצרים, שהן לא לעזר ולא להועיל, וכמו שנזכר אחרי כן בפרשה, "ואל קדוש ישראל", האֵל המנהיג את ישראל למעלה מן הטבע, לא שעו לשוב מעונותיהם ולבקש ישועתו. כי בידו יתברך להגביר חלשים על הגבורים, וכמו שעשה בעת ההיא עצמו לחזקיה ולסיעתו, וכמו שיתבאר. גם לא דרשו מה' מה יעשו, אבל נשענו על מועצותיהם הרעה להנצל על ידי עזרת אדם, ועל זה אמר "וגם הוא חכם וַיָבֵא רע". כלומר כמו שהוא קדוש ישראל להושיעם מצרותיהם, כמו כן הוא חכם, והרע שמביא עליהם הכל כפי ארחות חכמתו יתברך. ולא יסיר דבריו וגזרתו כל זמן שלא ישנו ישראל מעשיהם לטובה, ויכונו לפניו לקבל הטוב כפי משפט החכמה. ולמען תדעו ותבינו כי יש ביד ה' להציל יריאיו מכף מלך אשור, תראו המופת בעיניכם. כי באותו זמן שפגריכם אתם תפלו על פגרי מצרים שאתם נשענים עליהם, לפי שכן גזר השם ברוך הוא עליכם בעבור רוע מעלליכם, יציל השם ברוך הוא את חזקיהו ועמו המעטים מֵחֲמַת המלך הגדול מלך אשור. ועל זה סמך ואמר (לא, ד-ה) "כי כה אמר יי' אלי כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלא רועים, מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה, כן ירד יי' צבאות לצבוא על הר ציון ועל גבעתה. כצפרים עפות כן יגן יי' צבאות על ירושלים גנון והציל פסוח והמליט". פירוש, למען הודיעכם שהוא חכם ומנהגיו בחכמה טוב ורע כפי מצב המקבלים. אמר אֵלַי השם ברוך הוא שאין גבורת אשור נחשבת למאומה לפניו, כמו ששאגת הרועים והמונם לא יחת (את) [מפניהם] הארי והכפיר כשהן על טרפם, ושהוא ברוך הוא יכה את מחנה אשור בחרב לא איש, ויגן על ירושלים ויצילנה מידו. לפי שיושביה ומלכם ראויין לתשועת ה', כי השם ברוך הוא חכם ונוהג בחכמה, טוב לטובים ונפרע מן החוטאים, דבר והפוכו. ולכן טוב לכם אם תשובו לפניו יתברך ואז תושעו. ועל זה סמך ואמר (שם לא, ו) "שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל". כך נראה בעיני, והוא כפי היסודות שיסדנו. והרב רד"ק זצ"ל בעבור שחשב תאר "חכם" נופל על המשיג דברים איש צח השכל, וכמו שחשב ג"כ הרמב"ם זצ"ל ושאר הרבנים זצ"ל, וכמו שבארנו מקצת דבריהם בבית הראשון (חדר א') כתב בפירוש הפסוק הזה "גם האל חכם ויודע מחשבותם כי לא דרשו אל ה' וירדו אל מצרים לעזרה, כי לפי דעתם ומחשבותם לא ייטיב יי' ולא ירע. ולכן לפי מחשבתם הביא עליהם רע להראותם כי ייטיב ה' וירע ולא תועיל להם מה שחשבו להעזר במצרים" עכ"ד ז"ל. ואני תמה. עוד יאמרו מקרה היו לנו ולמצרים, ומאין ידעו שהרעה הבאה עליהם מאת ה' ברוך הוא היא? גם לא התבארו קשר הכתובים שהזכרנו כפי פירוש זה. אבל השלם יונתן בן עוזיאל ז"ל תרגם "ואוף הוא בחוכמתיה אייתי בישתא על דעבדיה".¹על מה שעשו פירוש שהרעה שמביא עליהם היא בארח חכמה החוקקת להרע עם העוברים על חֻקֵי השם ב"ה ותורותיו. ודבריו אמת, ויסודנו קיים שאין תואר "חכם" נופל אלא על הנוהג במעשיו כפי החכמה, לא על ההשגה וההשכלה וההתבוננות, והבן.

ומפני שהמסכים לעשות דבר יתעורר לעשותו בקימה, נאמר לכל מי שיתעורר לאיזה ענין – שהוא ׳קם׳: ״כי הקים בני את עבדי עלי״. והושאל זה הענין לעבור גזרת האל על עם שהתחייבו העונש לאבדם ״וקמתי על בית ירבעם״, ״וקם על בית מרעים״; ואפשר שיהיה אמרו: ׳עתה אקום׳ – מזה הענין; וכן ׳תקום תרחם ציון׳ – כלומר: ׳תקום על אויביה׳;