ישעיהו לג:יא מחשבת ישראל: האמונות והדעות, גן נעול וחובות הלבבות

ואחל בתחלה הודעת מהות הגמול והענש, וכבר זכרתי לפנים מהם קצת, אך אוסיף בהם הנה ‏באור, ואומר שהגמול והענש שני ענינים דקים, יבראם אלהינו בעת השלם, ויגיע מהם אל כל אדם ‏כפי הראוי לו, והם שניהם מעצם אחד, דומה לכח האש שורפת מאירה, והיא מאירה לצדיקים ולא ‏לרשעים, ושורפת הרשעים ולא הצדיקים. ובזה אמר הכתוב (מלאכי ג' י"ט כ') כי הנה היום בא בוער ‏כתנור, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ומה טוב דמותו אותם בשני מעשי ‏השמש, אשר בה יהיה חום היום, ובה יהיה האור הבהיר. ואמרו היום בוער ושמש צדקה הוא מדבר ‏אחד, הלא תראה כי הלשון רומזת אל השמש במלת יום, באמרה (שופטים י"ט י"א) והיום רד מאד, ‏ואמרה עוד (שם ט') הנה נא רפה היום לערוב. ושרש זאת אשר יחדשנה הבורא מדומה לשמש, ‏אלא שיש בינה ובין השמש הפרש; כי השמש חומה ואורה מתערבים ומשתתפים, לא יגבר אחד ‏מהם מן האחר; והעצם הזה ביכולת הבורא, יתקבץ אורה לצדיקים, ויתקבץ חומה לרשעים, אם ‏בכח שמיחד אותה בו, אם במקרה, שישמור בו אלה מן החום, ויסתיר בו האור מלאה. והסברא ‏השנית יותר קרובה, וכבר ראינו שעשה כן במצרים שקבץ האור לישראל, והחשך למצרים במקרה ‏כמצותו. וכיון ששמתי זה השרש, אומר עתה כי בעבור זה קוראים הספרים כל גמול הצדיקים אור, ‏וכל ענש הרשעים אש, כמו שהם אומרים בגמול (תהלים ל"ו י') כי עמך מקור חיים באורך נראה ‏אור, ועוד אור זרוע לצדיק (שם צ"ז י"א), אור צדיקים ישמח (משלי י"ג ט'), להשיב נפשו מני שחת ‏לאור באור החיים (איוב ל"ג ל'). וכמו שאומרים בנפש הרשע (ישעי' א' ל"א), והיה החסון לנעורת ‏ופועלו לניצוץ ובערו שניהם וגו', ועוד (שם ל' ל"ב) כי ערוך מאתמול תפתה, ועוד (איוב ט"ו ל"ד) כי ‏ערת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד, ועוד (איוב כ"ב כ') אם לא נכחד קימנו ויתרם אכל אש, ועוד ‏‏(איוב כ' כ"ו) כל חשך טמון לצפוני תאכלהו אש לא נפח, ועוד תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש ‏תאכלכם (ישעי' ל"ג י"א). ועוד (שם כ"ו י"א) אף אש צריך תאכלם, ועוד ימטר על רשעים פחים אש ‏וגפרית (תהלים י"א ו'), ימוטו עליהם גחלים באש יפילם (שם ק"מ י"א) והדומה לזה. ואם ידרוש ‏דורש להמשיל לו איך יהיה גוף בלי מאכל ובלי משתה תמיד? נמשיל לו במשה רבינו עליו השלום, ‏אשר החיהו הבורא ארבעים יום שלש פעמים בלא מאכל ובלא משתה, כמ"ש (שמות ל"ד כ"ח) ויהי ‏שם עם י"י ארבעים יום וגו'. אך חיה באור אשר בראו לו ונתנו על פניו, כמ"ש (שם כ"ט) ומשה לא ‏ידע כי קרן עור פניו. שם זה אות והקרבה אל שכלנו, שנעמוד על חיות הצדיקים באור לא במזון, וכן ‏אמר לו (שם י') נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו'. וזה כאמרו לצדיקים, ומעולם לא שמעו ולא האזינו. ‏עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעי' ס"ד ג'). אבל איך יחיה הבורא הענוש תמיד ‏העומד נצח באש? לא מצאנו במה שקדם מי שאירע לו כה שנמשיל בו, וכאשר לא נמצא, זכרו ‏הכתוב בפירוש ואמר (ישעי' ס"ו כ"ד) כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה. וזה המאמר מחייב ‏שיהיו נפשותם שמורות בגופם בענין דק חוץ מן החום המכאיב, עד שיהיה החום המכאיב ענש להם ‏ויסבלוהו. ויישר עוד שישמור נפשות הצדיקים בענין, עד שתהיה האורה המגעת אליהם מערבות ‏מתמדת, חוץ מהענין אשר בו יעמדו. אלא שהצרך להאמין בזה הענין הדק השומר, הוא בשער ‏הענושים יותר צריך, ממה שצריך בשער הגמולים. הלא תראה שהמלכים כשהם רוצים לענוש ‏האדם זמן ארוך נותנים לו לאכול ולשתות קודם שישלם בו חפצם מן הענש, כי הם עושים זה ‏מתחת הטבע. אבל הבורא עושה ממעל לטבע, יעמיד וישמור בלא מאכל. ונקרא הגמול גן עדן, ‏בעבור שלא נמצא בעולם יותר נכבד מן הגן והוא אשר השכין בו האדם. ונקרא הענש גיהנם, מפני ‏שהכתוב קראו תפתה. והוא שם מקום קרוב לבית המקדש, יאמר עוד התפת וגיא בן הנם (ירמיהו ז׳:ל״ב ‏ל"ב), ונאמר לו בספר יהושע גיא הנם (יהושע ט"ו ח'). ועל גן ששכן בו אדם נושאים המשל הנכבד, ‏באמרו כגן עדן הארץ לפניו (יואל ב' ג'), ועל מקום התפת נושאים המשל הפחות, כמ"ש (ירמיהו י״ט:י״ג ‏י"ג) והיו בתי ירושלים ובתי מלכי יהודה כמקום התפת הטמאים:‏

וענין שני הודיעו הנביאים כולם, והוא סותר להודעה הראשונה כי אמרו שתהיה חורבן אדום ביד ה' ובדרכי נפלאותיו ברעם וברעש ואש וברד וכיוצא. כי בפרשה זו כתוב "והיתה אדום לְשַׁמָּה, כל עובר עליה יִשּׁוֹם וישרוק על כל מכותיה. כמהפכת סדום ועמורה ושכניה אמר יי', לא ישב שם איש ולא יגור שם בן אדם" (ירמיה מט, יז-יח). ובספר ישעיה מפורש הענין "ונהפכו נחליה לזפת, ועפרה לגפרית וגו' וירשוה קאת וקפוד" (ישעיה לד, ט-יא) ויתר הדברים הכתובים בפרשה ההיא. וכל דבריהם אמת ודבר ה' יקום לעולם. כי ראשית חורבן אדום תהיה במלחמה, ויפול לפני שונאיו מן העמים לבושת ולכלמה, ומלאו תבל חללים. גם ינקמו מהם ישראל, ויעלו מן הארץ ויקחו את ארצם מידם, וישבו בה זמן מה. ואחר כן יפקוד ה' על ארצם בכל חטאותיה ויביא עליה את כל הקללה הכתובה על ידי נביאיו לשום הארץ הזאת לְשַׁמָּה ולשממות עולם, כמו שעשה לסדום ולעמורה. למען תהיה הארץ הזאת לאות ולמופת כל ימי עולם לכל [דורות] הבאים לקחת מוסר השכל ולזכור הארץ ההיא לקללה ולחרפה. כי יראו בעיניהם ארצה בוערת תמיד ועשנה יעלה לעולם, כמו שנאמר "לילה ויומם לא תכבה, לעולם יעלה עשנה, מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עובר בה" (ישעיה לד, י). וְיִוָסְרוּ כל העמים ויורו שכם אחד לקבל עליהם עול מלכותו לעולם עולמים. ולכן הזכירו הנביאים כל פעם תחלה ענין המלחמה והחרב והדם. ואח"כ המהפכה והרעש והאש והשממון. והנה כבוא עונש הארץ ישלח השם ב"ה את העם היושבים עליה שלא יספו בחטאת הארץ ההיא. כמו שעשה בימי קדם בהפוך את סדום ועמורה ששלח את לוט מן הארץ ההיא טרם בערה בה אש ה', וכן יקרה לעתיד בארץ אדום. ועל זה אמר הנביא לבאר שתי הנבואות מן המלחמה [והעונש] הנראים כסותרים זה את זה. ואמר "הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן". כלומר תחלה יעלה האויב עליהם ויתגבר מאד, כמו העולה מגאון הירדן, מְעוֹן האריות. ויבוא אל נוה איתן וחזק להרסו ולהחריבו, כי האריה גבור שבחיות ונאמר עליו "ולא ישוב מפני כל" (משלי ל, ל), כן יבוא על אבוד אויב חזק ויעלה על נְוֵהֶם, ואם⁵למרות איתן מושבו ובסלע קנו, וכמו שאמר עליו "שוכנִי בְּחַגְוֵי הסלע תּוֹפְשִׂי מרום גבעה" (ירמיה מט, טז). ומשם יורידהו וישחיתהו כי לא יעמוד לפניו, כמבואר בנבואת עובדיה. ואחר כן אמר "כי ארגיעה אריצנו מעליה" (מט, יט), כלומר וכשיבוא הזמן הנזכר שארגיעה אנכי את אדום, לשים אותה שמה ושוממה בכל נפלאותי אשר אעשה בארצו, אז אריץ מנחיל⁶כלומר עַם ישראל שנחלו את ארץ אדום, כאמור לעיל ארצה מעליה, כי אצוה לעם היושבים בה שנחלו את ארצם שימהרו וירוצו מעליה לבל יספו בכל מכותיה, כמו "ויריצוהו מן הבור" (בראשית מא, יד). וכאשר יסורו היושבים בה מעליה, הנני מפקד בכלי מלחמתי אש וברד ורעם ורעש את הארץ ההיא ולשום אותה שממות עולם. ואפקוד עליה החיות הטורפות תנים ובנות יענה⁷ישעיה מג, כ קאת וקפוד יַנשוף ועורב⁸ישעיה לג, יא ציים ואיים ושעירים ולילית⁹ישעיה לג, יד עם שאר בעלי-החיים הכתובים בנבואת ישעיה ע"ה שישכנו בארץ ההיא עד עולם כמו שאמר "כי פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן, והוא הפיל להן גורל, וידו חלקתה להם בקו, עד עולם יירשוה לדור ודור ישבו בה" (ישעיה לד, טז-יז). ועל זה אמר "ומי בחור אליה אפקד" (ירמיה מט, יט), כלומר אשר בחרתים לירש הארץ ההיא [וישבו] עליה אחרי הָרְגִיעָה שארגיעם. ואלה הבחורים נודעו כבר מחזון ישעיהו ע"ה. ועל כל אלה אמר "כי מי כמוני" (שם). וזאת המליצה על הנפלאות שיעשה השם ב"ה בארץ אדום; המהפכה והשממון, שהן אות ומופת שהוא ב"ה אדון-עולם רב ושליט להפוך טבעֵי היצורים כרצונו.

הָרִאשׁוֹן טוֹבַת הַבּוֹרֵא הַכּוֹלֶלֶת כָּל הָאָדָם וְהוּא הַמְצִיאָם אַחַר שֶׁלֹּא הי׳ דָּבָר נִמְצָא וְהַחֲיוֹתָם וְהַטּוֹבָה לָהֶם בְּכָל אֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ זִכְרוֹ בַּשַּׁעַר הַשֵּׁנִי מִן הַסֵּפֶר הַזֶּה וע״כ הֵם חַיָּבִים לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עֲבוֹדָה כּוֹלֶלֶת וְהֵם כָּל הַתּוֹרֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת אֲשֶׁר נָהַג בָּהֶם אָדָם וַחֲנוֹךְ וְנֹחַ וּבָנָיו וְאִיּוֹב וַחֲבֵרָיו עַד יְמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ ע״ה. וּמִי שֶׁדָּבַק בָּהֶם כֻּלָּם לַעֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים יֵיטִיב לוֹ הָאֱלֹהִים בְּטוֹבָה מְיֻחֶדֶת מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם וְיִתֵּן לוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה בעוה״ז וְהַגְּמוּל הַגָּדוֹל בעוה״ב כְּמוֹ אַבְרָהָם שֶׁאָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים (בראשית ט״ו:א׳) אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד. וּמִי שֶׁיַּמְרֶה הָאֱלֹהִים בְּטוֹבוֹתָיו יִפּוֹל מִמַּדְרֵגַת הַמְדַבְּרִים וּמַעֲלוֹתָם אֶל שֵׁפֶל מַדְרֵגַת הַחַי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר וְיִהְיֶה דִּינוֹ כְּדִין הַבְּהֵמוֹת בָּעוֹלָם כמ״ש (תהלים לז) וְאֹיְבֵי ה׳ כִּיקַר כָּרִים וְגוֹ׳ וְדִינוֹ בעוה״ב הָרָעָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה כמ״ש (ישעיהו ל״ג:י״א) רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם.